השנאה קלה על הכאב .

חושך . זה מה שהוא זכר .

כמה דקות אחרי , הלובן הגיע . ולא סתם , הוא הרגיש כאילו העיניים שלו נשרפות מרוב שהכל לבן . והוא אפילו עוד לא פקח את עיניו.

וחום . אוי אלוהים , החום היה בלתי נסבל . כאילו צולים אותו על האש . 

הוא לא הצליח לפקוח את עיניו . ההרגשה הייתה כאילו אישוניו מגיעות למוח מרוב מאמץ לפקוח את העיניים .

רעשים חדים לצידו קטעו את מאמציו . קול צחוק . 

כף יד קטנה עברה בנינוחות על זרועו . הוא הכיר את התחושה , את בעלת כפות הידיים הללו .

היא העבירה את כף היד על עיניו העצומות ולפתע , היה קל יותר לפקוח אותן .

כשהוא פקח את עיניו הוא לא ראה כלום , הסינוור המשיך להכות בו . 

"סוורוס " היא לחשה .

הוא התרומם במהירות וסובב את פניו לכיוון ממנו בא הקול אך לא ראה כלום חוץ מהלובן המטריד . 

הוא החל לסובב את פניו לכיוון הנגדי , במחשבה שהכל פרי דימיונו כשיד בלתי נראית , אך בהחלט מורגשת , נגעה בסנטרו , מכוונת אותו להביט לאזור ההוא שוב .

הוא לא זז . וגם בעלת הקול לא זזה . ידה המשיכה לאחוז בסנטרו .

ואז זה קרה .

בפתאומיות מזעזעת , כל גופה נגלה לפניו .

ההלם חנק אותו . בלע את לשונו ורמס את ליבו .

אחרי כל השנים האלה וגם במותו , השפעתה עליו נשארה כשהייתה .

השקט בינהם היה כבד .

היא חייכה אך שום שריר לא זז בפניו . 

חיוכה ירד בהדרגה ויחד איתו היד שאחזה בו .

" אתה עוד כועס עלי ?" היא שאלה בחשש . 

הוא נאנח . הדבר היחיד שהיה מסוגל לעשות זה להניח את ראשו בחזרה על הרצפה הקרה הזו ולקוות לחזור לעולם החיים . 

" הבן שלך למטה " הוא אמר במקום לענות על השאלה " נלחם בגבורה ". 

הוא הביט בה וזכה לראות חיוך מאושר . 

" הוא ינצח . אני מרגישה את זה " . 

הוא שתק והיא שתקה . 

היא מיקמה את עצמה בנוחות ונחה על גבה לצידו . 

"פגשתי פה בכמה חברים במשך השנים " היא אמרה , מנסה לפתח שיחה " זוכר את מארי סלין ? ואת בן אנלסון ? לפני שנתיים בערך הם עלו , כמה חווית החלפנו ".

דבריה לא זכו מצדו לשום תגובה חזקה יותר מהמהום . 

היא נשפה עמוק ועצמה את עינייה . 

הוא הביט בה , פותח וסוגר את פיו , מנסה להגות דבר מה , וכשהצליח , זה הגיע בלחישה .

" לפעמים הייתי מייחל לזה שהוא היה בני . אם היה לי בן ממך , אם הוא היה שלי אז היה נשאר לי ממך משהו ". 

השקט ששרר בעקבות האמירה הזאת ,היה שקט כואב . 

"סוורוס , אני ... אני מצטערת " היא מילמלה ובלי לראות אותה אפילו , הוא ידע שזולגת לה דמעה . 

הוא נשאר בתנוחתו כמה שניות , ניסה לשמור על קצב נשימות נורמטיבי , כשזה קרה , הוא פנה אליה , " אין לך על מה " . 

היא ניסתה להגיד משהו אך הוא היסה אותו והמשיך , " לפני שהוא בא , הייתה לי ציפייה , למרות שהיא הייתה קלושה בעקבות התיאור הנאמר עליו , שהוא יהיה דומה יותר לך , חשבתי שאם הוא יהיה דומה יותר לך יהיה לי קל יותר להתמודד, כואב ? אולי , אך גם אולי יותר קל , כאילו לעולם לא עזבת .טעיתי. במשך השנים הבנתי שיותר קל לי לראות בו את ... בן זוגך . הבנתי שהשנאה קלה על הכאב בו אני יהיה צריך להביט בילד הדומה לך כל כך בידיעה שהוא לא שלי " . 

" אתה יודע שאהבתי אותך " היא לחשה . 

הוא חייך . 

" לא מספיק ."