להתראות

"להתראות." הוא לחש. דמעותיו נפלו על הקבר. בידו היה אחוז בחוזקה דף עם מילים. מכתב.

הוא הביט בדף, מתלבט. לבסוף הסיט את מבטו מהדף בחזרה אל הקבר, וחזר לבכות.

גשם התחיל לרדת, כבוכה גם הוא על המת.

ברק קרע את השמיים, וזעקת שבר קרעה את האוויר.

"למה?" זעק הנער אל השמיים. "למה הוא?"

אבל אף אחד לא ענה.

הנער הניח על הקבר הדומם זר פרחים רטוב מגשם ודמעות.

הוא הרים את הדף שנשמט אל הקרקע וקרא:

"להתראות, חבר,

איש דגול ועוזר

צער ממלא את ליבנו

השמיים בוכים עימנו

למה חבר?

למה היית מוכרח לעזוב?

לא יכולת להישאר עוד טיפה?

שגם אנחנו נעזוב איתך..."

הנער הניח את הדף על הקבר וקם.

משב רוח חולף לחש ליד אוזנו בקולו של המת:

"עוד נתראה... בסוף כולם מגיעים לאותו מקום..."

הנער חייך והרים מבט אל השמים. ברק נראה יורד מהם.

"להתראות." הוא לחש שוב וזז מטר ימינה. הברק פגע, בו.

"למה?" לחשה הרוח לידו בזמן שעייניו נעצמו והוא נשם את נשמתו האחרונה.

___________________________________________________

תגובות?