שחר של יום חדש

קמתי בבוקר, וזה היה יום חדש.

משהו שונה, מוזר אבל מאד מורגש.

זה היה אחרי המלחמה הגדולה, הענקית, הנוראית.

אחרי הקרב על הווגורטס.

כולם בחרדה תמידית.

מה קורה?

מה המצב?

אף אחד לא מודע בדיוק.

הכל מבולבל, אני לא מבין מה קורה בכלל.

כולנו מתאספים, בוכים על המתים.

כולם באבל,

אבל הם לא מבינים.

זהו, התקופה עברה לה,

אין יותר את אותה הסכנה,

מרחפת לנו מעל מהראש.

ואני, נושא דברים,

אני הרי בחרתי,

אותו אני הרגתי, חיסלתי.

השמדתי.

זהו, עכשיו נהיה חיוביים,

אבל תמיד נזכור ונודה למתים,

ששילמו בעבור חייהם, בשבילנו.

עכשיו זה יום חדש,

כולם לא בחשש,

שוולדמורט יופיע מבעד לדלת.

הוא חיסל והוא לקח,

את זאת לא נשכח,

אבל יש מטרה.

ועכשיו נתחיל לחיות,

כמו כולם, חיים רגילים,

כמו שני אוהבים.

את ואני.

אני והיא.

שנינו ביחד.

יאה ל-

שחר של יום חדש.