מצילים את סירי

פרק 1: וכך זה התחיל...

זה היה הקיץ אחרי השנה החמישית של הארי פוטר ב"הוגוורטס בית ספר לכישוף ולקוסמות".

הוא כבר בילה ארבע שבועות מייגעים אצל הדרסלים. הוא שמר קשר הדוק עם החברים שלו, הרמיוני גריינג'ר ורון וויזלי. הוא הורשה לשלוח לחבריו ינשוף (והם לו) כל עוד שלא נתן מידע לאנשים אחרים. הרמיוני, באופן מדהים, הייתה מאוד שימושית. היא נהייתה יותר מסתם ידידה במשך החודש, למרות שהארי והרמיוני לא באמת ראו אחד את השניה.

פעם דמבלדור נתן לו את האישור, הארי נלקח למקום של גרמהולד. הוא חשב שלבלות זמן רחוק מהדרסלים יהיה נהדר, עד שהוא נכנס לבית הישן של הסנדק הקודם שלו. אז הוא נזכר בחזרה של סיריוס.

הארי, בהתחלה, לא נראה כמו מישהו שמטפט עם כולם, כולל החברים שלו. אחר כך הוא התחיל לנעול את עצמו בחדר שלו, חושב על כל האירועים הקודמים. הוא המשיך לשבת שם למלעה במשך יומיים רצוף. לא היה לו קשר עם אף אחד, ולא אוכל לאכול: הוא לא עשה כלום חוץ מלשבת ולחשוב.

"אף אחד מכם לא חושב שאנחנו צריכים להוציא את הארי החוצה?" הרמיוני שאלה בקול ערב אחד במהלך ארוחת הערב. כולם, שזה כולל את מר וגברת וויזלי, צ'ארלי, ביל, פרסי (הוא חזר לצד של דמבלדור), פרד, ג'ורג', רון, טונקס ורמוס, כולם סובבו את הראש לכיוונה. "אז...?" היא שאלה בסבלנות. אם היא הייתה עומדת, היא הייתה שמה את ידיה על מותניה, וטופחת בעצבעה.

כולם היו בשקט עד שרמוס דיבר. "אני חושב, הרמיוני, שאת צודקת. הוא עמד שם במשך זמן ארוך מאוד..."

כולם נענעו את ראשם בהסכמה.

אני מציע את הרמיוני בתור זאת שתדבר איתו", פרד דיבר לבסוף. ג'ורג' גיחך בזמן שכל השאר רק נעמו מבט. אבל גברת וויזלי דיברה בהרמוניה.

"כן, יקירי", היא אמרה. "אני,גם, חושבת שזה יהיה הכי טוב. אלא אם כן אתה רוצה להצטרף אליה, רון?"

רון, שבשקט ניסה לחתוך את העוף שלו, הסתכל למעלה. "אני חושב שרק הרמ' צריכה ללכת". הוא הסתכל אליה בהתנצלות. "את טובה ברגשות ובדברים כאלה..."

"בסדר", הרמיוני אמרה ברוגז. "אני חושבת שאני ילך עכשיו". היא התחילה להעמיס קצת עוף ותפוחי-אדמה אפוים למלאות את הצלחת שלה.

"הרמיוני, אני לא חושב שאת הולכת להיות שם כל כך הרבה זמן", רון אמר.

הרמיוני גילגלה את עיניה. "זה בשביל הארי", היא אמרה ברוגז.

הרמיוני רצה מהר ככל שיכלה בלי להפיל שום מאכל שהיה מונח על הצלחת. היא מצאה במהירות את חדרו של הארי בקומה השלישית. היא הסתכלה מסביבה ופינתה שולחן עמוס בשפע של נחשים. היא הניחה את הצלחת על השולחן הסמוך אחרי שדחפה לצד דמות נחש דיי מגעילה.

הארי, תפתח, זאת אני", הרמיוני צעקה דרך הדלת הסגורה בזמן שתופפה עם פרקי אצבעותיה.

כל מה שהיא קיבלה היה שקט.

"הארי, אתה יודע שאני יכולה לשבור את הדלת הזאת. זה לא יהיה טוב יותר אם תזמין אותי פנימה?"

הרמיוני שמעה נחירות מבעד לדלת ואז קול של גרירת רגליים. הרגע הבא, הייתה שנפתחה בחריקה וחשפה דמות שגרמה להרמיוני להתנשף בקול רם.

הארי נראה, שלא לדבר על הרגיש, מפוחד. הוא לא ישן בכלל, אז היו שקים כבדים מתחת לעיניו. מאז שלא היה לו מה לאכול בכמעט יומיים שלמים, הפנים שלו היו כחושים ודרך בגדי הבאגי שלו, הוא נראה רזה יותר מאי-פעם. הוא לא טרח להחליף בגדים, כך שהוא וויתר על המראה החיצוני שלו. המשקפיים שלו היו באלכסון והשיער שלו מבולגן יותר מאי-פעם.

"בשם זקנו של מרלין, הארי", הרמיוני התנשפה, "אתה נראה נורא!"

הארי רק גיחך ברחמים.

"אני מתכוונת..." הרמיוני התחילה לומר בהתנצלות.

הארי רק הרים את ידו למעלה כסימן בשבילה שתעצור. הוא הסתובב והלך בחזרה לתוך חדרו, לשבת שוב. הרמיוני הסיקה שהוא התכוון לכך שהיא תעקוב אחריו, אז היא חטפה את הצלחת עם האוכל ומיהרה פנימה. היא סגרה את הדלת מאחוריה והתיישבה ממול הארי על המיטה.

"האם זה", הארי הגיב. הוא היה צריך לחכך בגרונו כדי לדבר,למרות שזה נראה כואב. "זה בשבילי?" הוא שאל, מצביע על הצלחת שבידיה של הרמיוני. היא הינהנה והביאה לו אותה. הוא חטף את זה בתיאבון והתחיל לבלוע את העוף בגרונו.

אחרי כמה דקות ארוכות, הארי התיישב בחזרה ונעץ מבט בשאריות של העוף. "את יודעת, נתנו לסיריוס את אותו הסוג של העוף לפני שנה..." הוא אמר, בעיקר לעצמו.

"הארי, אתה יודע שאתה לא יכול להאשים את עצמך במותו", הרמיוני אמרה בשקט. "הוא במקום טוב יותר עכשיו".

"באמת?" הארי אמר בכעס. "אנחנו לא יודעים. אנחנו לעולם לא נוכל לתקשר איתו, לעולם לא נוכל לדבר איתו, לעולם..."

"אני יודעת, אבל אתה חייב להאמין שהוא במקום טוב".

הארי נשאר בשקט למשך זמן. "אבל את לא רוצה..."

"כן, אני כן" הרמיוני סיימה בשקט. "כל הזמן".

"אעאע! זה פשוט לא פייר!" הוא צעק.

"אני יודעת, אני יודעת". הרמיוני התקרבה קרוב יותר להארי ושמה ידיים מנחמות מסביב לכתפיו של הארי. "אבל תחשוב על זה, האם סיריוס היה רוצה שתתחבא רק בגללו? הוא היה רוצה שתמשיך בחייך, נכון?"

"אבל-"

"הוא רוצה שאתה תמשיך הלאה כשהוא עדיין בלב שלך".

הארי נאנח והשעין את ראשו כנגד ראשה של הרמיוני. "את צודקת... כרגיל".

"יופי", הרמיוני אמרה, נעמדת במהירות. "עכשיו, קום להחליף בגדים ו.., בבקשה, תעשה מקלחת". הארי הרים את עיניו. "אתה באמת מריח נורא. אז תבוא למטה, בסדר?"

"כן גברתי", הארי התבדח, נותן לה הצדעה.

הרמיוני גיחכה לפני שניקתה את חדרו של הארי, צלחת ריקה בידה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------

אחרי שבוע, הארי חזר לחיים. הוא התבדח עם רון, עזר עם הניקיון, אפילו קנה כמה דברים מהחנות של פרד וג'ורג'. הוא הרגיש רע על כך שלא יכול היה לבקר בחנות שלהם, אבל התאומים יביאו לפעמים כמה דברים מהמקום של גרימאולד.

כמעט אף אחד, חוץ מרון (שנטע להתעלם כאשר זה הגיע לרגשות), יכל להימנע מלראות את הארי והרמיוני גדלים כל כך צמוד אחד לשניה. השניים היו תמיד ביחד בצורה מפחידה. הם בילו כמעט כל לילה רק בשביל לשבת מול האש, ולדבר לתוך הלילה. יום אחד, ג'יני נכנסה למטבח כדי למצוא את הארי מנשק את הרמיוני על הלחי. ג'יני חשבה שזה נפלא, כרגע היא תוכל להקניט את הרמיוני על דבר נוסף חות מהלימודים שלה.

יום אחד, הארי היה תקוע עם העבודה של פינוי וניקוי אחד מהמחקרים הרבים. הוא התחיל עם שולחן כציבה מאוד ישן ואלגנטי בזמן שהרמיוני הכינה ארוחת צהריים. הוא פתח את מגירת העץ העליונה כדי למצוא כמות רבה של קוצים וקלף. אבל בזמן ניגוב-האבק ניירת ומעטפה לא נראו מתחת לכמה חודשים. מקידמת המעטפה הופיעה הדבר הדבר הרציני ביותר: השם של הארי.

הארי קרע את הדף מחוץ למגירה ופתח אותה. בפנים היה מכתב דיי ארוך... מסירוס.

'הארי היקר,

'אם אתה קורא את זה, סימן שאני מתתי או שאתה שעברת את ההבטחה הכי גבוהה (שזה רק אני). אני רק רציתי לספר לך שאני גאה בך על כל מה שעברת ואתה עובר. אני רק מקווה שאני אוכל להיות שם איתך. ואני יודע שאתה רוצה אותי שם לידך.

'ואני יכול עם העזרה שלך.

'עמוק בתוך המגירה הזאת יש מכשיר מופלא וקטן שההורים שלי שמרו לפני  דיי הרבה זמן. יש לו שתי פונקציות: באחד אפשר ליסוע בזמן והשני עוזר לך להחזיר בחזרה "מישהו אהוב אחד". זה לוקח הרבה מאוד כוח ואהבה כדי להחזיר אותם בחזרה. עכשיו, אני אהיה יותר ממוכן לתת לך להשתמש בזה כדי להחזיר בחזרה את ההורים שלך, אבל זה לא יעבוד. האדם צריך להיות מת למשך זמן מאוד קצר. אם אחד מחבריך לא יצליח באחד הקרבות, אני אבין שאתה רוצה לשמור להם את זה במקום.

'כדי להשתמש במחזיר המתים, אתה צריך לבצע את קללת ה-אנדורמאינס אבל לומר את שם המנוח פעם אחת בזמן סיבוב הצד הירוק פעמיים. אל תסובב את הצד השחור. זה יחזיר אותך אחורה בזמן ואתה לא רוצה לעשות את זה.

'אני מקווה שזה שימושי.

בכל אהבתי,

'רך-כף'

הארי קרא פעמיים נוספות את מכתבו של סיריוס. הוא קפץ בחזרה לשולחן הכתיבה והכניס את ידיו עמוק לתוך המגירה, אבל לא מצא כלום. הוא הוציא את המגירה יותר החוצה, אבל לא הצליח למצוא שום דבר אחר פרט לניירת וכמה מעטפות. היתה שם חתיכת נייר הממוקמת בצורה מוזרה במקום המקורי של המכתב. על זה היה כתוב בכתב ידו של סיריוס:

"אני נשבע חגיגית שאני אינני עד טוב!"

הארי חייך כאשר הוא הכניס את ידיו בחזרה והוא הגיע עם קצות אצבעותיו קרוב למשהו קשה, וחלק-על פניו מנסרה משולשת. הוא הוציא את זה החוצה כדי להסתכל על זה.

זה היה חפץ זעיר שבקלות יכול היה להתאים לתוך אגרופו הקמוץ של הארי. סוף אחד היה בצבע בהיר, הירוק של סלית'רין בזמן שהשאר היה כהה, ובסוף שחור. האמצע היה שקוף, כאילו היה עשוי מזכוכית.

הוא בהה בחפץ הקסום כמו משהו שנראה כמו שעות של סיבוב של החפץ בין אצבעותיו הרזות. הוא היה עסוק מדי בלהביט בחפץ בעיינים מזוגגות עד כדי כך שהוא לא הבחין בכך שמישהו נכנס לחדר.

" מה 'תה עושה כאן, הארי?" הרמיוני שאלה בעליזות עם מגש בידיה.

הארי הסתובב לאט, עדיין עם מבט אטום.

"הרמיוני...." הארי אמר. הפנים שלו התחילו להתבהר, כאילו רק עכשיו הוא הבין למה המכתב התכוון. "אנחנו הולכים להציל את סיריוס".

		הפרק הבא