הקונדסאים קוראים הארי פוטר - מושהה

שלוום ^^

נעים להכיר, אני קאלה לילי. אני אוהבת לתרגם פאנפיקים, אבל לא לפרסם דברים שאני כותבת. אז בנתיים תהנו מפאנפיקים מתורגמים שאני עומדת לעלות בשפע לאתר. הפאנפיק הזה הוא בעל דירוג תמים לחלוטין חוץ מכמה בדיחות כחולות של סיריוס... אז זאת ההזהרה היחידה בשבילו (עד כה). 

יש הרבה אנשים שמוותרים על קריאת פאנפיק רק בגלל שהוא ג'ן אבל תנו הזדמנות לפאנפיק הזה, לפחות תנסו. הדבר הכי מצחיק שקיים!

עמית נתנה לי את הקישור לפאנפיק הזה, ואני ממש מודה לה על זה. 

אז תודות: לעמית - על ביטוא (אם אני לא טועה) והבאת הפאנפיק הזה.
להלנה - על תמיכה לכל אורך התרגום (המייאש בגלל האורך העצוווום שלו)
אז תהנו ^^

קאלה לילי 

"אני משועמם," אמר סיריוס.

"אנחנו יודעים," רמוס החזיר, "אתה אמרת לנו את זה רק שלושים פעמים."

"כל כך קצת? אני כנראה מאבד את המגע שלי. אני משועמם, אני משועמם, אני משועמם..."

"אנחנו יודעים!"

"תפסיקו לצעוק שם!" אמא של רמוס צרחה, גורמת לבנה האהוב לכסות את אוזניו בכאב.

"אנחנו משועממים!" צעק פיטר לעבר הקומה התחתונה. רמוס תקע את ראשו מתחת לכרית.

"אז תעשו משהו אחר!"

"אולי תפסיקו לצרוח? אני מתחיל לקבל כאב ראש!"

הסיבה לכך ששלושת הבנים היו משועממים הייתה פשוטה; כל התוכניות של רמוס לחופשה היו מיועדות לארבעה. זה היה לפני שג'יימס חלה בשפעת אסייתית, מה שמנע ממנו מלהגיע וכך תקע את שלושת האחרים בבית של רמוס בלי שום דבר לעשות חוץ מלעצבן את אימו ולהקניט אותו על הכלוב במרתף.

"היי, מה זה?" שאל פיטר, שמסיבה לא מוסברת היה מתחת למיטה, ומשך החוצה ספר. הוא לא נראה כאילו הוא נפתח אי פעם ועדיין היתה עליו תגית מחיר.

"הו, שיט, הוא עושה את זה שוב," אמר רמוס, מוציא את ראשו ממתחת לכרית ומביט למטה. "שיחקתי פה בשנה שעברה ופתחתי איזה חור בזמן מתחת למיטה. זה דווקא נחמד, למען האמת. יש דווקא דברים ממש טובים שאפשר לשלוף מהעתיד."

"זה במקרה בלתי חוקי," אמר סיריוס.

"כן. אז?"

"נכון... כמה שזה נכון."

"זה ספר מוגלגי," אמר פיטר. "תגית המחיר עדיין עליו. הוא נראה טוב." הוא הראה להם את הכותרת, שבה נכתב: הארי פוטר ואבן החכמים מאת ג'יי.קיי.רולינג.

"מוזר," אמר סיריוס. "מה זה אומר?"

"יש רק דרך אחת לגלות." וכך, רמוס לקח את הספר מפיטר, התיישב בכיסא האהוב עליו ליד מדפי הספרים, ופתח את הספר. "אתם יושבים בנוח? אז אני אתחיל."

אדון וגברת דרסלי, דיירי דרך פריווט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם.

סיריוס – *ציניות* ובכן, זה עומד להיות ספר מרגש.

לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה.

פיטר – נשמע כמו מקגונגל.

רמוס – נאה-אה. היא מאמינה בדברים מוזרים ומסתוריים. היא רק לא מאמינה שאנחנו לא עשינו אותם.
פיטר – אמת.

מר דרסלי היה מנכ"ל של חברה בשם גראנינגס לייצור-

סיריוס – מטאטאים?
פיטר – ממתקים?

מקדחות.

סיריוס/פיטר - *אהה*
פיטר – בבקשה לא מקדחות של רופאי שיניים..
רמוס – אתה בהחלט תצטרך אותם, אחרי כל הממתקים האלה.

הוא היה איש גדל-ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר – למרות שדווקא היה לו שפם שמן למדי.

סיריוס – עד גיל שבע, הייתי בטוח ששפם זה שף של פעם. מקורי – שפם זה עכבר נטול רגל.
פיטר – זה לא משהו שרצינו לדעת.
סיריוס – רק חשבתי שכדאי שאחלוק את זה איתכם.

גברת דרסלי היתה רזה ובלונדינית, ולה היה צוואר ארוך פי שניים מהאורך המקובל, מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה מעל גדרות כדי לרגל אחר השכנים שלה.

רמוס – נשמע כמו לילי אוונס.
סיריוס - *מצטמרר* הייתי בטוח שהסכמנו שלא לדבר עליה בזמן שאנחנו בחופש, לא?

לדרסלים היה-

פיטר – ילד.
סיריוס – צפרדע.
רמוס – כלבלב.
סיריוס – היית מת!
*רמוס נועץ מבטים בסיריוס*

-תינוק

פיטר – הא!
סיריוס – אמרת ילד. הספר אומר תינוק.
פיטר – אז? לפחות הייתי בכיוון הנכון!
סיריוס – לפחות ידעתי את המין הנכון!
רמוס/פיטר – הא?
סיריוס – טוב, זה היה יכול להיות צפרדע בן!

ששמו דאדלי,

כולם – דאדלי! *פורצים בצחוק*

ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו.

סיריוס - *נראה ספקני לחלוטין*

דבר לא היה חסר לדרסלים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו.

פיטר – עכשיו, את מי בחדר הזה זה מזכיר לכם? *שיעולרמוסשיעול*
רמוס – היי!

הם חשבו שחייהם לא יהיו חיים ברגע שמישהו ישמע על משפחת פוטר.

סיריוס – נהגתי להרגיש כך גם אני. עכשיו למדתי להתרחק ממנו במקומות ציבוריים.
רמוס – אני פשוט מתרחק ממנו רק לתקופות.
פיטר – במיוחד כהוא תפס שפעת אסייתית.
רמוס – או היפראקטיביות.
פיטר – במקרה הזה, למה אתה מסתובב עם סיריוס?
רמוס – זאת עדיין תעלומה.
סיריוס – היי!

גברת פוטר היתה אחותה של גברת דרסלי,

פיטר – ללילי אוונס יש אחות.
רמוס – גם לי.
סיריוס – ולג'יימס. זה מכנה משותף.
רמוס – לצערי.
האחות של רמוס (מהחדר שלה) – שמעתי את זה!!!

אבל עברו שנים רבות מאז נפגשו לאחרונה. למעשה, גברת דרסלי נהגה להעמיד פנים כאילו בכלל אין לה אחות, כי אחותה ובעלה הכלומניק היו האנשים הכי לא דרסליים בעולם.

פיטר – לא דרסליים? יש דבר כזה בכלל?
רמוס - *בקול מוכיח* זה כתוב בספר.
סיריוס – זה כמו שכתוב בספר שיקויים 'סוורוס סנייפ הוא בחור נחמד'...
רמוס – רק בגלל שאתה כתבת את זה שם.
סיריוס – אני?
פיטר – אתה או מישהו אחר שחותם סיריוס בלק.
סיריוס – "אמרתי לך שזה לא הייתי אני!
רמוס – *נאנח*

הדרסלים הצטמררו כשחשבו מה יגידו השכנים אם יום אחד הפוטרים יבואו לבקר ברחוב שלהם.

סיריוס – הם יגידו 'הו איזה יופי, אפשר לשנות את השם'.
רמוס – אל תרד על ג'יימס.
סיריוס – הו, אז הוא יכול לצחוק על השם שלי אבל אני לא יכול לעשות צחוק ממנו?
פיטר – טוב, סיריוס זה שם מצחיק. פוטר לא.
סיריוס - *מיתמם* וגם לא פטיגרו?
פיטר – היי! אל תרד על השם שלי! אתה באמת מרגיז אותי!
סיריוס – גרררררר...

הדרסלים ידעו שגם לפוטרים נולד ילד קטן, אבל הם מעולם לא ראו אותו. הילד היה סיבה נוספת להתרחק מהפוטרים – הם לא רצו שדאדלי יתחבר עם ילד כזה.

רמוס – לא חברותיים כל כך, הא?
סיריוס – הם רק מנסים להגן על הבן שלהם. הם בטח הבינו שהילדון הזה – פוטר, היה מקניט אותו על השם הנוראי שלו.
פיטר – יאפ. זה ברצינות שם נוראי.
סיריוס – תפסיק עם זה!
פיטר - *מיתמם* אתה אמרת שהוא 'יקניט אותו בגלל השם שלו'.
סיריוס – לא התכוונתי אליי!
רמוס – ברצינות? הבדיחה המקורית – סיריוס = רציני.
סיריוס – תמשיך-כבר-עם-הסיפור!

כשדרסלי ואשתו התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה זכר בשמים המעוננים

פיטר – יאפ. זה בטוח מתרחש באנגליה, הסיפור הזה.
רמוס – הוא חייב להיות. זאת המדינה היחידה בעולם שיורד בה גשם במשך תשעה חודשים רצופים, ולאחר מכן מגיעה בצורת חמורה למשך שלושה חודשים.

בחוץ

פיטר – באמת? חשבתי שהשמים היו בפנים!
סיריוס – לא משנה, פיטר. אם מתישהו תצטרך שכל, אני פה.
רמוס – אתה שם למקרה שהוא יצטרך מוח?
סיריוס – היי!

לכך שדברים מוזרים ומסתוריים עומדים להתרחש ברחבי המדינה.

פיטר – למקגונגל יהיה יום עמוס.
רמוס – ואנחנו נקבל ריתוק לשנה שלמה.
סיריוס – זה לא אני!
רמוס – אנחנו, אלה לא אנחנו.
סיריוס – אלה לא אנחנו!

מר דרסלי פיזם לעצמו בשעה שבחר עניבה משעממת במיוחד ללבוש לעבודה,

סיריוס – אבא שלי נהג לעשות את זה.
רמוס – מה, אתה מתכוון לפני שעצרו אותו?
סיריוס – כן.

וגברת דרסלי ריכלה בעליצות וניסתה להכריח את דאדלי המצווח להיכנס לכיסא התינוקות שלו.

פיטר – נהגת לעשות את זה?
סיריוס – לא. הייתי ילד טוב. חוץ מזה, אם הייתי מצווח הייתי עלול להרוג את כולם. זאת עבודה הרת סיכונים, להיות אוכל מוות.
רמוס - *ציניות* לא, באמת?
פיטר – אז מה היה קורה בסופו של דבר? אתה יודע, להרוג את כולם ו/או להיעצר?
סיריוס - *מסמיק* הרטבתי את עצמי.
רמוס – וזה הזמן להמשיך במהירות...

שניהם לא הבחינו בינשוף הזהוב והגדול שחלף ברפרוף על פני חלונם.

סיריוס – הם היו אמורים להבחין בו?
רמוס – כנראה.
פיטר – ממתי ינשופים מרפרפים? חשבתי שהם שקטים.
רמוס – זה בלילה. מסתבר שיש חוקים שונים לתעופה ביום.

בשעה שמונה וחצי מר דרסלי נטל את התיק שלו, הדביק נשיקה חפוזה על לחייה של דברת דרסלי וניסה לנשק לפרידה גם את דאדלי, אבל לא הצליח, מפני שדאדלי היה עסוק בלצרוח ולהעיף את ארוחת הבוקר שלו לכל הכיוונים.

סיריוס - *מצקצק בלשונו* הילדים של היום...
רמוס – אנחנו הילדים של היום.
סיריוס – בדיוק! רק תחשוב כמה שאנחנו דומים.
פיטר/רמוס - *מתחלחלים*

"איזה מתוק," התמוגג מר דרסלי ויצא מהבית.

רמוס – למה יש לי הרגשה שהילד הזה עומד להיות מפונק?
סיריוס – אבא שלי אף פעם לא-
פיטר – כן, אבל אבא שלך הוא אוכל מוות. באזקבן.
סיריוס – זה עניין שולי.

הוא נכנס למכונית ויצא מהחנייה של מספר ארבע.

סיריוס – חכו רגע, הספר הזה לא עומד להיות מעניין, נכון?
רמוס – אף פעם אל תשפוט ספר לפי הכריכה שלו.
סיריוס – צודק. הכריכה גרמה לו להיראות מעניין.

רק בקרן הרחוב הוא הבחין בסימן הראשון למשהו מוזר – חתולה שעיינה במפה.

פיטר – מקגונגל. היא בטח שמעה על הדברים המוזרים והמסתוריים שעומדים לקרות.
סיריוס – איך אתה מצליח לגרום לדברים להישמע כל כך לא הגיוניים?
פיטר – זה כישרון!
סיריוס – ככה שמעתי.
רמוס - *מתחלחל*

לרגע אחד מר דרסלי לא עיכל את מה שעיניו הראו לו –

פיטר/סיריוס – אוווו!

אך מיד הוא הסב את ראשו להביט שנית.

רמוס – תשמרו את מה שאתם חושבים עליו לעצמכם, בבקשה, בנים.

בפינת דרך פריווט אכן עמדה חתולה מנומרת, אבל שום זכר למפה לא נראה. מה עלה על דעתו?

סיריוס – אני יכול לנחש.

זו בטח היתה מין טעות אופטית.

פיטר – ואני מלכת שבא.
סיריוס – באמת? אני יכול להיכנס לארמון שלך?
פיטר – הא?
רמוס – אל תשאל. פשוט... אל.

דרסלי מצמץ ובהה בחתולה. החתולה בהתה חזרה.

פיטר – חייבת להיות מקגונגל!
סיריוס – הסיפור הזה הוא בדיוני, מקגונגל לא. איך אתה יודע, בכל אופן?
פיטר – הבהייה.

ביציאה מהרחוב לכיוון העבודה דרסלי המשיך לעקוב אחרי החתולה בראי מכוניתו. הוא ראה איך החתולה קוראת בשלט שעליו כתוב דרך פריווט. לא, לא קוראת בו, כי אם מסתכלת עליו – הרי חתולים אינם מסוגלים לקרוא, לא שלטים ולא מפות.

פיטר – האחת הזאת יכולה.

מר דרסלי התנער קלות וחדל לחשוב על החתולה. בדרכו העירה הוא לא חשב על דבר מלבד על משלוח גדול של מקדחות שקיווה לקבל מאוחר יותר באותו היום.

רמוס – אל תעזו להגיד את זה!
סיריוס/פיטר - *מיתממים* מה?

אבל בכניסה לעיר המקדחות פרחו ממוחו.

רמוס – תסתמו.

סיריוס – לא אמרנו כלום!
רמוס – אז בואו נשאיר את זה ככה.

בזמן שעמד בפקקים של הבוקר, הוא לא היה יכול שלא להבחין במספר הגדול של אנשים שהיו לבושים באופן מוזר ביותר. אנשים עטויי גלימות.

פיטר – אוכלי מוות!
סיריוס – אמא! אבא!
פיטר – חשבתי שאתה לא אוהב את ההורים שלך...
סיריוס – אני לא. אבל במקרה הספציפי הזה...

מר דרסלי לא סבל אנשים שהתלבשו בבגדים מוזרים –

רמוס – וזה מגיע ממוגל.
סיריוס – וזה מגיע ממישהו שמסתובב ערום כולו כל ירח מלא.
פיטר – וזה מגיע ממישהו שחונך על ידי אוכלי מוות.
רמוס – וזה מגיע מפיטר...
*שלוש כריות מתעופפות באוויר*

האופנות המטורפות של הצעירים!

רמוס – אני מסכים לגמרי.
סיריוס – אתה צעיר!
רמוס – אז? אני עדיין יכול להסכים.
פיטר – זה נשמע כמו ההיגיון של סיריוס...
רמוס – הוא מדבק! *מסתובבים עם הגב לסיריוס*
סיריוס – היי!

הוא שיער שזו איזו אופנה טיפשית חדשה. אצבעותיו תופפו בעצבנות על ההגה, ומבטו נפל על

סיריוס – לבחור הזה יש מוח מלוכלך... לא?
רמוס – לא, אתה זה שיש לו מוח מלוכלך.

קבוצה של קוקואים כאלה שעמדו ממש בקרבת מקום. הם התלחששו בניהם בהתרגשות. מר דרסלי נזעם לגלות שלפחות שניים מהם לא היו כלל צעירים – מה, האיש ההוא שם נראה מבוגר אפילו ממנו, והוא עטוי גלימה בצבע ירוק אזמרגד! איזה חוצפה!

פיטר – כן, הרי אסור לתת לאנשים מבוגרים להסתובב ברחוב.
רמוס – זו הפליה!
פיטר – אני רק מפשט את מה שהאיש בסיפור חושב.
סיריוס - *מופתע* אתה מתכוון להגיד לי שיש כאן סיפור?

אבל אז עלה על דעתו של דרסלי שמדובר כנראה באיזה הצגה מטופשת. ברור שהאנשים האלה מנסים לגייס כספים לאיזושהי מטרה – כן, זה ההסבר.

פיטר – הוא צריך לשלם להם עכשיו?
רמוס – תחזור כבר, ג'יימס, הכל נסלח!

הפקק התקדם, ותוך דקות אחדות מר דרסלי הגיע לחנון של גראנינגס. מחשבותיו היו טרודות שוב במקדחות.

סיריוס – מקדחות, שוב? לבחור הזה אין חיים.
רמוס - *נאנח* טוב, לפחות הוא לא בצד של אתה-יודע-מה...
סיריוס – אתה-יודע-מה? זה סוג של מגדר לוולדמורט?
רמוס – לא משנה.

מר דרסלי נהג תמיד לשבת כשגבו מופנה אל החלון במשרדו שבקומה התשיעית.

סיריוס – איזה ריגוש!

אלמלא כן, ודאי היה מתקשה עוד יותר להתרכז במחשבות על מקדחות באותו בוקר.

פיטר – אתה יכול לראות הרבה דברים מהקומה התשיעית.
סיריוס – במיוחד עם משקפת. ואתה יכול להסתכל שוב... ושוב... ושוב...
רמוס – אממ.. אוה.

הוא לא ראה את הינשופים שעפו הלוך ושוב לאור היום,

פיטר – ינשופים מזדווגים באוויר.
סיריוס – ברצינות?
רמוס – אולי אתם רוצים לעשות מקלחת קרה, שניכם?
סיריוס/פיטר – לא.

למרות שאנשים ברחוב דווקא הבחינו בהם. הם הצביעו והסתכלו פעורי פה כשינשוף אחר ינשוף חלפו בתעופה מעל לראשיהם.

רמוס – אם שניכם אפילו תחשבו על זה, אני נשבע שאתם לא תחיו עד יום ההולדת הבא שלכם.

מרביתם לא זכו לראות ינשוף קודם לכן אפילו בלילה.

כולם - *ייאוש* מוגלגים!

על מר דרסלי, לעומתם, עבר בוקר שגרתי ונטול ינשופים לגמרי. הוא צעק על חמישה אנשים שונים.

סיריוס – צדקת, ירחוני, הוא ממש לא חברותי.
פיטר – מה הם עשו לו בכלל?

הוא ניהל כמה שיחות טלפון חשובות, וצעק עוד קצת. מצב רוחו היה מצויין

רמוס – הוא אוהב לצעוק?

פיטר – מסתבר.

עד להפסקת הצהריים, כשהחליט

*סיריוס ופיטר פורצים בצחוק חסר אונים*
רמוס – למה אני? רק תענה לי, לורד – למה אני?

לצאת ולהתרענן מעט בטיול אל הצד השני של הרחוב, כדי לקנות לו לחמנייה במאפיה ממול.

סיריוס – לחמנייה. כמה שזה מתאים.
רמוס - *קם ממקומו ומתחיל לדפוק את הראש בקיר*

הוא שכח לגמרי מהאנשים בגלימות, עד אשר חלף על פני קבוצה כזאת שעמדה סמוך למאפיה. הוא הביט בהם

סיריוס - *פותח את הפה*
רמוס - תודה לך, סיריוס.
סיריוס - *סוגר את הפה*

בכעס כשעבר לידם. הוא לא ידע למה אבל האנשים האלה גרמו לו להרגיש אי נוחות מסוימת.

פיטר – הוא כל כך לא חברתי שנראה לי שזה טבעי.

גם החבורה הזאת התלחששה לה בהתרגשות, והוא לא ראה אצלם אפילו קופת תרומות אחת לרפואה. כשחלף על פניהם שוב בדרכו חזרה, מחזיק סופגניה שמנה בתוך שקית,

פיטר – לא פלא שהוא שמן.
רמוס/סיריוס - *מתחילים להשתעל פתאום*
פיטר – היי!

הוא קלט כמה מילים משיחתם.
"הפוטרים, נכון, ככה שמעתי -"

סיריוס – אז הם כן צריכים להחליף את השם...
רמוס – אני אספר לג'יימס שאמרת את זה.

כן, הבן שלהם, הארי -

סיריוס – הממ... הארי פוטר. מאיפה זה מוכר לי?
רמוס - *מרים את הספר כדי שיוכלו לראות את הכותרת – הארי פוטר*
סיריוס – הו, כן, מפה. אני זוכר עכשיו.

מר דרסלי נעמד במקום. הפחד הציף אותו.

פיטר – אני מקווה שהוא יודע לשחות.
סיריוס - *תמימות* אני חושב ששמנים צפים.

הוא הפנה מבטו שוב לעבר המלחששים כאילו רצה להגיד להם משהו, אבל התחרט ברגע האחרון.

הוא חצה את הכביש כמו טיל, מיהר אל משרדו, גער במזכירה שלא תפריע לו, זינק אל הטלפון וכמעט שסיים לחייג את מספר הטלפון שלו בבית כששינה לבסוף את דעתו.

פיטר – עצבני מעט, לא?

רמוס – הוא בוודאות יודע משהו שאנחנו לא.
סיריוס – כמו למה אנחנו עדיין קוראים את הספר הזה?

הוא השיב את השפופרת על כנה וליטף את השפם שלו,

סיריוס – הנה העכבר עם הרגל הזאת...

מהרהר...

כולם – וואו!

לא, זו סתם איוולת מצידו.

רמוס – כמה יוצא דופן.

פוטר זה לא שם כל כך יוצא דופן. הוא היה משוכנע שיש הרבה אנשים עם שם משפחה פוטר, שיש להם בן שקוראים לו הארי.

פיטר – זה לא חמוד, הדרך בה הוא מנסה להרגיע את עצמו?
סיריוס – עולם קטן או מה?? אנחנו רק בעמוד שתיים-עשרה.

ולמען האמת, הוא בכלל לא בטוח שלאחיין שלו קוראים הארי. הוא אף פעם אפילו לא ראה את הילד.

סיריוס – איכשהו, יש לי הרגשה שהוא יראה אותו עד היום הבא.

אולי קוראים לו הארווי. או הארולד.

סיריוס - *למר דרסלי* הארי זה קיצור לשם הארולד, מטומטם.

אין טעם להדאיג סתם את גברת דרסלי,

רמוס – הוא אפילו קורא לאשתו גברת דרסלי. אני מריח חיכוכים במשפחה...
פיטר – אפילו האף שלך לא טוב עד כדי כך.
רמוס - *מעמיד פנים שלא שמע*

היא תמיד נלחצת כשמזכירים את אחותה.

רמוס – מי לא?
אחותו של רמוס (מהחדר שלה) – היי!!!

והוא בכלל לא מאשים אותה – אילו לו הייתה אחות כזאת... ובכל זאת, כל האנשים האלה בגלימות...

אחר הצהריים הוא התקשה יותר להתרכז במקדחות, וכשיצא מהבניין בשעה חמש בערב הוא היה עדיין מודאג כל כך, עד שבלי לשים לב הוא נתקל במישהו שעמד ממש מחוץ לדלת.

פיטר – הוא עיוור בדיוק באותה מידה שבה הוא בלתי חברותי.
סיריוס – אולי אנחנו צריכים לתת לו את המשקפיים של ג'יימס.
רמוס – אז איך ג'יימס יראה?
סיריוס – הוא לא, זאת הנקודה.

"אני מצטער," הוא גער, בזמן שהישיש הקטנטן

רמוס – למה השם פרופסור פליטיק קופץ לי לראש?
סיריוס – או 'סבא של ג'יימס'. 
פיטר – סבא של ג'יימס די גבוה, לא?
סיריוס – ראיתי תמונות ילדות שלו.

מעד וכמעט נפל. עברו כמה שניות לפני שדרסלי הבחין כי האיש עוטה גלימה סגולה. הוא כלל לא נראה מוטרד מזה שכמעט הפילו אותו ארצה.

כולם – מוזר!

להפך, פניו קרנו בחיוך רחב והוא אמר בקול צפצפני שגרם לעוברים ושבים ברחוב להסתכל עליהם:

רמוס – זה פליטיק על הליום. זה חייב להיות.

"אל תצטער, אדוני היקר – היום שום דבר אינו יכול להעציב אותי! שוש ושמח, כי אתה יודע מי הובס סוף-סוף! אפילו מוגלגים כמוך צריכים לחגוג ביום המאושר והנפלא הזה!"

סיריוס – אתה בטוח שהוא רק על הליום?
רמוס – אממ, לא."
פיטר – אני לא כל כך בטוח שזה ספר מוגלגי, למען האמת. אני מתכוון... זה כל כך מדויק... ואני חושב שאנשים באמת היו חוגגים ככה אם וולדמורט היה מת...

והאיש הזקן חיבק את מר דרסלי סביב בטנו והמשיך לדרכו.

סיריוס – לא ידעתי שפליטיק היה הומו!
רמוס – אני יכול להגיד בבירור, שהוא שיכור. למה אני בכלל צריך להסביר את זה?

מר דרסלי נעמד במקומו ולא זז. בזה הרגע חיבק אותו זר מוחלט, ונדמה היה לו שהוא גם כינה אותו מוגל או משהו כזה.

סיריוס – מה מוגל לא יודע שהוא מוגל?
רמוס – כי הוא מוגל!

הוא היה נסער. הוא מיהר את מכוניתו והתחיל לנסוע הביתה, מקווה כל הזמן שהוא רק דמיין את הכל, דבר שאף פעם לא קיווה לו קודם לכן, כי הרי הוא שונא אנשים שמדמיינים דברים.

פיטר – אוקי, אני באמת לא מחבב את הבחור.

כשחנה ליד מספר ארבע, הדבר הראשון שראה – וזה כלל לא שיפר את מצב רוחו – היה החתולה המנומרת שאותה ראה בבוקר. עכשיו עמדה החתולה על חומת החצר שלו.

סיריוס – חתולים עושים את זה.
פיטר – אז, כנראה, מקגונגל עושה.
רמוס – בפעם האחרונה, החתולה הזאת היא לא מקגונגל!
פיטר – על כמה אתה רוצה להתערב?
סיריוס – עשרים אוניות.
פיטר – התערבנו.

הוא היה משוכנע שזו אותה החתולה – הוא זיהה את הסימנים סביב עיניה.
"קישטא!" קרא מר דרסלי בקול רם.

סיריוס – הו כן, כאילו שזה יעבוד..

החתולה לא זזה. היא רק תקעה בו מבט חמור.

פיטר – אני מוכן לעלות את ההימור לעשרים וחמש בגלל זה.

האם זו התנהגות נורמאלית לחתולה? תמה מר דרסלי.

סיריוס – אין לך עשרים וחמש אוניות.
פיטר – לא, אבל לך יש.
סיריוס – זאת-לא-מקגונגל!

הוא ניסה להשתלט על עצמו, פתח את הדלת ונכנס הביתה. עדיין נחוש בדעתו לא לספר דבר לאשתו.

רמוס – הוא יספר.

על גברת דרסלי עבר יום שגרתי ונורמלי לגמרי.

סיריוס – הנה המתח הזה שוב!

בארוחת הערב היא סיפרה לו על כך הבעיות שיש לגברת השענה עם הבת שלה ועל הביטוי החדש שדאדלי למד היום ("לא רוצה!"). מר דרסלי השתדל להתנהג כרגיל. אחרי שדאדלי הושכב לישון, הוא נכנס לסלון בדיוק בזמן כדי לשמוע את הידיעה האחרונה בחדשות הערב:
"ולבסוף, חובבי ציפורים ברחבי המדינה דיווחו כי הינשופים הפגינו היום התנהגות יוצאת-דופן.

רמוס – אוי לא.
סיריוס/פיטר - *קורסים בהיסטריה*

למרות שהציפורים הללו צדות בלילה, וכמעט אף פעם לא נראות בשעות היום, דווח על מאות מקרים של ינשופים שהתעופפו לכל הכיוונים היום אחרי זריחת השמש. המומחים אינם יודעים להסביר מדוע חרגו פתאום הינשופים ממנהגי השינה שלהם."

סיריוס – לא מומחים מוצלחים כל כך, הא?
פיטר - *מצחקק*

הקריין הרשה לעצמו לחייך.

פיטר – רואים, הוא יודע יותר מהמומחים!

"מסתורי ביותר. ועטה נעבור לתחזית מזג-האוויר עם ג`ים מקגפין. צפויות היום עוד מפולות-ינשופים, ג`ים?"
"למען האמת, טד," אמר החזאי, "על ינשופים אני לא יודע, אבל לא רק הם התנהגו מוזר היום.

סיריוס/פיטר - *מצחקקים ללא שליטה*

צופים מכל קצוות אנגליה, ממחוזות כמו קנט, יורקשייר ודאנדי, מצלצלים כל היום כדי לספר לי, שבמקום הגשם שחזיתי אתמול הם היו עדים היום למטר של כוכבים!

כולם – מגניב!

אולי היו אנשים

רמוס – ששתו.

פיטר – שהזו.
סיריוס – שלקחו את התרופות של ג`יימס.
רמוס – מה אתה יודע על זה?
סיריוס – הייתי אצלו לפני שבאתי אלייך, זוכר?
רמוס – הו, כן.
פיטר – *מתרחק מסיריוס* הוא מדבק!
סיריוס – היי!

שהקדימו לחגוג את חג המדורות –

כולם – הוו.

הוא יחול רק בעוד שבוע, רבותיי! אבל הערב אני יכול להבטיח לכם לילה גשום."

פיטר – חזאים מוגלגים כמעט כל הזמן טועים.

מר דרסלי קפא במושבו.

סיריוס – תזרקו אותו החוצה, מהר!
פיטר – למה?
סיריוס – נקודה טובה.

כוכבים נופלים בשמי בריטניה? ינשופים מתעופפים לאור יום? אנשים מוזרים בגלימות בכל מקום? ולחשוש, לחשוש קטן על משפחת פוטר...

רמוס – הוא בטח גר ליד ג`יימס.

פיטר – או סיריוס.

סיריוס – או רמוס.
רמוס – לא, ג`יימס – כולם מתלוננים על הפוטרים.
סיריוס/פיטר – הו, כן.

גברת דרסלי נכנסה לסלון עם שני ספלים של תה. אין ברירה. הוא חייב לספר לה משהו. הוא כיחכח בגרונו בעצבנות. "אה – פטוניה, יקירתי – לא שמעת במקרה מאחותך לאחרונה, נכון?"

פיטר – אין לה אחת.
רמוס – איזו מזליסטית.
אחותו של רמוס (מהחדר הסמוך) –אמא!

כפי שציפה, גברת דרסלי נראתה מופתעת ומרוגזת. אחרי הכל, הם נהגו להעמיד פנים שאין לה אחות.

רמוס – אני אנסה את זה יום אחד.
סיריוס – למה לא היום?
רמוס – היא עומדת לחלוק איתי כלוב הלילה, זה יהיה קצת קשה.
סיריוס – הו, כן.

"לא," היא אמרה בכעס. "למה?"
"ידיעות משונות בחדשות," מלמלל מר דרסלי. "ינשופים... כוכבים... והיו היום בעיר המון אנשים שנראו מוזר..."

רמוס – כל דבר שתגיד יועבר לג`יימס ויהווה ראיה כנגדך.
סיריוס – איך?
רמוס – אני כבר אחשוב על דרך. תאמין לי, אני אחשוב על משהו.

"נו, אז מה?" רגזה גברת דרסלי.

סיריוס – (מחכה את מר דרסלי) אז תהיתי אם תרצי להצטרף לחגיגה.
רמוס - *זורק כרית על ראשו של סיריוס*
פיטר - *מצחקק בחוסר שליטה*

"טוב, רק חשבתי ש... אולי... כל זה איכשהו מתקשר ל... את יודעת... החברים שלה."

סיריוס – נא, הם עושים הרבה דברים אחרים. ונותנים לפליטיק לשאוף הליום.
פיטר – ומשלמים למקגונגל כדי שתשב על החומה.
סיריוס/רמוס – זאת לא מקגונגל!

גברת דרסלי שתתה את התה שלה בשפתיים קפוצות.

סיריוס – איך לעזאזל היא עשתה את זה?
פיטר – ל`ידע. למה, זה קשה?
סיריוס – קשה? זה פאקינג בלתי אפשרי!
רמוס – ניסית?
סיריוס – כן. בגלל זה אני יודע שזה בלתי אפשרי. אתה יכול לשתות כשהפה שלך סגור, אם תרצה, אבל בטוח שאני לא.
פיטר – הו, אז זה למה אתה מרעיש כשאתה שותה.
סיריוס – היי!

מר דרסלי שקל אם הוא מעז לספר לה ששמע את השם פוטר. הוא החליט שהוא אינו מעז.

רמוס – באמת יש חיכוכים בבית הזה.
סיריוס – לא באמת. אני גם הייתי מפחד, אם הייתי מקורב לג`יימס...
רמוס/פיטר - *לפתע מתחילים להשתעל בחוזקה*
סיריוס – היי!

במקום זאת הוא אמר בשיא הטבעיות שהצליח לגייס, "הבן שלהם – הוא בערך בן גילו ש דאדלי, לא?"

פיטר – צעד גרוע.

"נדמה לי," אמרה גברת דרסלי, לא בשמחה.

סיריוס – היא משועממת!
רמוס – אמ... סיריוס... לקחת את התרופות שלך הבוקר?
סיריוס – מה גורם לך לחשוב שאני צריך תרופות?

"מה שמו שוב? האווארד, לא?"

פיטר – איזה אידיוט יקרא לבן שלו האווארד?
סיריוס – האידיוט שיקרא לבן שלו דאדלי.
רמוס – או סיריוס.
סיריוס – או... היי!

"הארי. שם מגעיל והמוני, אם תשאל אותי."

סיריוס – היי! לפחות לי יש שם מקורי!
רמוס – סיריוס, הוא אומר `כוכב הכלב`.
סיריוס – רמוס, אתה נקרא על שם בחור רומאי שגודל על ידי זאבים ונהרג על ידי אחיו. והפירוש של השם של אחותך הוא קיינאן, שזה סוג של כלב.
פיטר – לא, השם של אחותה הוא באמת קיינאן.
אחות של רמוס (עדיין מהחדר השני) – זה קאניה!
פיטר – קרוב מספיק.
רמוס – והפירוש של פיטר זה סלע. זה כתוב בתנ"ך!
סיריוס – אז כשסנייפ אומר `קשה כמו פיטר` הוא מתכוון `קשה כמו סלע`? הממ, נשמע הגיוני.
פיטר – היי!

"אה,כן," אמר מר דרסלי וליבו שקע בקרבו. "כן, אני בהחלט מסכים."

פיטר – אפשר להבין מזה שהם לא יקראו לבן הבא שלהם הארי?
סיריוס  - זה מאוד לא סביר, סלעוני.
רמוס – הממ... ירחוני, סלעוני, רך-כף, וקרניים? נאא. תישאר עם זנב-תולע.
פיטר – כן, כוכב הכלב...
סיריוס – אני אוהב את סלעוני. זה מתאים לו. *מכה את פיטר על ראשו*
פיטר – תפסיק עם זה! אני לא ג`יימס!

הוא לא אמר מילה בעניין בזמן שעלו למעלה כדי ללכת לישון.

רמוס – הו, לא...
פיטר/סיריוס - *נשפכים מצחוק*

כשגברת דרסלי היתה בחדר האמבטיה,

סיריוס – מה היא עושה באמבטיה?
פיטר – מה שזה לא יהיה, זה בטוח לא יהיה כמו מה שהיא תעשה כשתצא משם.

מר דרסלי חמק לעבר חלון חדר השינה והביט החוצה אל חצר הבית. החתולה עדיין עמדה שם.

פיטר - *מנופף* שלום, פרופסור מקגונגל!
סיריוס/רמוס – זאת לא מקגונגל!

היא עמדה והשקיפה על  דרך פריווט כאילו ציפתה למשהו.

פיטר – הוו, אני יודע מה זה! היא חושבת שג`יימס מתכנן למתוח את הדרסלים והיא מחכה לתת לו ריתוק!
רמוס – זאת לא– היא באמת עושה את זה?
פיטר – כן. סירי הבריח אותה בפעם האחרונה. *מטפס על השולחן, ומתיישב עליו ומנסה לטפוח על ראשו של סיריוס*
סיריוס – אתה צריך להתבגר, סלעוני.
רמוס – סלעים לא מתבגרים.
סיריוס – שמתי לב.
פיטר – *מחמיץ פנים*

האם דמיונו מתעתע בו? האם לכל זה יש קשר כלשהו למשפחת פוטר?

סיריוס – הו כן, כמובן.

אם כן... אם יתפרסם שהם קרובי-משפחה של זוג ש... – זה יהיה פשוט בלתי נסבל.

פיטר – יש שיר כזה `שתוק ותבליג`, לא?
סיריוס – לא.
פיטר – הו.
סיריוס – יש שיר כזה*שר*: יש חור בדלי שלי, אליזה, אליזה, יש חור בדלי שלי, אליזה, אליזה, חור...
רמוס (אל פיטר) – עכשיו תראה מה עשית!
פיטר – מצטעעעעעער!
רמוס – תפסיק אותו, מהר!

הדרסלים נכנסו למיטה.

פיטר/סיריוס - *צחקוק*

גברת דרסלי נרדמה מייד, אבל מר דרסלי שכב ער במיטה והפך בעניין בראשו.

רמוס –*בהדגשה* אהם!

סיריוס -  קח סוכריה נגד שיעול.

מחשבתו האחרונה היתה המחשבה המנחמת שאפילו אם הפוטרים אכן מעורבים בכל זה, אין כל סיבה שהם יתקרבו אליו ואל גברת דרסלי.

פיטר -  הו זה גם ככה בלתי אפשרי. הדרסלים יותר מדי קרובים אחד לשני.
סיריוס -  וזה למה, סלעוני, אני גאה בך!
פיטר - *מסמיק*

הפוטרים יודעים היטב

רמוס -  הוא? יודע היטב?
סיריוס -  ג`יימס פוטר לא יודע כלום. הוא עדיין חושב שאחותו היא זאת שהדביקה את סוכריית הרחף לכרית שלו.
רמוס - *מופתע* מי זה, אם כך?
סיריוס -  *מחייך*

מה דעתם שלו ושל פטוניה על אנשים כמותם... הוא לא יכל לתאר לעצמו אותו ואת פטוניה מעורבים בהתרחשויות כאלו –

סיריוס -  הוא שוכב במיטה, בלילה, עם אישה, תוהה איך הוא יכול להיות מעורב בדברים המוזרים והמסתוריים שקורים. הוא מטומטם או שהוא מטומטם?
רמוס – מטומטם כמו סלע.
פיטר – היי!

הוא פיהק והתהפך – עלינו זה לא ישפיע...

סיריוס –  הו, כן זה כן.
פיטר – אין אתה יודע?
סיריוס – אני שחקן.
פיטר – כן? אז?
סיריוס – אז, אני מזהה עלילה כשאני נתקל באחת. זה הכול.
רמוס – כשקראת את רומאו ויוליה אמרת לי ששניהם יישארו בחיים.
סיריוס – במקור הם כן, אבל כשההצגה עלתה אז לא אהבו את הסוף והוא שינה אותו. הנה לך!

כמה שהוא טעה.

רמוס – מה? לאן הפסקה נעלמה?
סיריוס – הנה היא! *מצביע*
רמוס – לא לקחת את התרופה שלך הבוקר, נכון?

סיריוס – איזו תרופה?

מר דרסלי אמנם שקע לו בשינה טרודה, אבל החתולה בחוץ

פיטר – הפכה לפתע למורה לשינויי צורה וציפתה להגעתם של הקונדסאים.

סיריוס/רמוס – זאת-לא-מקגונגל!!!

שמרה על עירנות מוחלטת. היא עמדה דוממת כמו פסל,

פיטר – יש! היא התאבנה!
סיריוס – אפילו אם זאת מקגונגל, וזו לא, למה שיהיה לנו אכפת?
פיטר – אם היא התאבנה אנחנו נוכל להתגנב ולחלוף על פניה.
רמוס – אנחנו יכולים להתגנב ולחלוף על פניה גם ככה. זה לא כיף כשהיא לא מגיבה.

עיניה מקובעות ללא מצמוץ על הפינה הרחוקה של דרך פריווט.

פיטר – בואו נשתנה האנימגוסים ונמשוך לה בזנב!
רמוס – אתה בטוח שזה רעיון טוב לעשות את זה לחתול כלשהו כשאתה בצורת האנימגוס שלך, פיטר? נתראה בגן עדן.
סיריוס – או בגהנום. מה שיותר קרוב. בכל מקרה, זאת לא מקגונגל.
פיטר – זאת כן מקגונגל!
סיריוס/רמוס – זאת לא!
פיטר – זאת כן!
סיריוס/רמוס – זאת לא!
פיטר – זאת כן!
אמא של רמוס (מהקומה התחתונה) – תפסיקו להתנהג כמו ילדים קטנים, שלושתכם!
סיריוס/רמוס - *בלחש* זאת לא!

הזעירה שברעידות לא תקפה אותה כשנטרקה דלת מכונית ברחוב הסמוך, ולא כששני ינשופים עטו מעליה.

רמוס – אני לא רוצה לשמוע, תודה.

למעשה, השעה היתה כמעט חצות לפני שהחתולה זזה בכלל.

פיטר – תודו, זה דיי מוזר בשביל חתולה רגילה.
סיריוס – לא ממש. פעם הייתה לי חתולה שישבה על המיטה שלי בלי לזוז במשך שלוש שנים.
רמוס - *חושד* במקרה, רק במקרה, היא הייתה צעצוע?
סיריוס – פרטים, פרטים.

איש הופיע בפינה שעליה השגיחה החתולה.

כולם – קריפי.
פיטר – מקגונגל בטוח יודעת מה קורה שם.
סיריוס/רמוס – זאת-לא-מקגונגל!

הוא הופיע בפתאומיות ומדממה כזאת שהייתם חושבים כי האדמה הרגע פלטה אותו.

סיריוס – אולי האדמה באמת פלטה אותו.
פיטר – אולי הוא ההפך ממלאך נופל... שד עולה?
רמוס – או אולי, רק אולי, הוא התעתק.
סיריוס – בטח, אם אתה מתעקש להיות מר מובן מאליו...

זנבה של החתולה זע בעצבנות ועיניה הצטמצמו.

פיטר – החתולה הזאת היא מקגונגל!
סיריוס – הא, כמובן, ואתה בטח רוצה להגיד שהאיש הזה הוא דמבלדור, נכון?
פיטר – למען האמת, עכשיו כשציינת את זה...

שום דבר דומה לאיש הזה לא נראה מעולם בדרך פריווט. הוא היה גבוה, רזה וזקן מאוד,

סיריוס – כמובן, והם לא ראו אף פעם איש גבוה, רזה וזקן. איזו שכונה!

אם לשפוט לפי שיערו וזקנו הכסופים, ששניהם היו ארוכים מספיק כדי לתחוב מתחת לחגורה שלו. הוא עטה מלבושים ארוכים, גלימה סגולה שנגעה בקרקע,

סיריוס – הוא מנקה רחובות!
רמוס – סיריוס, תן לאמא שלי את המרשם שלך לפני שהיא יוצאת, בסדר?
סיריוס – איזה מרשם?
רמוס – לתרופה שלך.
סיריוס – איזו תרופה?

ומגפיים עם עקבים גבוהים ואבזמים.

פיטר – אז, מה בדיוק מוזר בבחור הזה?

עיניו הכחולות היו בהירות, בוהקות ומבריקות מאחורי זגוגיות משקפיים בצורת חרמשים, ואפו היה ארוך ומעוקל, כאילו נשבר לפחות פעמיים.

פיטר – אתה יודע, סיריוס, נראה לי שאתה צודק לגבי הבחור הזה, אני חושב שזה באמת דמבלדור.
סיריוס – סלעוני, תקשיב לי טוב. החתולה הזאת היא לא מקגונגל, והאיש הזה הוא לא דמבלדור. האנשים האלה אמיתיים, והספר לא.
רמוס - *מהנהן בהסכמה*

שמו של האיש היה אלבוס דמבלדור.

סיריוס - *המום*

פיטר – אז, האיש הזה הוא לא דמבלדור?
רמוס – חייבת להיות פה טעות.

אלבוס דמבלדור

פיטר -  *שבא רצון* שום טעות.

נהג כאילו הוא אינו מודע לכך שברחוב שאליו הגיע זה עתה, שום דבר הכרוך בו, החל בשמו וכלה במגפיו, לא יתקבל בברכה.

פיטר – כן. פרופסור דמבלדור, כדאי לך לשמור מרחק מבית מספר ארבע. הם ממש לא חברותיים שם.

הוא היה עסוק מדי בחיטוט בגלימתו בחיפוש אחרי משהו.

סיריוס – אמא שלי נהגה לקחת איתה צמיד קונדומים בגלימה שלה.

רמוס – אמ... הו.
פיטר – זה לא כל כך מתאים לדמבלדור לקחת איתו אחד מאלה.
רמוס - *מהנהן בהדגשה*
פיטר – זה בטח כבר עליו.
רמוס – איכס!

אבל בכל זאת נראה שהוא מרגיש שמישהו מסתכל עליו, כי לפתע הוא הרים את מבטו והביט בחתולה, שעדיין בהתה בו מהצד השני של הרחוב.

פיטר – *בתור מקגונגל* אלבוס? אתה היית זה שקילל את כל הסלית`רינים בקללה לנעילת גוף?

משום-מה, דמותה של החתולה שיעשעה אותו.

סיריוס/רמוס – מרדף חתולים!!!
אחותו של רמוס - *נכנסת לחדר* חתולים? איפה? איפה?
פיטר – אין חתולים, מצטער.
סיריוס/רמוס/אחותו של רמוס – מה? אין חתולים?
סיריוס – לא יכול להיות שאין חתולים!

הוא צחקק ומלמל, "איך לא ניחשתי."

רמוס – מה? מה הוא היה אמור לנחש?
פיטר – שזאת מקגונגל!
סיריוס/רמוס – זאת. לא. מקגונגל!
פיטר – אמר מי שחשב שהאיש הוא לא אלבוס דמבלדור.
סיריוס – כן, אבל תאמין לי, סלעוני, החתולה היא לא מקגונגל.
רמוס – בטח שתגיד את זה, שמת הרבה כסף על הדבר הזה.
פיטר – כן, הכסף של סיריוס.
סיריוס – היי!

הוא מצא את מה שחיפש בתוך כיסו הפנימי. זה נראה כמו מצת סיגריות כסוף.

סיריוס – דמבלדור התחיל לעשן!
רמוס – לא מצחיק, סיריוס. פשוט... לא מצחיק.
סיריוס – מצטער.
רמוס – אפשר את המרשם שלך עכשיו?
סיריוס – איזה  מרשם?

הוא הרים את המכסה, הניף את החפץ באוויר

סיריוס/פיטר – *צחקוק*
רמוס – הא? *אנחה* אני אאלץ לשאול את ג`יימס.
סיריוס/פיטר – *צחקוק נוסף*

ולחץ על המתג. פנס הרחוב הקרוב אליו כבה בקול פצפוץ קטן.

כולם – הא?

הוא לחץ שוב – והפנס הבא בתור הבהב וכבה. תריסר פעמים לחץ על המעמעם,

רמוס – מעמעם. איזה שם מקורי.
סיריוס – היי! הדברים האלה מאוד שימושיים, לידיעתך!
פיטר - *משתעל*
סיריוס – סתום!

עד ששני האורות היחידים שנותרו בכל הרחוב היו זוג נצנוצים זעירים רחוקים, עיניה של החתולה שצפתה בו.

כולם – מפחחחחחחחחיד!

אילו מישהו היה מציץ מחלונו באותה שעה – אפילו היתה זאת גברת דרסלי חדת העיניים – היא לא היה רואה דבר מן המתרחש על המדרכה.

פיטר – האם מותר לי להגיד שהאחרים וודאי עסוקים כרגע?
סיריוס – כנראה. זאת לא מילה גסה, אחרי הכל.
רמוס – *מוותר*

דמבלדור הכניס את המעמעם חזרה לכיס גלימתו והתחיל ללכת לכיוון בית מספר ארבע, שם התיישב על החומה לצד החתולה.

פיטר - *בתור דמבלדור* בסדר גמור, מינרווה, אני נכנע. זה היה אני שקילל את הסלית`רינים. נתתי לקונדסאים לשאת את האשמה יותר מדי זמן, ועכשיו אני מסגיר את עצמי אלייך.
רמוס - *נחרה* תמשיך לחלום.
סיריוס – זאת-לא-מקגונגל!
פיטר – עשרים וחמש אוניות עדיין תומכות בי.
סיריוס – אני יודע, תוציא את הכסף שלך.

"מי היה מנחש שאפגוש אותך כאן, פרופסור מקגונגל."

פיטר - *מחייך בזחיחות* תשלם, חבר!
סיריוס - *שרוי במצב של הלם*
פיטר – היי! תשלם!
סיריוס - *רוטן אבל משלם*
רמוס – חייבת להיות פה איזושהי טעות.

הוא פנה לחייך את החתולה המנומרת, אזל זו נעלמה. במקומה הוא מצא את עצמו מחייך אל אישה חמורת-סבר שהרכיבה משקפיים מרובעים, בדיוק כצורת

סיריוס/רמוס/פיטר - *משועממים* הסימנים שהיו סביב העיניים שלה בצורת האנימגוס...

הסימנים שהיו סביב עיניה של החתולה. גם היא עטתה גלימה, בצבע איזמרגד.

סיריוס - *מתנשם* מקגונגל היא תומכת סלית`רין!
רמוס – זאת שערוריה!
פיטר – זה לא אמור לקרות!
סיריוס – עכשיו אנחנו יודעים למה הם היו אלה שניצחו בגביע הבתים בשנה שעברה.
רמוס/פיטר - *מהנהנים בהסכמה*

שיערה השחור היה מתוח לאחור ואסוף בפקעת הדוקה. היא נראתה מוטרדת למדי.

"איך ידעת שזו אני?" שאלה.

פיטר - *סופר באצבעותיו* העיניים, צורת החתול, הבהייה, הישיבה הזקופה, העובדה שקראת מפה, אישה מטופשת...
רמוס - *בתור מקגונגל* פטיגרו! עשר נקודות מגריפינדור!
סיריוס – הא! ידעתי שהיא תומכת בסלית`רינים!

"גברתי הפרופסור, מעולם לא ראיתי חתולה שיושבת בקיפאון מוחלט כל כך."

פיטר – רואים? רואים?
סיריוס – אתה עומד להציק לי בגלל זה במשך שנים, הא?
פיטר – כן!

"גם אתה היית קפוא לו בילית יום שלם בישיבה על חומה," אמרה הפרופסור מקגונגל.

רמוס -  למה בדיוק היא ישבה כל היום כל החומה, בכל מקרה?
סיריוס – *בתמימות* מי יודע מה מורים עושים בשביל הכיף?
פיטר - *מצחקק*
רמוס – הא...? הו.

"יום שלם? במקום לחגוג? אני עברתי אולי מאה חגיגות ומסיבות בדרך לכאן."
הפרופסור מקגונגל משכה באפה בכעס.
"כן, כן, כולם חוגגים להם, ללא ספק," היא אמרה בקוצר רוח. "היית מצפה שהם יהיו זהירים עדיין, אבל לא – אפילו המוגלגים שמו לב שמשהו קורה. זה היה בחדשות שלהם."

פיטר – הו, כן, משהו בהחלט קרה בחדשות שלהם.
סיריוס – נכון מאוד, סלעוני!
רמוס - *אנחה*

היא סימנה בראשה לכיוון חלון הסלון המוחשך של משפחת דרסלי."שמעתי.

סיריוס/פיטר - *מתפרצים בצחוק*
רמוס - *מתחיל לחייך על בסיס המשפט `אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם`*

להקות של ינשופים...

סיריוס/פיטר - *צוחקים חזק יותר*
רמוס - * מחייך*

כוכבים נופלים... נו, הם לא טיפשים גמורים. היה ברור שהם ישימו לב למשהו.

רמוס -  משהו שקשור למין, אני מקווה.
סיריוס/פיטר - *נכנסים למצב הלם*
סיריוס – הוא סיפר בדיחה כחולה!
פיטר – חבל שג`יימס לא פה כדי לראות את זה.

כוכבים נופלים בקנט – אני מוכנה להתערב שזה היה דדאלוס דיגל. אף פעם לא היה לו יותר מדי שכל."

סיריוס – הא? הוא בשנה שלנו!
רמוס – זוכר, הספר הזה הוא מהעתיד.
סיריוס – הו, נכון. אז זה אומר שהוא לא ישתנה הרבה, אם כך.
פיטר – פעם האפלפאפי, תמיד האפלפאפי.

"זה לא מפתיע במיוחד," אמר דמבלדור בעדינות.

סיריוס – מה? הוא מדבר עלינו?
רמוס – לע`. הוא הסכים לה להאשים אותנו...

"כבר אחת-עשרה שנים כמעט שלא היו לנו הזדמנויות לחגוג..."
"אני יודעת," אמרה הפרופסור מקגונגל בעצבנות. "אבל זו לא סיבה לרדת מהפסים.