ילדה ממוחשבת

הולי הלכה במסדרון בית ספרה לאימון הכדורסל. הולי היתה גבוהה, היה לה אף קטן ושיער בלונד שאספה בצמות.

"איפו לילי?" חשבה לעצמה. היא המשיכה ללכת ובמסדרון נוסף קפצה לילי והבהילה את הולי.

"היי הולי" אמרה. לילי היתה ילדה גבוהה, היה לה שיער שחור ונמשים. שיערה השחור תמיד היה פזור.

"היי לילי" אמרה הולי. הם המשיכו ללכת והולי שמה לב שלילי צולעת.

בסוף, שכבר לא יכלה להתאפק, שאלה את לילי: "לילי, למה את צולעת?"  "מי אני? אני לא צולעת" ענתה לילי בנימה מחשידה.

כשהן היגיעו למסדרון שליד האולם ספורט הם פגשו את מייקי, מהכיתה שלהם, ממרר בבכי. "מה קרה מייקי?" שאלו שתיהן.

"אני...אני...... קיבלתי 47 במיצב בחשבון" ענה בעצבות. "זה לא נורא" אמרה לילי בדאגה. "אל תדאג. אני יודעת שתקבל בתעודה 100. אתה תמיד מכין שיעורי בית וקיבלת 100 בכל הבחנים." אמרה הולי.

"תודה" אמר מייקי, שפתאום נזכר : "מהר לאימון!" הם רצו במסדרון ונכנסו לאולם הספורט. לא היה שם אף אחד. "רוצים סתם להתאמן?" הציעה הולי וענו לה בחיוב.

"למה את צולעת?" אמר פתאום מייקי ללילי. "אני לא צולעת!" אמרה. "אז מה קרה?" שאל מייקי. "כלוםםםםםם!" אמרה לילי והלכה משם והשאירה את מייקי והולי לבד.

"אני נשבע לך שראיתי שיש לה רוכסן (ריצ'רץ') על הרגל.   באמת" אמר כשראה את המבט על פניה של הולי.

"רוכסן? אני בטוחה שלא" אמרה, אבל בעומק ליבה חשבה שאולי באמת יש לה רוכסן. "צריך רק לעקוב" אמר מייקי.

"אנחנו נרגל על לילי????" שאלה.  "אז איך נדע עם זה באמת רוכסן?" שאל מייקי והולי נאלצה להשלים עם זה.......

פליז תגיבו, אני משקיעה!