רוז

" באמת??" שאל אלין, נרגשת. " באמת, באמת, באמת?". " אוהו, כן" חייכה רוקסן. " תסתכלי בעצמך". מבטם של כל הנוכחים בתא (והיו הרבה!) הופנה לעבר החלון. נשמעו מילמולים, לחישות, ו"וואו!" מצד כל הבני דודים שלי.

לפתע, החל פרד הצעיר למחוא כף אל כף בקולניות. עד מהרה הצטרפו אליו אלבוס, ג'יימס ורוקסן. אלין חייכה אלי בעידוד והצטרפנו למחיאות הכף אל כף, קצת בהיסוס. ויקטואר ודומיניק מחאו כפיים בהתלהבות. מולי ולוסי הצטרפו בתשואות שמחה.

עד מהרה, כל התא שלנו הרעיש בהמולה גדולה, שירים, קריאות הידד, צרחות, שירים וחגיגות. הגענו להוגוורטס! סוף סוף החלום מתגשם. חייכתי גם אני, סופקת כף אל כף בהתלהבות. "הוגוורטס!" צווח ג'יימס. " הוגוורטס!" חזרה אחריו רוקסן.

"הוגוורטס!" חזרו אחריו כולם. " הוגוורטס!" ממש צרחנו. ג'יימס שיחרר מתיקו חבילה של זיקוקים רעשניים, וויקטואר הניפה את שרביטה וסרטים נטלו מכל עבר. ברגע אחד הרכבת נעצרה ונשמעה חריקה רמה. כולנו השתתקנו בן רגע, מנסים לסדר את התא ולחטוף מכל פינותיו מעילים וסוודרים. סקרתי במבטי את כל הינשופים עד שמצאתי את הינשוף הצווחן מכולם, הינשוף שלי, איטו. תקעתי לו חטיף ינשופים בפה כדי שיסתום קצת- לקחתי אותו ויצאתי מהתא במהירות. " מישהי ממהרת" אלבוס השיג אותי כשחיוך ענקי ודבילי מרוח על פניו. " אוווח, תהיה בשקט. אני יאמר אותך לדוד פרד" הוצאתי לו לשון. " דוד פרד לא מאיים עליי, רוזי" הוא הדגיש את המילה האחרונה. " אל- תקרא- לי- רוזי!" צרחתי עליו כל כך חזק עד שכולם הסתכלו עלינו, וטמנתי את ראשי בכובע שלי מראש בושה. " איך שאת רוצה, רוזי, להתראות" הוא אמר בחיוך ונעלם בין המוני התלמידים המסתערים על הכירכרות. מוזר, חשבתי. ממתי לאלבוס יש אופי כל כך עוקצני? זה בדרך כלל ג'יימס המציקן.

לפתע שמעתי קול מוכר. " תלמידים חדשים! תלמידים חדשים! בואו הנה!" הרמתי את עיני וראיתי את פרצופו השעיר של- האגריד. " אהלן, רוזי! את שנה ראשונה פה! איזה ילדה גדולה!" הוא אמר בחיוך. לא הרשתי לעצמי להתרגז על האגריד, ולכן חייכתי בנימוס ואמרתי בשיניים סגורות:" כן, נכון שזה נחמד?". פרצופו השעיר- ביותר- של- האגריד לא השתנה במהלך השנים, רק נוספו קצת שיערות שיבה לשיערו הארוך ולזקנו. " מצוין, פה, רוזי, בואי אחריי לסירות..." הוא הוביל את כל ילדי השנה הראשונה אחריו לסירות. בזווית עיני קלטתי את אלבוס, הולך עם פרד הקטן ואלין, וראיתי שהוא מזרז אותם להתרחק ממבטי. הוא יודע שהוא הולך לקבל מכות רצח, חשבתי, וחייכתי לעצמי. אף-על-פי שהוא בן, הוא לא ינצח אותי במכות. ג'יימס הצליח לגבור עליי רק בקושי, אז אלבוס? נחרתי בבוז. לפני שהם נכנסו לסירה תפסתי אותם, ונכנסתי איתם לסירה. התיישבתי ליד אלבוס ( שנראה מאד מפוחד) וחייכתי לכולם. שנייה אחר כך תפסתי לאלבוס את היד, והוא לא נאבק, נאנק ומשתנק מהסירה המטלטלת. כמובן, יש לו מחלת ים. " מפחד לפול מהסירה, נכון, אלבוסי?" שאלתי בנימה שגרמה לאלין ולפרד להתפקע מצחוק. " מה אומרים לרוז?" שאלתי, בהדגשה על המילה רוז ולא רוזי, ותקעתי בשניים המתגלגלים מצחוק מבט חמור סבר. הם הפסיקו לצחוק מייד. " שאני... שאני מאד מצטער על כך שקראתי לך רוזי, רוז" הוא גימגם במבוכה. מרוב חוסר האונים של אלבוס הם שוב פעם חזרו לצחוק צחוק מתגלגל ונאלצתי להשתיק אותם פעם נוספת בעזרת מבטי.

"אוהו, 'אלבוס הגדול' מתנצל" חייכתי. "די, כבר, רוז" הוא נזהר לא לומר את שם החיבה שלי." אל תעשי לי את החיים כל כך קשים" ביקש. כשהמצוקה שלו נשקפה מעיניו הרפתי בידו. בכל זאת, אהבתי את אלבוס ולא רציתי לעשות לו שום דבר מביך. הוא סך הכל קרא לי רוזי. כעסתי על עצמי כשהגזמתי בתגובתי. חמש-עשר הדקות הבאות עברו עלינו בשתיקה לא נעימה כל כך. כשסוף סוף הגענו לטירה, והסירות החנו את עצמן במפרץ, נשמתי בהקלה. ראיתי שכל חבריי לסירה מעלים על פניהם חיוך ויוצאים מהסירה בזהירות. כשהשניים האחרים יצאו, תפסתי את אלבוס בכתפו (נזהרתי שלא בידו) והוא הסתובב. " תשמע, אני מצטערת" באמת הצטערתי. לא רציתי להתחיל שנה חדשה- ובמיוחד שהיא בהוגוורטס- רע עם אלבוס. בכל זאת- הוא בן דוד שלי! " זה בסדר" הוא אמר וחייך. " חברים?" שאל. " חברים" תקעתי לו כף, ויצאנו שנינו מהסירה בהרגשה מעודדת יותר.

הלכנו בעיקבות האגריד עד לדלת האלון הכבדה שבפתח הטירה, ואז הוא דפק בידו הענקית על הדלת, משמיע רעש גדול. הדלת נפתחה ואישה בלונדינית וצעירה עמדה בפתח. " טוב מאד, האגריד" היא אמרה. " אתה יכול ללכת". האגריד הלך כשהוא מנופף לנו לשלום וקורץ בעינו.

"עמדו בטור, בבקשה" הוא ביקשה בקול עדין, אך עם זאת תוקפני. מיהרנו להסתדר בטור. " מצוין", היא אמרה. " שלום לכם, תלמידים, אני היא ג'וליה קריקט ואני היא ראש בית גריפינדור. בהוגוורטס ארבעה בתים: גריפינדור, סלית'רין, הפלפאף ורביינקלו. לכל בית תכונות משלו. במשך תקופת שהותכם כאן, בהוגוורטס, הבית שלכם יהיה מקום מגורכם, שם יהיו חבריכם. כל התנהגות טובה תביא לתוספת נקודות בשעוני החול שלכם", היא הצביעה על השעונים שניצבו מעלינו.

" וכל התנהגות פסולה תביא לאובדן נקודות. בסוף השנה נכריז איזה בית הוא הזוכה בגביע הבתים. בנוסף, ישנן נבחרות קווידיץ' לכל בית, תוכלו לנסות להיבחן. בסוף השנה ינתן גם גביע הקווידיץ' לנבחרת המנצחת. עכשיו, פסעו אחריי בשקט, תנו למנהלת לשאת דברים, ואחר כך נמיין אתכם לבתים. בהצלחה!".

חשבתי לעשות פרק שבו רוז מתנצלת על התנהגותה בפני אלבוס, כי זה ראש השנה!

אז שנה טובה ומתוקה לכולם וחג שמח!

מקווה שנהנתם מהפרק כי הוא- ארוווווווווך!

הפרק הקודם		הפרק הבא