לא רק אנחנו

תקציר: פרימוז מלארק היא הבת של קטניס אוורדין ופיטה מלארק.

ביום הולדה האחת עשרה פרימוז מקבלת מכתב, מכתב שעליו כתוב בדיו ירוקה זוהרת בכתב נטוי: לכבוד העלמה פרימוז מלארק, מדינת פאנם, מחוז 12, הבית השלישי משמאל בשכונת המנצחים, חדר השינה הימני בקומה השניה.

אז המשפחה מגלה שלא הכל הושמד, שיש עוד מקום שיש בו חיים.

דרוג: G יכול להגיע גם ל-PG

ויתור זכויות: כול הזכויות שמורות לגיי. קיי. רולינג ולסוזן קולינס.

                                                                      פרולוג

זה היה בוקר אביבי קריר ונעים. השמש כבר זרחה מעל מדינת פאנם, ובמחוז 12 נראו ילדים ממהרים לבית הספר בדרכים המלוכלכות מאבק פחם.

הילדים לבית משפחת מלארק לא נראו עושים את דרכם משכונת המנצחים אל בית הספר. היום היה יום הולדתה האחד עשר של הבת הבכורה, פרימוז, (הנקראת על שם דודתה, שמתה בגיל 14), ולכן קטניס ופיטה מלארק הרשו לילדיהם להישאר בבית.

בשעה זו פרימוז עדיין ישנה, בזמן שהוריה ואחיה, הצעיר ממנה בארבע שנים, קישטו את הבית.

פרימוז התעוררה בשעה תשע. היא התמתחה והתיישבה במיטתה, ממצמת. היא הסתכלה בטשטוש על הינשוף החום-זהוב שעמד על השולחן ליד מיטתה. פרימוז קירבה את ידה אל הינשוף כדי להעלים את התעתוע, אבל במקום שהיד שלה תעבור דרך הינשוף, הינשוף העניק לה ניקור ידידותי.

הצרחה לא איחרה לבוא. "אמא!!! אבא!!!" פרים צרחה בקול הכי חזק שלה. הוריה ואחיה הקטן מיהרו לבוא לחדרה.

"פרים, מה עושה ינשוף בחדר שלך?" שאל פיטה בהפתעה ותדהמה.

"א-אני לא יודעת. התעוררתי והוא היה-היי, מה זה?" פרימוז, או בכינוייה פרים, הצביעה על מעטפה שעליה עמד הינשוף. קטניס מיהרה להושיט את ידה אל המעטפה והינשוף התרומם, נותן לה לקחת את המעטפה.

"לכבוד העלמה פרימוז מלארק," הקריאה קטניס בקול. "כנראה שזה בשבילך." היא אמרה והמשיכה להקריא, "מדינת פאנם, מחוז 12, הבית השלישי משמאל בשכונת המנצחים, חדר השינה הימני ביותר בקומה השניה. הננו מתכבדים להודיע לך שנשמר עבורך מקום בהוגוורסט, בית ספר לכישוף ולקוסמות.

מכייון שהנך בת מוגלגים יבוא לביתך קוסם, כדי להסביר לך על בית הספר ולקחת אותך לקנות ציוד." קטניס הפסיקה לקרוא. "זו פשוט מתיחה, מותק." היא אמרה. "כל שאר כדור הארץ הושמד."

פרים הנהנה. "אני רעבה." היא אמרה, והמשפחה ירדה לאכול ארוחת בוקר מאוחרת. לפני שהתחילו לאכול נשמעה דפיקה בדלת. "אני אפתח." אמרה קטניס וניגשה לפתוח. בפתח עמד גבר עם שער שחור פרוע מאוד ועיינים ירוקות, שהביטו בה מאחורי המשקפיים העגולים.

"שלום." האיש אמר. "אני הארי פוטר, ואת בוודאי גברת מלארק." הוא הוסיף.

"אכן." קטניס השיבה בקצרה. פיטה הופיע לצידה, ובחן במבט חושד את האיש שניצב מולו.

"הגעתי הנה בקשר לבתכם, פרימוז. אני-"

"זה המכתב נכון? באת בקשר למכתב?" שאל פיטה

"אכן." השיב הארי פוטר.

"אמא? אבא?" פרים הופיעה מאחורי שני הוריה, אחריה אחיה. "מי זה?"

"אני הארי פוטר. נשלחתי כדי לבשר לך על היותך מכשפה-" התחיל הארי להגיד.

"אל תגיד לי שהשטויות שכתובות במכתב אמיתיות." אמרה קטניס. "זו בסך הכל מתיחה מוצלחת." השלים אותה פיטה.

"זו לא מתיחה." הארי פוטר נראה שליו, כאילו כבר עבר את התהליך. "אשמח להיכנס ולהסביר לכם בפנים."

"טוב. נשמע מה יש לך לומר. אכפת לך לדבר בזמן שאנחנו אוכלים?" אמרה קטניס.

"אני מבין." על פניו של הארי התפשט חיוך. "גם הילדים שלי אוהבים לקום מאוחר ביום ההולדת שלהם." הוא הוסיף, ונכנס פנימה. המשפחה התישבה לאכול, בעוד הארי מסביר להם על הוגוורסט (אחרי שהשתכנעו שזו לא מתיחה), על הבתים, השיעורים, החופשות, ועל סמטת דיאגון, בה אפשר לקנות את הציוד הנדרש.

"אני בטוח שתהני בהוגוורסט." הארי אמר. "זה מקום נפלא." ניכר על פניו שהוא אוהב את בית הספר. "אבוא לקחת אותך מחר בשמונה בבוקר." הוא סיים, הסתובב במקום ונעלם בקול נפץ.

"טוב. אז לא הכל הושמד." סיכם פיטה, והמשפחה המשיכה בחגיגה.

המשך יבוא...

__________________

תגובות? זה רק הפרולוג.