The Unseemly Proposal

זה היה שבוע החופש האחרון,לפני השנה השביעית בבית הספר הגוורטס למכשפים ולמכשפות. הרמיוני גריינג'ר התרווחה לה על הספה שלה,מעיינת בספר "הסטורית הקסמים".הקיץ הזה היה מאוד פעיל בישבילה ובישביל חבריה,כך שהספר הרגיע אותה והיא שמחה שהכל כבר נגמר.

הארי,רון,הרמיוני,בפרופסור דמבלדור,רוב התלמידים האחרים (חוץ מבני בית סלית'רין כמובן,מסיבה ברורה מאוד) ועוד פרופסורים מהגוורטס העסיקו את זמנם במלחמה נגד הלורד וולדמורט,שסוף סוף נוצח. הוא קיבל סוף ראוי לאדם כמוהו,מוות נורא אפשר לומר.
אחרי הוצאת המחזות המחרידים והזכרונות מהאירועים האחרונים ממחה,הרמיוני קוותה לעבור את מה שנשאר מחופשת הקיץ,בשלווה. היא הייתה ממש שקועה בספרה, עד שהתפרצות אש ירוקה מהאח תפסה את זווית עיניה. היא הסתכלה למעלה וראתה מולה אנשים יוצאים מהאח שלה. היא שפשפה את עיניה והסתכלה שוב על האח,בתקווה שכל מה שראתה היה מדמיונה,
אך לצערה הרב האנשים עדיין עמדו שם ועיניהם נעוצות בה.
"זה לא יכול להיות..." אמרה הרמיוני והניחה את הספר על הספה על ידה. " מה לשם כל הרוחות אתם עושים כאן?!"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

דראקו מאלפוי ישב על ספת קטיפה ירוקה ,באחוזת מאלפוי,בעודו מצחצח את המטאטא שלו. הוא צפה באביו כל הבקר. היה לו איזשהו אי שקט בלב. למעשה,לוציוס מאלפוי התנהג באופן מוזר למדי לאחר נפילתו של הלורד האפל. הוא נשאר אותו דבר,אך בו זמנית משהו השתנה בו.

"דראקו," אמר לוציוס אחרי כמה דקות של צעדה על השטיח העתיק,שנמצא מול האח. " לך תחליף בגדים ".

בראקו הסתכל על אביו. "לשם מה?" הוא שאל.

"אנחנו הולכים לאנשהו."

"לאן? ומה בדיוק הבעיה עם מה שאני לובש ברגע זה?"

"אל תשאל אותי שום דבר " אמר לוציוס בקול נוקשה. "פשוט תעשה מה שאני אומר לך ואל תתווכח. עכשיו לך תחליף בגדים."
אבא שלי בטח ממש עצבני,חשב לעצמו דראקו בזמן שעלה למעלה לחדרו. הוא זרק את החלוק שלבש על המטה והחליף את בגדיו למכנס שחור וחולצה אפורה. הוא עשה את דרכו מטה וראה את הוריו עומדים ליד האח. הוא ממש רצה לשכנע את אביו לספר לו לאן הם נוסעים וכ'ו,אך הבין שזה כניראה יעצבן את אביו והוא מעדיף לשתוק.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הרמיוני צפתה במשפחת מאלפוי יוצאת לאטה מהאח שלה,וראתה את דראקו לבוש בחליפה אפורה ומכנס שחור,כמו תמיד כל כך אפל ומגעיל.

"אבא! מה לעזאזל אנחנו עושים בבית של בוצדמית?!" שאל קראקו בזעם את אביו בעודו מסתכל בזיזלזול על הרמיוני.

"תזהר במה שאתה אומר מאלפוי!" אמרה הרמיוני בזעם . "אתה עודמ כרגע בבית שלי,אז אין לך שום זכות להעליב אותי בבית הפרטי שלי."

"אה כן? " דראקו הסתכל עליה במבט מאיים. "מה כבר תעשי לי,בוצדמית?"

"תשתוק בן!" אמר לוציוס בכעס לבנו,ונתן לו מכה בעורפו. "זוהי אינה הדרך שבה אתה אמור לדבר לגברת." אמר,התסכל על הרמיוני,ושלח אליה חיוך עקום, שגרם לו להראות כמישהו שסובל מעצירות קשה במיוחד.
"שלום לך בוצ..העלמה גריינג'ר," מנסה להתעלם ממה שכמאט נפלט לו מהפה. " האם הורייך בבית כרגע? אני צריך להחליף איתם מילה או שתיים " .
הרמיוני התסכלה על לוציוס בחשדנות. " למה את מהסתכלת עלי ככה? "  שאל לוציוס בתמימות. הרמיוני ידעה שמשהו כאן לא בסדר ובשום פנים ואופן לא תתן לו לדבר עם הוריה.
"תראי,העלמה גריינג'," החלה לומר נרציסה מאלפוי בטון מלבב. "באנו לכאן בישביל לדבר עם המבוגרים בבית הזה. היכן הם נמצאים?" שאלה.

"אמא,למה שתרצי לדבר עם מוגלגים מטופשים?" שאל דראקו את אמו,בעת שעדיין בהתסכל על הרמיוני כעל מטרד.

לוציוס הצליף בבנו מבט מאיים,שאומר 'עוד מילה אחת אני הורג אותך',אז דרקו השתתק.

לפני שהרמיוני הצליחה להוציא מילה מהפה,הוריה ירדו למטה מחדר השינה שלהם. הרמיוני נאנחה. הדבר האחרון שהיא צריכה עכשיו זה שהוריה ידברו עם המאלפויים.
הגריינג'רים נראו טיפה נבוכים כאשר ראו מי עומד כרגע אצלם בסלון.
"הנוכל לעזור לכם? " שאל אדון גריינג'ר בצורה קצת מפוקפקת,הוא שמע די הרבה דברים לא הכי טובים על המשפחה הזו.

"אדון וגברת גריינג'! הכבוד הוא לי להכיר אתכם סוף סוף. קוראים לי לוציוס מאלפוי,וזוהי אישתי נרציסה ובני מאלפוי." לוציוס ניראה קצת עצבני אך ניסה להראות חברתי וידידותי כאשר ניגש ללחוץ את ידיהם.
"נחמד מאוד להכיר אתכם " אמרה נרציסה לזוג גריינג'ר בחיוך מאולץ.

דראקו החליט לא להשתתף בשיחה זו. לפני שהוריו יגידו לו שוב פעם לשתוק. הוא הסתכל סביב,והבחין כמה הבית שלהם נוקשה לעומת ביתו שלו. דבר ראשון,הכל כאן היה הרבה יותר מואר,בהשוואה לארמון האפל שבו הוא גר. המקום היה הרבה יותר קטן, ודראקו הרגיש בחילה קטנה כאשר הסתכל מסביב.
גברת גריינג'ר עברה במבטה ממאלפוי אחד לאחר,בוחנת אותו ביסודיות. ולבסוף עיניה נחו על דראקו.  "שמעתי עליבם הרבה מאוד,מהרמיוני. " אמרה,ושוב הסתכלה על דראקו "במיוחד עליך".

לוציוס השמיע צחקוק,שנמשע יותר כמו חיכוך גרון. " אני מקווה שהיא אמרה רק דברים טובים עלינו." אמר.

"לא,האמתי שלא." ענתה לו גברת גריינג'ר.

"אני משער שכניראה דראקו והעלמה גריינג'ר לא נטו להתידד כל כך" אמר לוציוס טיפה נבוך.

"וזה עוד בלשון המעטה "  אמרה הרמיוני בקול רם.

"את ילדה מציחקה," אמר לוציוס וחייך חיוך מאולץ. " בכל אופן,לכן גם באתי הנה,בישביל לדאוג שדברים ישתנו בינך לבין מאלפוי."

הרמיוני בהחלט לא אהבה איך שזה נשמע. היא נעה קצת בעצבנות על הספה שבה ישבה.
"אבא,הדברים ביני לבין בוצדמית כפי שהם אמורים להיות " אמר דראקו במאט חשש מהתגובה של אביו.

לוציוס התעלם מבנו,והסתכל על הזוג גריינג'ר.
"אדון וגברת גריינג'ר,באתי לכאן עם הצאת נישואין בין בתכם לבין בני." אמר ושוב פעם חייך את אותו החיוך הגורם לו להראות כמי שיש לו עצירות.

~~~~~~~~~

זהו בינתיים. מצטערת שכל כך קצר. החלק השני בקרוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא