קלרה בלרטון

העצים היו בוהקים ו..." קלרה בלרטון בואי הנה מיד וסיימי את עבודתך!"
"אני באה ג'וזיפין!" היה זה הכפר האנגלי לקורד דלאקור קרוב ליער קלרה הרבתה לטייל בינות העצים בחברת ספריה.
"אני כאן!" אמרה קלרה."יופי" אמרה ג'וזיפין, גברת הבית שהעסיקה את היתומה קלרה.
הגברת ג'וזיפין פסעה לעבר הנחל,אך קלרה נעמדה במקום אוחזת בספר "קורדיליה בורדיפלור"
הגברת ג'וזיפין התקרבה לעבר קלרה ומשכה לה בצמותיה."איי! תפסיקי,תפסיקי בבקשה!אני מתחננת!" ובעיניה של קלרה עמדו דמעות.
"לכי לשם" אמרה ג'וזיפין בכעס. "לנהר?" -"כן." - "למה?"
"זה לא ניראה לך ברור!?" אמרה הגברת ג'וספין בכעס ובקול רם וצורם.
"לכבס!!! אוי ילדה ארורה שכמוך!" היא דחפה את קלרה לקצה הנהר.
"אה !אה! אני נופלת, תעזרי לי!" קראה קלרה בפחד,אך ג'וזיפין נעמדה במקומה. ונראתה מרוצה מעצמה."הינה, אני עוזרת" אמרה וחיוך מרושע עלה על פניה השמנות .היא פסעה לעבר קלרה ודחפה אותה למים.
"הצילו!! למה עשית את זה?!"שאלה קלרה בפלאה תוך שהיא נאבקת בזרם המים הקוצפים."אני יודעת אנסטסיה תעזור לי!"אנסטסיה? טוב לא משנה...
"אוו," הוסיפה בשלוות נפש,"שלא תעזי לקרוא לי ג'וזיפין שוב, בשבילך אני גברת ג'וזיפין. ובכל פעם שתראי אותי, תכרעי ברך, כמו גברת אמיתית!" אמרה בנחישות והלכה.
קלרה נשמה בכבדות כאשר הצליחה לצאת מן הנהר .אנסטסיה היתה חברתה הדימיונית של קלרה.ברגע שיצאה מהנהר היא רצה לגשר בנעליה הישנות והבלויות,בשמלתה הישנה שהייתה סחוטה במי הנהר.היא הביטה בהשתקפות של עצמה ולחשה אליה:"אל תדאגי אנסטסיה,תמיד נהיה ביחד..." 
'הספר שלי! איפה הוא? אני חושבת שראיתי את ג'וזיפין זורקת אותו!' חשבה בדאגה. 'הוא שם, על העץ! הציפור לוקחת אותו! אני חייבת לקחת אותו.' היא רצה הישר אל היער.
שמלתה התיזה מים לכול עבר, ובכל פעם שדרכה על סולית נעלה המים שנכנסו לנעליה יצאו, משאירות את המקום בו דרכה לח .היא נעצרה.זו לא היתה סתם ציפור, זו הייתה תנשמת לבנה.היא גם לא החזיקה את ספרה של קלרה, היא החזיקה מכתב.
'קלרה בלרטון לקורד דלאקור מיסליה 6'. "זה בישבילי!" מלמלה בתדהמה מוחלטת.
הווגוורטס. בית ספר לכישוף ולקוסמות.

		הפרק הבא