עמוק בתוך הבוץ- פרד/ג'ורג'

פרד וג'ורג'. התאומים הזהים, האחד שמשלים את האחר, שני הכפילים... מכנים אותם בהרבה שמות המסבירים עד כמה קרובים ודומים הם. אבל אף אחד לא מתאר לעצמו עד כמה, באמת, הם קרובים. האהבה שחשים השניים זה לזה, זוהי אינה אהבת אחים רגילה, אלא הרבה מעבר.

הכל החל ביום הולדתם התשיעי- כשהם הלכו לחגוג את האירוע בבית קולנוע מוגלגי באזור. הסרט הנבחר היה 'האביר האפל'. התאומים אהבו מאז ומתמיד את הסיפור המוגלגי על האיש שלובש בלילות את גלימת העטלף ויוצא להציל את גות'הם מפושעים ונבלים. הבחירה הייתה מוצלחת והמשפחה והחברים נהנו מהסרט.

אבל זה לא מי יודע מה מעניין. מה שבאמת מעניין אותנו זוהי שיחתם של התאומים באותו לילה, שהתחילה כמו כל שיחה רגילה של ילדים בני תשע, ונגמרה... טוב, לא נהרוס את ההפתעה.

"פרד, אתה ישן?" שאל התאום.

"לא. ואתה?"

"גם לא"

"איזה מגניב היה הסרט!"

"לג'וקר יש טריקים כאלה מדליקים!"

"גם לבאטמן. ראית את חגורת הכלים שלו?"

"כן, מגניב" אמר ג'ורג' בקול עמום, היה נראה שגלש למחשבות. השררה שתיקה.

"אתה יודע?" שאל ג'ורג' לפתע, "אף פעם לא הבנתי מה כיף בלהתנשק בפה."

"זה כי עוד לא ניסית" ענה פרד , מביט בעיני אחיו שנצצו למרות החשיכה.

"ואתה כן?" התפלא התאום, "מי המפגרת שתסכים?"

"לא אמרתי שהתנשקתי," ענה, והוסיף בגאווה, "ורק שתדע שיש הרבה שרוצים."

"מי למשל?" צחק ג'ורג'.

"אתה, למשל" פרד הצביע על אחיו המזועזע.

"מה???"

"בצחוק!" אמר ועשה לאחיו סימן של 'תיהיה- יותר- בשקט- יכולים- לשמוע- אותנו!' והוסיף, "אל תגיד לי שאתה לא רוצה לנסות."

"איכס, לא!", קרא ג'ורג'.

"איך אתה יודע עם לא ניסית?", התחכם השני, קופץ ממטתו ונע אל עבר אחיו.

"מה... מה אתה עושה?!?!"

"מנסה" צחק פרד מתיישב על קצה מיטתו.

"אתה יודע בכלל איך עושים את זה?" היסס ג'ורג', למרות שבדרך כלל סמך על אחיו במיליון ואחד אחוזים.

"ביל הסביר לי... וגם ראיתי בסרט" הוא חייך בשחצנות.

ג'ורג' היסס, אך היה מסוקרן גם כן. הם סמכו זה על זה, מאז ומתמיד. לכן ג'ורג' הסכים.

"אנחנו רק מנסים. זה שום דבר אסור" הוא חזר שוב ושוב.

ג'ורג' התיישב, מתקרב אל תאומו. פרד התקרב גם הוא.

"מוכן?" שאל.

"אני חוש..." החל בהיסוס, אך נקטע על ידי שפתיים חמות שהוצמדו לשלו. הוא נרעד. שום דבר ממה שחווה עד היום לא היה דומה להרגשה ה- איך לומר... נפלאה! כן, זאת המילה. לתחושה המשונה, אך עם זאת מדהימה שהרגיש כעת. הוא זז מעט, נצמד עוד יותר אל אחיו ועיניו נעצמו בחוזקה. הם היו, בסך הכל, בני תשע. תמימים. לא ידעו מה הם עושים ולאיזו תסבוכת הם נכנסים. דרך ללא מוצא, תהום ללא תחתית שאליה הם נשאבים, יחדיו .

פרד החליט לנסות את מה שביל אמר לו (ביל כמובן רק ציין שבנשיקות אמיתיות משתמשים בלשון, הוא כמובן לא שיער מה פרד יעשה עם המידע הזה).

ג'ורג' השתנק ופתח את עיניו באימה, כשהרגיש את לשונו של אחיו נוגעת בשפתו התחתונה. הוא פתח את פיו בהפתעה.

פרד הרגיש שאחיו בהלם מוחלט, אך הרגיש באותו רגע כל כך טוב, כל כך... נכון, אפילו שזה לא היה כך. הוא הכניס את לשונו לפיו הפעור של ג'ורג' ונפעם לגלות עד כמה מתוק היה אחיו. עיניו נפקחו לרגע, בדיוק כדי למצוא את עיניו של אחיו מסתכלות עליו לחלקיק השנייה ואז נעצמות. ג'ורג' החל לנשק חזרה.

רעד זהה עבר בשניהם ברגע שלשונותיהם נפגשו. הם לא ידעו מה זה היה בדיוק, אך שניהם הרגישו שהזמן עוצר מלכת. או, לפחות, קיוו לכך. איש מהם לא רצה לעצור.

ידו של ג'ורג' נשלחה אל לחיו של פרד וליטפה אותה, בעוד השני עטף את מותניו בידיו מצמיד את גופם יחד.

מהר מאוד נגמר להם האוויר והם ניתקו את שפתיהם זה מזה, מצמידים את מצחיהם במקום.

"עכשיו אתה מבין?", צחק פרד לבסוף , עדיין מתנשם.

"כן", ענה ג'ורג' בקצרה. לפתע הבין מה עשה כרגע- התנשק עם אחיו התאום. למרות שהיו עוד קטנים אז, בסך הכל בני תשע, הבינו שניהם שהם טעו.

ג'ורג' קפץ ממיטתו ורק לשירותים, פרד חזר למיטתו והתכסה עמוק בסמיכה, מנסה לשכוח את מה שהרגיש. אך היה כבר מאוחר מדי. הם כבר היו בתוך הבוץ, שמתוכו לצאת אי- אפשר.

***

		הפרק הבא