לולי זה קרה...

הרמיוני חשבה שראתה כל פעם ניצוץ בעיני הארי, כאשר הוא ראה את ג'יני. היא לא הבינה כל כך, כי הארי לא אהב את ג'ני, אולי, חשבה לעצמה, עכשיו הוא כן אוהב אותה, בשנה השישית.

באולם הגדול, איכשהוא, רון, בהערת אגב, שאל את הארי - האם אתה אוהב ג'יני ? הארי אמר לו בשקט שלא. מאחוריו נשמעה לפתע יפחת בכי. אוי לא, חשב הארי לעצמו, ג'יני.

הוא הסתובב, והספיק לראות רעמת שיער ג'ינג'ית, שרצה לאורך האולם הגדול. הארי כמעט לא הספיק לחשוב, הוא רץ כמו מטורף, כשכל העיניים באולם מופנות אליו. אחר ג'יני. הוא הגיע בינתייים למדשאות הוגוורטס. הוא חיפש אותה בקול  -"ג'יני, ג'יני"... הארי ראה בעץ האשור הגדול שליד הבריכה  השחורה רעמת שיער מתנפנפת ברוח. דבר אחד עלה במוחו - ג'יני... שוב רץ כמו מטורף, לעבר העץ, כשהגיע, ראה את ג'יני בוכה ומסתירה את פניה בידייה.

"לא התכוונתי לזה באמת, ג'יני, ידעתי מה רון הולך להגיד" ג'יני, שחדלה לבכות, שאלה בפליאה : "באמת"?

בינתיים רון שראה את הארי מרחוק, חשב לעצמו " אוי, לא" וגם הוא רץ אל עץ האשור. בלי שהבחין בכך, דמות הגיחה מהערפל שמאחוריו.