זנב תולע

אני יודעת שזה פיק זוועתי אבל בבקשה תרחמו עליי

אני מקנא.

אני מקנא בג'יימס וברמוס ובסיריוס.

לכל אחד מהם יש משהו טוב.

לג'יימס יש את לילי.

לרמוס יש את אנדריאנה

לסיריוס יש חבר הכי טוב

ורק לי אין שום דבר.

רק לי אין לאן ללכת.

זה לא נכון.

יש לי את הדרך האפלה, הדרך של זה שאין לנקוב בשמו, הדרך שהלכתי נגדה כל השנים. זאת הדרך היחידה שיש לי, כל שאר הדרכים חסומות. אדון האופל רוצה מאוד את חברתי, אני יודע. הוא רוצה אותי כי אני מכיר טוב את רמוס סיריוס וג'יימס.

אני סתם כלומניק.

כלומניק שיקריב את החברים שלו השביל חייו.

אני לא יודע למה אני בגריפינדור, אני צריך להיות בסלית'רין.

אני יושב ושוקע בזכרונות

בום!

אני רואה את רמוס וחברתו, אנדריאנה, מתנשקים בפראות, אני יודע שאני רוצה אותה לעצמי אבל אני שותק. כי הוא חבר שלי והוא הפקיד בידי את סודו היקר ביותר, את היותו איש זאב, ואני לא יכול לבוא ולהרוס לו את הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים.

בום!

אני שושבין בחתונה של ג'יימס ולילי, והפעם החיוך אמיתי, מלא שמחה ובלי ידע, בלי שום ידע על כך שבדיוק שנתיים וחמישה שבועות לאחר מכן, אעזור לאדון האופל להרגם.

בום!

אני בא רועד אל אדוני, אדון האופל ואומר לו שהפוטרים גילו לי את מקום מחבואם, ושאוכל לספר לו אותו.

בום!

מולי נמצאים רמוס וסיריוס, ומאחוריהם, הארי, הבן של ג'יימס. הם מתחילים לצעוק עליי ואומרים לי שאני כלומניק. אני רוצה להגיד להם שאני יודע, ושאין לי מה לעשות עם זה, כי אני כלומניק אחד גדול. אבל אני שותק.

בום!

אני בורח אל אדוני ונזכר שהארי הביס אותו, בלי ידע שיהרוג גם את השנים היקרים לי מכל.

בום!

אני אחרי הקרב על הוגוורטס, מסתכל עליו מלמעלה וחושב שזה לא מגיע לו

תגובות? עבדתי קשה!