אטלנטיס

לא נגלה כלום רק שהסיפור מתרחש באטלנטיס, העיר האבודה ששוכנת במצולות הים.

כותב: גריפינדוריות בנשמה!
הגולש כתב 2 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 1746

פרק:

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: מקורי - זאנר: לא יודעות איך להגדיר - שיפ: בינתיים רק הסטיה /אפולו - פורסם ב: 02.09.2013 - עודכן: 19.11.2013

המלץ!

ID : 4695

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

הסטיה! מה עשית לשיער שלך, לעזאזל?!" קראה בבהלה אמה של הסטיה, מלכת אטלנטיס. שמה היה מטיס, והיא הייתה האישה הכי יפה שראיתם מעודכם. עיניה הסגולות בהקו באופן לא טבעי בחשיכת הליל. שיערה הסמיך והכחול כמי הים התפתל בתדהמה בכוחות עצמו. עורה הלבן-כמעט שקוף- תאם את מראה פניה המאורכות והצרות. " אוי, מאמא! זה לא אני שעשיתי אותו ככה, זה בכלל ריי! אני כל כך מצטערת!" פרצה הסטיה בת ה-13 בבכי מר." די, די, ביתי. הפסיקי לבכות. אל תניחי לדמעות לזלוג על פניך היפות. עכשיו ספרי לאימך. למה היא עשתה אותו ככה? זה אסון!" ניחמה האם את ביתה הבוכייה. " אני לא ממש יודעת, מאמא" השתנקה הסטיה בזרועות אמה. " היא נתנה לי שיקוי שחור שהיה אמור לשנות את העיניים שלי לסגול. היא עבדה עליו בשלוש השנים האחרונות". ריי הייתה הידוענית של הטירה. היא זאת שערכה ניסויים, מחקרים, ההסבירה למלכה על התופעות שקורות בים והשתדלה מכל ליבה הטוב והחם לעזור לכל. אז למה, למה לעזאזל שתוליך שולל את הסטיה? " הסטיה, למה שתית אותו? את הרי יודעת שאסור לך לשתות שיקויים שחורים! אוי, הסטיה, השיער שלך עכשיו- שחור!" גנחה מטיס. " אני יודעת, מאמא, אבל לא יכולתי להתאפק. את יודעת את כמה אני שונאת את העיניים שלי" הסטיה ניסתה להתאפס על עצמה. "מה רע בעיניים שלך? הן כחולות, כמו צבעו של הים!" טענה מטיס. " הן לא יפות- וגם, מאמא, לאף אחד אין כאלה! למה אני לא יכולה להיות כמו כולם?" שאלה הסטיה, תולה באמה מבט הססני. " את יודעת מצוין שזה בגלל שניחנת בכוחות מכושפים" אמרה האם בגאווה." וחוץ מזה- גם לאף אחד אין שיער כמו שיש לך- או שהיה- וזה לא הפריע לך, נכון?". " כן, אבל הוא יפה והעיניים שלי מכוערות, מאמא, אי אפשר להשוות", אמרה הסטיה. שיערה של הסטיה היה שיער חצי זהוב חצי כסוף. הוא נפל בכבדות על פניה הדומות לאלו של אמה, וכיסה את עיניה הגדולות והעגולות כמעט לגמרי. שמלתה הקלילה והירוקה שעטפה את גופה הרזה התנענעה ברוח אחר הצהריים, מופעלת על ידי סילוני המים שגעשו בים. " שטויות" אמרה האם בתקיפות. " את לא מכוערת ולא העיניים שלך ולא שום דבר. להפך. את יפיפיה. תפסיקי לדבר שטויות". " אבל-" ניסתה הסטיה למחות. " אין אבל!" הניפה מטיס את ידה הארוכה והדקה באוויר. " עכשיו, לכי לאפולו והוא יראה מה הוא יכול לעשות עם השיער הזה" היא הוסיפה בבוז. " אין צורך להטריח את אפולו, זה שום דבר... אני יסתדר בעצמי", גימגמה הסטיה והסמיקה מייד. " נו, נו, הסטיה, מה זה? התאהבות של הנסיכה המלכותית במשרת של הארמון?" שאלה מטיס, מביטה בהסטיה במבט ממוקד בלי למצמץ. הסטיה היישירה מבט והזדקפה. "לא עניינך להתעסק בחיי האהבה שלי" היא אמרה בנחישות. " אין צורך להתחצף, הסטיה, לא לאמא ובמיוחד כשהיא מלכה" הפטירה מטיס. " אני יעשה מה שבראש שלי, מטיס" אמרה הסטיה, מסתכלת היישר לעיניה הסגולות והקטיפתיות של מטיס. באטלנטיס היה זה עלבון רב לקרוא לאמא בשמה המלא. " את עדיין ילדה תמימה בגיל ההתבגרות, הסטיה, זו סתם התאהבות שוטה" ניסתה לשכנע מטיס ברוך. הסטיה הביטה בה בליגלוג. " זו לא" , היא אמרה. היא הסתובבה, מפנה לאמה את הגב, חוצפה ממדרגה ראשונה, הולכת ויוצאת מהחדר בלי לומר מילה אחת נוספת.

- כעבור שעה -

" אפשר לעזור, העלמה הנסיכה הסטיה?" שאל אפולו בעדינות, מכשראה את הסטיה נכנסת למיטה ומגיפה מעליה את השמיכות. הוא נכנס בחשש לחדר. " מה קרה?". נשמעה התייפחות חלושה. " רבתי עם אמא שלי" היא אמרה ולא יספה. " אולי תצאי מהשמיכה, העלמה הנסיכה הסטיה?" הוא חזר על הכינוי. נשמע צחוק. " תפסיק לקרוא לי כך, טפשון" אמרה הסטיה. אפולו השתתק ונראה נבוך. " אני לא ייצא מהשמיכה, כדי שלא תראה כמה מכוערת שאני" ענתה בקול המשלים עם גורלו.

" את לא מכוערת! את הכי יפה בעו-" קרא בלהט, ומיד השתתק. "מה?" שאלה הסטיה. " לא משנה..." מילמל אפולו. " אני בטוח שאת לא מכוערת, תצאי בבקשה" התחנן אפולו. " בסדר" אמרה הסטיה. בשביל אפולו הכל. היא יצאה מתחת לשמיכה. " עוגן אדיר, מה קרה לשיער שלך?" שאל אפולו בתדהמה גמורה, שוכח לדבר בכבוד. שיערו הירוק הזוהר נעמד יחד איתו. אבל להסטיה לא היה אכפת. " אמרתי לך שאני מכוערת! אתה רצית לראות אותי, אפולו..." אמרה הסטיה.

" לא ציפיתי לכזה דבר" אמר בביישנות. " סליחה שנדהמתי". " זה בסדר" הסטיה הנהנה בראשה במרץ. " חכי רגע, אולי יש לי מה לעשות עם זה" הוא גירד בראשו ונעמד מיד. הוא הלך לספרייתה של הסטיה והוציא משם ספר עב כרס- ספר שקנתה רק בשבילו- ופתח בעמוד מסוים. הוא החל לקרוא וכעבור חמש דקות הכריז:" אני מודע מה לעשות! זה אחד השיקויים של ריי, נכון?" שאל. הסטיה הנהנה בראשה. " הכל עשוי מאותו מרכיב סודי.." הוא אמר לעצמו. " בואי לאמבטיה!".

הם הגיעו לחדר אמבטיה הפרטי בהחלט של הסטיה. " יש לך תחליב קוקוס, נכון?" שאל. " כן... הוא אמור להיות פה איפשהו, נראה לי.." היא ריפרפה בין אינספור תחליבים אפשריים, ולבסוף מצאה. " מצאתי!" קראה. " מה לעשות?".

"אני ימרח לך את זה על השיער ואת צריכה להישאר עם זה חצי שעה" אמר אפולו. " בסדר, תודה" הסטיה חזרה לעליזות הרגילה שלה, אחרי שידעה שאפשר להיפטר מהצבע השחור והמגעיל של שיערה כעת. הוא מרח לה את התחליב בעדינות וברגישות על שיערה. היא אהבה את מגע ידיו. כל כך כל כך. " סיימנו!" הכריז, כעבור חצי שעה מייגעת של מריחה יסודית של התחליב בכל מקום אפשרי בשיערה העשיר. הם חזרו לחדר השינה של הסטיה, והיא נשכבה במיטה שלה, מניחה את ראשה על הכר התפוח והמקושט בקישוטי מלמלה. היא הספיקה ללחוש רק "תודה!" לאפולו, וכבר השינה סחפה אותה הלאה.

זה הכל לבינתיים, אנחנו מניחות, אז... תגובות? (: