לומוס-נוקס

הלילה היה קר ביחס לעונה, הרוח הייתה עזה ונדמה היה שעומד לרדת גשם. דרלס רץ נגד כיוון הרוח והידק בחוזקה את גלימתו ביד אחת כי ביד השנייה הוא אחז בשרביטו, מוכן לכל הפתעה. הוא ידע שהאיזור שורץ אוכלי מוות שמחפשים אחר אדונם שנעלם וממש לא היה לו זמן להיתקל באחד כזה. מטרתו נכון לעתה הייתה להגיע לביתם של לילי וג'יימס פוטר. הוא היה בבית הזה פעם אחת כשבא לבקר את בן דודו ואשתו הצעירה להולדת בנם הארי, כך הוא ידע שללילי יש שרביט ערבה בוכייה. עכשיו, יומיים אחרי הירצחם והיעלמותו של זה שאין לנקוב בשמו הוא בא כדי להציל את ילדו שלו. לדרלס לא היה שום קשר עם בן דודו בוגד הדם ואשתו הבוצדמית, הוא לא רצה שום קשר כזה והוא ידע גם שג'יימס המנוח לא רצה בשום דבר כזה.
  דרלס לא רצה להתעתק ישירות לבית כי הוא ידע שעל הבית לא מעט הגנות, הוא היה לא מעט זמן מחבואם של הזוג, אז הוא התעתק לרחוב סמוך ואת שאר הדרך השלים בריצה. במשימה שלפניו היו כל כך הרבה חלקים שיכלו להשתבש... הוא בכלל לא ידע אם יוכל להיכנס לבית ואם הוא יכנס, הוא לא ידע אם שרביט הערבה הבוכייה עוד שם ואם הוא שלם, הוא לא ידע אם קסם הזימון יעזור לא והוא לא ידע אם הוא יספיק לבצע את המשימה בזמן כדי לחזור הבייתה עד חצות, עמדה לרשותו בסך הכל רבע שעה ויותר מכל הוא לא ידע אם זה השרביט הנכון בכלל.
  דרלס נזכר באותו היום לפני תשעה חודשים בדיוק, איך הלך ביחד עם חבריו לפונדק החתול המעופף שם הוא פגש באישה המוזרה שרצתה להראות לו משהו, היא לקחה אותו לחדר צדדי ואז היא פתאום התחילה לרעוד והעיניים שלה התגלגלו, הקול שלה נהיה מוזר והיא אמרה רצף של משפטים שאותו דרלס לעולם לא ישכח, היא אמרה נבואה. דרלס ואשתו לינדרונה עוד לא ידעו אז כי עומד להיוולד להם ילד, בנבואה נאמר שהילד שלהם, שיוולד בליל מותה של האם שמסרה הכל לבנה, ימות בחצות הלילה השני אם לא יפגוש בשרביט הבוכה של האם. היה המשך לנבואה אבל הוא לא הטריד כעט את דרלס, כל מה שהוא רצה זה שאלן הקטן ימשיך לחיות. בהתחלה הוא לא הבין את פשר השורה בנבואה שדברה על השרביט, זה היה יכול להיות כל שרביט בעולם, אבל בליל הולדתו של אלן הצעיר, כשדרלס שמע מחברו אוכל המוות על מותם של ג'יימס ולילי, הוא הבין.
  דרלס נכנס לביתם ההרוס של הפוטרים, הוא הופתע שלא היה שום דבר שיעצור אותו אבל זה חמק לצד ראשו, כל מחשבותיו היו למצוא את השרביט כמה שיותר מהר ולהסתלק, הקור לא בדיוק עזר לו.
  "אציו שרביט!" הוא קרה, שום תגובה.
  "אציו שרביט!" הוא ניסה שוב, הפעם הוא ראה קרש אחד נע על הריצפה. הוא התכופף במהירות וסילק את הקרש, השרביט הגמיש היה שם, תקוע בין שני קרשים בריצפה.
  דרלס מיהר להרים אותו ויצא משטח הבית, בדק שאף אחד לא רואה והתעתק משם לעיירה הסמוכה שבה היה ביתו, גולוניה. האו נכנס לביתו, שעון האורלוגין שמול הכניסה הורה על השעה חמישה לחצות, לינדרונה ישבה על כיסא הנדנדה וניסה להנק את אלן הצורח, עינייה הביעו יאוש. כשהיא ראתה את דרלס ניכנס והשרביט בידע אורו עינייה, היא לא יכלה לדבר, רק הושיטה לו את התינוק הקודח.
  דרלס לקח את אלן ביד אחת והשרביט שביו השניה החל לזרוח כאילו אמר את המילה "לומוס". השרביט החל להתפתל ותוך רגע קט הוא חמק מידו של דרלס ונגע במצחו של אלן, תוך רגע התינוק הקטן נרגע ושקקע בשנה, חום גופו ירד. השרביט התנתק מאלן וירד לריצפה, עדיין זורח. הוא נטה מעל הקרש והחל לצרוב בעץ את המילים הבאות: "שרביטה הבוכה של האם שהכל נתנה, יהיה של הבת הבכורה אשר נושאת את שמה."
  להרף עין היה נידמה שהשרביט רוצה לכתוב עוד משהוא אבל אז הוא כבה ונפל על הריצפה. לינדרונה והרימה את מבטה ועינייה זהרו באושר, אלן פוטר ניצל.

		הפרק הבא