לוחמי האגדה

הבהרה: את הפנאפיק הזה כותבים שלושה משתמשים: נוצת עוף חול, הרמיוני הופמן, ועין השם. נוצת עוף חול כותבת מנקודת המבט של סיון, הרמיוני הופמן כותבת מנקודת המבט של יובל, ועין השם כותב מנקודת המבט של עומר. קפיש?

כל הזכויות שמורות לריק ריירדן.

נקודת המבט של יובל (היא גם מי שדיברה בפרק הראשון):

פילסתי לעצמי דרך בעזרת החרב שלי, שעל להבה היה חרוט ברק. שיספתי ודקרתי, וזזתי במהירות של משב רוח. מזווית עיני ראיתי את עומר רוכב על סוס השלד שלו כשמאחוריו צבא המתים שזימן. נזכרתי בסיון, שנשארה בביתה מכיון שהייתה צריכה לנוח. אתמול היא הקסימה צבא שלם של מפלצות והתעלפה. אני ועומר מסוגלים להקסים רק כמה בבת אחת. אני מניחה שהיא יכולה לעשות את זה כי היא נבחרה על ידי אתנה. אתנה העניקה לה את היכולת הזאת.

התנערתי והחזרתי את עיני אל הצבא שבו נלחמנו. שניים נגד מספר בלתי ידוע.

קל כמו לקשור שרוכים בנעליים.

המשכתי לרקד בין המפלצות. כל מפלצת שהרגתי התפוררה לאבק תוך שניות. תוך עשר דקות נשארו רק שתי שורות של מפלצות לצבא האויב.

יצרתי קשר עין עם עומר. אתה יכול לטפל בשורה הראשונה? אני אטפל בזאת שמאחוריה.

צאי לדרך, הוא שלח אלי בחזרה. הוא הרים את ידיו. תהום נפערה מתחת השורה הראשונה של המפלצות, והן נפלו ישר לטרטרוס.

אוקיי, חשבתי לעצמי. עכשיו זה תורי.

נעצתי את חרבי בקרקע. ברקים הבזיקו והפכו את השורה לאפר.

או לא בדיוק את כל השורה. את כל השורה חוץ מ.....אחד.

איך זה יכול להיות....? נשאתי אל עומר מבט המום. הוא החזיר לי מבט תוהה לא פחות. שנינו ידענו שהברקים שאני מזמנת חזקים מספיק כדי להעביר עוצמה שהורגת כל דבר. בלי יוצא מן הכלל.

החייל שנשאר ניער מעט את ראשו הרים את מבטו אלינו. חיוך מתריס נפרש על פניו. "בשם גאיה!" הוא צעק.

הוא הרים את ידו.

והאדמה החלה לרעוד.

האם יתכן שיש עוד נבחר חוץ מאיתנו? חשבתי בתדהמה.

הכל התערפל. ראיתי היה את עומר יורה אל החייל כדור אנרגיה שחורה. החייל התמוטט.

ואז קרסתי והכל הפך לשחור.

זו הייתה התחלה די נמהרת, אני יודעת, אבל זה היה כפיצוי על זה שעבר הרבה זמן........

תגובות....?

הפרק הקודם		הפרק הבא