חיי האהבה של רוונה רייבנקלו

רוונה ישבה בספריה, מנסה להמציא כישוף חדש.
היא חשבה וחשבה. הרעיון הכללי היה במוחה, אבל מילות הקסם...
היא חיפשה משהו קליט ויפה כמו "אקספקטו פטרונום" או, "ווינגריום לביוסה".
לפתע רעיון עלה במוחה. "אציו פטרונום".
הרי המטרה של הכישוף היא לזמן את הפטרונום כחית מחמד ולא לקרב.
"היי רוונה" אמר קול קריר, אדיש.
היא הסתובבה. "סלאזר! מה אתה עושה פה?" היא קראה בהפתעה.
"תראי. את לא יכולה להכחיש מה קרה ביננו" אמר, מצביע על בטנה, שקיבלה צורה
עגלגלה מבדך כלל.
רוונה הביטה בו. היא רצתה לשכוח, אבל היא אהבה אותו, והוא אותה, והלנה, כך החליטה לקרוא לתינוקת בבטנה,
הייתה ההוכחה לכך.
"תראי סלית'רין, אני חושבת שכדיי לשכוח מזה! אנחנו שונים מדיי! אני מעדיפה חוכמה ואתה טהורי דם ו..." היה לה קשה לאמר את זה.
סלזר נשק לה.
"יש לך זמן להחליט" פתח ואמר, "אני אחכה".
רוונה הביטה בו מתרחק.
היא נאנחה.
היא לא ידעה מה לעשות.
היא הביטה בבטנה וחייכה.
"כן" היא אמרה לעצמה בשקט, "אנחנו נגדל אותה ביחד"

סליחה שזה קצר פשוט זה עדיין רק ה"שפנפן" של הסיפור...
מקווה שתאהבו!

		הפרק הבא