לחיות מחדש

שלוום ^^

תהנו מהקריאה ותגיבו,

דיאנה

זה היה אמצע שיעור תולדות הכישוף – ואחד משעמם במיוחד. גרייס נמנמה כשראשה שעון על חלונה בעוד שחריטות עט הנוצה של שכנתה הדהדו בכיתה המנמנמת.

הרצאת המורה נקטעה כשצרחות נשמעו בכיתה. ראשי התלמידים הזדקפו – אפילו של אלה המנמנמים -  ופרץ אש כתומה נכנס מבעד לדלת. גרייס לא איבדה את עשתונותיה ופתחה את החלון במהירות, לפני שהיא תספיק להידרס על ידי התלמידים המבוהלים וקפצה אל החצר.בחוץ התחולל כאוס נוראי, והיא מעדה לתוך שיח חצי בוער.

כשהייתה בטוחה שהיא עומדת לעלות גם היא באש בגלל רגלה שנתקעה מתחת לשורש עץ בולט, היא הרגישה ביד מושכת אותה ומבלי לוודא במי מדובר, נעזרה בו והתרוממה מחוץ לשיח הבוער.

לחייה האדימו כשראתה שמדובר בג'ון שעמד לסיים את שנתו האחרונה באקדמיה, אותו אחד שהציל אותה מנפילה ארוכה במורד המדרגות לפני שנה.

"תודה." מלמלה חרישית ולא הספיקה לומר ולו מילה נוספת לפני שמשך בזרועה כדי להרחיקה מהאש.

הם עצרו בכניסת בית הספר, מתנשמים. לפני שג'ון הספיק להסביר לה מה קרה, נשמעה חריקה צורמת ואחד העצים החל ליפול לעברם. הוא דחף אותה ממקומה אך בכל זאת שניהם נלכדו מתחתיה.

גרייס המבוהלת בקושי הצליחה להשתחרר, אבל כשנעמדה חזרה על רגליה, גילתה שאיבדה את ג'ון. לאחר מספר דקות של חיפושים, היא הבינה שהוא אבוד ואם תישאר עוד שניות בודדות גם היא תהיה אבודה. לכן יצאה בריצה מהבית הספר ההרוס ורצה אל ביתה.

ברגע שנכנסה פנימה, היא הייתה צריכה להתכופף כדי לא להיפגע מחפצים מעופפים שארזו את עצמם לתוך מזוודות. מספר רגעים אחר כך אביה ירד במורד המדרגות כשעל פניו הבעת פחד והקלה.

"גרייס!" קרא אביה ורץ לחבק את ביתו. "אני כל כך שמח שאת בסדר! אני כל-כך מצטער. רק עכשיו הודיעו לי ועמדתי לצאת אלייך. נפצעת?"

"אני... אני בסדר אבא." קולה רעד והתנשפה בכבדות. קרסולה כאב ותמונתו של ג'ון המציל אותה מהאש עדיין הטריפה את ראשה.

"בואי, אנחנו יוצאים מפה. בעוד שעתיים יש לנו מפתח מעבר מתוכנן לבריטניה והמזוודות כבר ארוזות." אבא שלה החל למשוך את ביתו אל המכונית. שתי המזוודות, שככל הנראה כושפו כי הן הכילו את כל הדברים שלהם והיו כבר בתא המטען.

"מה?" פלטה גרייס למרות רעידות גופה וצעדה לאחור. "אבא אני לא רוצה לעזוב, למה אנחנו חייבים לעזוב?"

"רייסי, אנשים רוצים להרוג אותנו, בדיוק כמו שקרה לאמא..."  גרייס הרגישה צביטה בלב, זה היה נושא רגיש.

"מה הקשר?!" צעקה גרייס והרגישה דמעות בעיניים, כל מה שקרה היום היה יותר מידי בשבילה. 

אביה נאנח. "אני מאוד מצטער גרייס, אבל אנחנו בסכנה כאן. המקום הכי בטוח בשבילנו הוא בבריטניה."  גם לאביה היה זה נושא רגיש במיוחד. אישתו אליס נרצחה בדם קר לעיני גרייס מלפני חצי שנה. למחרת הגיע אליהם מכתב איום שאילץ אותם לעזוב.

גרייס נזכרה בכל מה שקרה לה לפני חצי שנה והצטמררה.

לאחר כמה שניות לקחה את היד המושטת של אביה ונכנסה למושב הנוסע. אבא שלי יודע לשכנע... חשבה. הנסיעה הייתה מהירה ובדרך הרגישה כאבים בכל גופה, עד עכשיו לא שמה לב לכל הפציעות שלה, בידיה היו מיליוני שריטות מדממות, ברגלה הימינית הייתה שריטה שכבר הגלידה, קרסולה השמאלי נפוח כולו. כשהגיעו אל שדה המעברים, אביה הטיל כישוף שינקה אותה מעט כדי שלא תמשוך תשומת לב והשניים נכנסו לשדה המעברים. מותירים הכל מאחור.

		הפרק הבא