כשאתה לבדך

שאתה לבדך, שחור ושחור
הרוח לכך את לבן הלבנה
אתה מזיל דמעה
מול כול העולם...

קם,נופל קם ,קם ,מועד ונעמד.
מול כול העולם...
אתה ועולם...

אלו חיים הם שלך?!
חיי נצח בהכחשה?
חיים קצרים באהבה?
איפה אני נמצאה כאן?
כי אכשיו אני אינני
נראה ובילטי נראה
אני שקוף

אני נושם אולך,אולך,נופל וקם.
כמו כול אדם
אבל יש לי נשמה
החיים שלי
הם שלי ולא של אף אחד אחר
ואני לא שולטת בהם
ולאותם אנשים שולטים אנשים אחרים  כך?!
הזה מעגל זה?
שהכול חוזר על עצמו מה? מה אנחנו?
מה קרה שאי אפשר להשתלת אל החיים שלך?!
נהינו צבועים!כול אחד כאן חסר אונים!
מי?מי שולט לנו בחיים?
אפילו זאת אניני יודע!

מוות שורץ בכול הפינות
לבבות שבורות
כמו מראות סדוקות
אנשים נופלים ולא כמים...

מי מי אמר לך שאת לא יפה?
מי אמר לך שאת מוכשרת?
מי אמר לך שאת לא טובה?
מי אמר לך שאת לא מושלמת?
יש לך את היופי שלך,את הכישרון שה' נתן רק לך!
ואין איש מושלם...
ואין מקום מושלם...
אין חיים מושלמים...

כשאתה לבדך
חוזר לעצמך,
אתה חושב שזה הסוף
אבל אתה
עוד לא יודע
שזה רק ההתחלה...