נשף חג המולד

דראקו סידר את צווארון חולצתו ובהה בהשתקפותו. הוא היה צריך לנדנד לאימו במשך שבועות כדי שתשלח לו מספיק אוניות כדי לקנות את הגלימה המסוימת הזו. אבל זה היה נשף חג המולד, אחד האירועים החברתיים החשובים ביותר בחייו הצעירים, וזה היה שווה את זה.

המראה שרקה בקול נמוך, ודראקו חייך, "כן, כן-אני יודע," הוא אמר לה.

הוא לא יכול היה לחכות כדי לראות את המבט של פנסי. היא הייתה ביישנית במשך שבועות, מתחמקת מידיו המשוטטות בעודה לוחשת הבטחות ל-"יותר מאוחר". אולי היא תהיה כל כך המומה ממנו הערב, עד שהם יחמקו מהנשף יותר מוקדם וימצאו מקום פרטי כדי לממש את ה-"יותר מאוחר".

אם היא לא תיכנע לזה, הוא יידע שהשמועות שהיא לסבית נכונות.

"מי הגריפינדורית המאושרת?" המראה שאלה, רמז מרושע בקולה.

דראקו הזעיף פנים אל השתקפותו, "סליחה?"

"אתה הולך לשמח מאוד בחורה גריפינדורית כלשהי הערב, כשאתה נראה כך."

דראקו מצא שהוא רק יכול לבהות במראה, הבעה שהרסה את המראה הקריר שעליו התאמן במשך שעה. "אני לוקח סלית'רינית לנשף, תודה רבה לך."

"הוווו," המראה ענתה, נשמעת לחלוטין לא משוכנעת, "נכון."

"באמת," דראקו השיב. "פנסי פרקינסון, אם את מוכרחה לדעת." באמת.
הוא פנה הצידה, בוחן את ההשפעה המלאה של דבריו.

המראה השתעלה בקול, ובאופן לא רגיל ניתן היה לשמוע את המילה "זקן".

דראקו הרגיש שלחייו מאדימות. "סלחי לי?"

"שום דבר," המראה ענתה, מעט בחפזון. "לא אמרתי דבר."

"כן, אמרת," דראקו החזיר, מניח את ידיו על מותניו ומביט במראה במבט חודר. "למה בדיוק את רומזת?"

תשובתה של המראה הייתה אנחה מרוגזת. "כלום. לך תכייף. תיהנה מהמסיבה הקטנה שלך."

"אני מתכוון ליהנות," דראקו אמר, מעביר את אצבעותיו בשיערו, מחזיר כמה קצוות סוררות למקום, "עם החברה הסלית'רינית שלי."

המראה צחקקה.

"מה לעזאזל?" דראקו השיב, מביט במראה בתסכול. "זה- " הוא עצר, עיניו מצטמצמות. אולי המראה הייתה מקוללת. או שאולי זאביני מנסה לעבוד עליו—זה מסוג הדברים שהוא מסוגל לעשות, בהחלט. הוא אולי נמצא בסביבה, מקשיב וצוחק, נהנה מבדיחתו. דראקו סרק את החדר כדי להיות בטוח.

"זה רק ש..." המראה החלה לומר, נשמעת כאילו היא מסבירה משהו דיי פשוט למישהו דיי איטי, "אתה נראה כל כך... מוזר. אמיץ כזה. אני מתכוונת, באמת—הסתכל על עצמך."

דראקו הידק את לסתו. זו חייבת להיות בדיחה—זה היה ההסבר היחיד. אבל הוא לא ייתן לזה להשפיע עליו, הוא החליט.

"זה נקרא סגנון, לא שאני מצפה ממראה ישנה ומאובקת בחדר שינה של בנים להבין בנושא."

"הו. אז אתה מומחה?" המראה עקצה. "הייתי צריכה לדעת."

"מאוד מתוחכם," דראקו נהם, מנסה לשווא לסדר את שיערו בשנית.

"היה אפשר להגיד שאתה הטרוסקסואל," המראה המשיכה. "אבל העובדה שעמדת וטיפחת את עצמך כך במשך שעה –"

"אני לא טיפחתי את עצמי!"

"במשך שעה," המראה חזרה. "הבנים האחרים בקושי העניקו לי מבט לפני שהלכו."

"לי במקרה אכפת מהמראה שלי," דראקו משך באפו.

"כמובן שכן," המראה אמרה בנימה ידענית, "זה בסדר, יקירי. אתה צעיר, ויש לך המון זמן כדי להשלים עם ההורמונים שלך."

"עם ה—" בדיחה או לא, המראה הגזימה יותר מדי. דראקו הסתכל בה במבט הנבזי ביותר שיכול היה לאזור. "אני לא אוהב גריפינדוריות. ובכלל, את סתם מראה מטופשת. מה את יודעת על זה בכלל?"

"הייתי בחדרי בנים במשך יובלות. כך שאם לומר את האמת, דיי הרבה."

דראקו הסתכל בהשתקפותו לרגע, והזעיף פנים. "מגוחך," הוא רטן, ובהחלקה חסרת תועלת אחרונה של שיערו, הוא הסתובב.

המראה צחקה כשעזב את החדר, אבל דראקו התעלם ממנה. הוא חשב על דברים יותר חשובים כמו... להיכנס למכנסיה של פנסי סוף סוף, או לחכות להזדמנות כדי לתפוס את פוטר הבת באיזו פינה וללעוג לה.

התמונה שקפצה למוחו על משהו אחר שהוא יכול לעשות לפוטר בפינה חשוכה הייתה מאוד לא רצויה. דראקו האשים את המראה על כך וטרק את הדלת מאחוריו.

		הפרק הבא