בארץ הפרולים- חלק 1

הערות מדהימות במיוחד: גם לאמא שלי היתה חצר בגודל של מגרש כדורגל וקצת. יאיאייאיאי!!

"לורן! לא!" צרחה אנה.

הנסיכה לורן כמעט נמחצה תחת הריסות התקרה המהודרת, המקושטת באבני לושם נוצצות.

ג'יי תפס את אחותו לורן, הפקיד אותה בידיה של אנה, ומלמל לחש לא ברור, אוחז באבן האודם שבה נמצא כל קמצוץ קסם שיש לו.

אריה גדול שהיה עשוי מאש פרץ מידיו של ג'יי בשאגה ודהר לכיוון בארשיו שישב על כס המלכות שלו, שלשלאות המתכת בידו.
 אולי לא הבנתם כלום, אבל תכף תבינו.

***

אנה הרימה גבה למראה סבה, קוטף ענבים אדומים לתוך הסל שלו.
"מה אתה עושה מהענבים? סך הכל- הגפן הזה רק עושה לנו צרות, לא?" שאלה אנה בתהיה, שחיכתה שירשה לה לחקור את החצר הענקית הזאת.
"יין!" קרא הסב הזקן באושר. "ותקבלי גם מיץ ענבים מתוק וטרי היישר מהקטיף!"

אנה ציחקקה, והסבא הזקן והחייכן אמר:"לכי 'תחקרי' את הגן הזה, טוב, מתוקה שלי?"

אנה פלטה קריאת שמחה, ודילגה לעבר מטע קטן של עצי דובדבן.
"וואו, איפה מייקל? הוא מפספס את כל הכיף..." מלמלה אנה בחיוך, שמצאה נדנדה.
"כאן, אנה-חננה!" ציחקק מייקל, אחיה הקטן.

"אל תקרא לי ככה!" צעקה אנה.

"סליחה! טוב... את חפירה, דלי.. הכל כאן!" אמר מייקל, מתיישב על האדמה היבשה.

"מה אתה עושה?" שאלה אנה בסקרנות וירדה מהנדנדה החורקת במעט.