גיבורי ילדות

מה אתה עושה כשאתה מגלה שגיבורי הילדות שלך הם לא מי שחשבת שהם? מתעלם. מנסה להכחיש, רוצה להמשיך להאמין במה שגדלת עליו. עוטף את עצמך בשקרים, מקצין את האמונה שלך. 
יותר קל להעמיד פנים בחדר המועדון הירוק של סלית'רין שמה שאתה מאמין בו הוא האמת. אבל אתה לא שם תמיד, ובשאר מסדרונות הוגוורטס בהם הלחישות רצות ואמונות שונות מורגשות באוויר, אתה מתחיל לפקפק בעצמך. התמימות הילדותית שהייתה לך בבית מתחילה להיעלם ולפנות מקום לדברים שאתה לא רוצה לדעת. 
אתה רואה את בת המוגלגים הגריפינדורית שמבינה את הקסם כל כך טוב, אפילו יותר טוב ממך, ומטיל ספק במה שאמרו לך על הבוצדמים. אתה מקשיב לפרופסור הרצינית העומדת בראש בית גריפינדור וחושב שהיא כן הוגנת (לעומת זאת, הפרופסור עם השיער השמנוני העומד בראש הבית שלך לא ממש הוגן, אבל אתה מסרב לחשוב על זה). אתה צופה בפרופסור דמבלדור שמקרין אווירה של ידע, והוא לא נראה לך אידיוט עם האמונות שלו. אתה מביט בתאומים לבית וויזלי וחושב שהם באמת מצחיקים, ומתקשה לחשוב עליהם כעל בוגדים בדם. היית מעדיף חברים כאלה במקום קראב וגויל הטיפשים. 
אבל אז אתה מביט בגריפינדורי שחור השיער עם צלקת הברק שהסיפורים סובבים סביבו ונזכר בבושה והכעס שהוא גרם לך להרגיש אז על הרכבת. הוא גורם לך לחזור להאמין במה שחינכו אותך ואתה דוחק הצידה את הקול הקטן בראש שלך שאומר שאולי בעצם שניכם שקועים עמוק מידי בדעות קדומות שגויות. 
עולה בך רצון עז להוכיח את עצמך מול הגריפינדוריים כדי להראות שהערכים שעליהם חינכו אותך כן טובים, כי זה מה שאתה מכיר וזאת המשפחה שלך, גם אם הכל מלא בקור ואתה משתוקק לחום. ההתנהגות שלך מוקצנת, אבל בעצם אתה מעוור את עצמך ונחוש לא לראות. קשה להפסיק להאמין בגיבורי הילדות שלך, שמצוירים בעיניך בעולם שחור ולבן בתור הדבר המושלם. 
אתה מגלה את האמת בדרך הקשה, כשגיבור הילדות הגדול מכולם שלך דופק בדלת (או מופיע בתוך הבית, זה אותו הדבר). מהרגע הזה הדברים ממשיכים להתדרדר, גיבורי הילדות הנוספים שלך מאבדים בזה אחר זה את זוהרם (הקול הקטן בראש שלך לוחש שדודה בלטריקס, "הנאמנה מכולם", היא בעצם מטורפת לחלוטין). האמונה שעדיין הייתה לך, יחד עם שארית התמימות, בהן נאחזת כאילו אתה טובע והן הדבר היחיד שיכול להציל אותך, מתנפצות לרסיסים. אתה רואה את הערמומיות של הנחש ואת האמת, ולא יכול להמשיך להתעלם ולהכחיש, למרות שזה מה שאתה רוצה לעשות כי זה מה שקל. 
בסופו של דבר, כשהאויב של גיבורי הילדות שלך מציל את נשמתך אחרי שבמשך שנה נוראית של חדרה וכאב ניסית להרוג אותו, אתה מגיע למסקנה הכואבת שבשלב מסוים מתבגרים ומגיע הזמן להשאיר את גיבורי הילדות מאחור. אבל האות צורב על ידך בשחור, ומאוחר מידי.