שיר, ילדת פיות

כל הזכויות שמורות לאשכר ארבליך בריפמן שכותבת פשוט נהדר.

"אוי ואבוי," פיהקה נטלי. "כמה שיעורים..." ראשה צנח על כתפה בחיקוי של 'עומדת להירדם באמצע הרחוב'.

שיר משכה בכתפיה "אז מה את יכולה לעשות עם שיעורי הבית חוץ מלישון עליהם?"

ראשה של נטלי צנח שוב אל כתפיה. "מה?" היא גנחה.

שיר חייכה. "תתמודדי איתם!"

נטלי משכה בכתפיה בחוסר אונים. שתי הבנות המשיכו ללכת עד קצה הרחוב, המקום בו כל אחת מהן פונה לדרכה.

"טוב," נטלי פנתה אליה בהחלטיות. "אני לא יוצאת מהחדר עד שאני מסיימת את כל השיעורים. שלפי החישוב שלי זה אומר...." היא הציצה בשעונה. "עד שתייים וארבעים ושבע דקות לפנות בוקר."

שיר צחקה. "נטלי, עכשיו רק שלוש ורבע בצהריים."

"נו, זה ממש מאוחר. אני חייבת לישון את שנת היופי שלי מחמש בצהריים עד שש בבוקר."

שיר פנתה אליה בתדהמה. "למה את מתעוררת בשש בבוקר?!"

"כי אני צריכה קצת זמן להתאפר, לבחור בגדים, לסרק את השיער, למרוח קרם..."

שיר גילגלה את עינייה. "ביי, נטי!" הן נפרדו וכל אחת מהן הלכה לדרכה עם תיק ששוקל לפחות עשרים קילו.

השעה אומנם לא הייתה שתיים ארבעים ושבע לפנות בוקר כששיר סיימה את שיעוריה, אבל היא בהחלט הייתה מאוחרת. השעה הייתה עשר וארבעים בלילה!

שיר פיהקה. היא ניגשה למטבח לחטוף לעצמה כריך. היא התקלחה, יבשה את שערה עם מגבת וציחצחה שיניים. כשניכנסה לבסוף למיטה השעה הייתה חצות וחמש דקות.

שיר הלכה לישון בתקווה שלא יהיו לה מחר כמות של שיעורים שמתאימה למי שלומד דוקטורט.

מנגינה עדינה העירה אותה.

"יאף אחד לא יכול לתת לי פשוט לישון?!"

"אהמ.... חוששני שלא, יקירה."

שיר פקחה את עיניה ברוגז.

מולה עף.... צרצר בגודל של אחיה הקטן?! (ושתבינו, אחיה היה בן ארבע.)

"איייייייייייייייייח-" שיר החלה לומר בגועל, אבל הצרצר נראה כל כך נעלב עד שהיא ויתרה על המשך המילה. "סליחה." היא פלטה מפיה. אני לא מאמינה שעומד מולי צרצר שנראה נעלב. ועוד אמרתי לצרצר הזה סליחה. והוא מדבר. והוא בגודל של-

"סלחי לי." הצרצר נראה כי התרצה ורוצה לגשת לעניין חשוב. "את ילדת פיות. בטח הבנת את זה כבר, בגלל הכנפיים והגודל והאלה...."

"מה? על מה אתה מדבר?" שיר השפילה את מבטה אל גופה. "אההההההההההההההההה!!!!!!!!" היא צרחה. למזלה הדלת הייתה סגורה.

"או שעדיין לא הבנת את זה," מלמל הצרצר.

שיר הביטה על גופה במבט של הלם מוחלט. עורה נצץ. ציפורניה היו בגון הכחול הכהה והתכלת העדין. היא לבשה סוג של שמלה עדינה שהיו בה חורים לכנפיים. היו לה כנפיים.

כנפיה היו במרכז בצבע כחול כהה שהלך והתבהר עד לקצה כנפיה. בקצה כנפייה הגוון היה כמעט לבן לחלוטין.

"טוב, בקיצר (כן, הוא השתמש בסלנג ישראלי), את ילדת פיות, וזה אומר שכל לילה את תעופי לארץ קסם שעכשיו אני אראה לך אותה ותעשי משימות שהפיות יאמרו לך לעשות אותן." נראה שלצרצר נמאס קצת ממנה.

שיר החליטה לוותר על הקטע של התדהמה.

"טוב, מתי יוצאים?" היא שאלה.

"ממש עכשיו," השיב הצרצר.

תגובות? בבקשה? אני רוצה לדעת אם שווה להמשיך.