בני אצולה

בעולם שבו חייו יצורים ובני אצולה הם היו חייבים לשמור על מרחק ולכן הוחלט שבני האצולה יחיו בכפרים והייצורים ביער.

בני האדם התחלקו לשני קבוצות, העשירים והעניים. העשריים גרו בארמונות והפכו להיות בני אצולה, הם הכתירו את עצמם לנסיכים וניסכות מלכים ומלכות ולאחרים לא הייתה בררה אלא לקבל זאת.

עייינים שלא קיבלו זאת ברחו אל היער , החיים ביער היו קשים מאחר שהייצורים היו אוכלים אותם מי שרצה לגור ביער היה צריך להיות צייד מיומן.

100 שנים אחרי השיטה הזו עדיין ממשיכה להתקיים כעת שולט בממלכת בני האצולה המלך קניגרף שרוצה יותר מכול דבר לחתן את ירושו האחרון שהינה, הנסיכה פני שבראשה דברים אחרים.

שירקותם של הציפורים העירו אותי, ארחות הבוקר שלי כבר הייתה על השידה אבל לא היה לי תאבון הלכתי אל חדר האמבטיה והתקלחתי בחדר חיכתה לי שמלה קצרה בצבע קרם ארוחת הבוקר כבר פונתה אל המטבח. למשרתים אסור שאנחנו, בני האצולה נראה אותם לכן הם עושים את העבודות שלהם כה מהר חוץ מלאחדים מהם, להם יש אפילו חדרים קטנים בטירה שלנו והם עוזרים לנו יותר ביום יום. אני דווקא פיתחתי קשר טוב עם אחת מהם, ריקי . דפיקה על הדלת שלי, אבא שלי נכנס הלוא הוא ארתורו קינגרף המוכר.

"שלום ילדתי" הוא מברך האותי "שלום" אני אומרת ומפהקת בזלזול "את בוודאי יודעת מדוע אני כאן?" הוא שואל ומלטף את ראשי "אני לא כלב" אני אומרת ומסירה את יידו מראשי "פני, בעוד כיומים את תהיה נערה בת 18 וחשבתי לאחד אירוע זה עם אירוע חתונה" הוא אומר ברצינות וטוחב את יידו לכיסו "אבא" אני אומרת בקול מלא רחמים "אני לא רוצה להתחתן , אני לא אוהבת אותו , אני לא מכירה אותו" אני מוסיפה ומתאפקת שלא לבכות מולו, לבכות זה סימן המועיד על חולשה והחולשה היא האיוב של בני אצולה.

"פני, לא שאלתי אותך שיתפתי אותך במה שעומד לקרות" הוא אומר ויוצא מהחדר, ברגע שהוא יוצא אני לא מתאפקת עוד והדמעות זורמות וזרמות על לחיי.

מישהו נכנס לחדר, הוא מתחיל לנגב את דמעותיי אני מסכלת עליו, זו ריקי. "לא מגיע לך להתחתן איתו" היא אומרת "לא מגיע לך להיות משרתת" אני אומרת והיא מחבקת אותי "אני לא רוצה להיות פה, אני רוצה להיות כמוך" אני אומרת "לא פני, את נסיכה" היא אומרת ומלטפת את את גבי כמו אמא שמעולם לא הייתה לי.

"אני רוצה לברוח" אני אומרת בהחלטיות "אני אתמוך בכול דבר שתעשי, את הרבה יותר חכמה מאבא שלך" אומרת ריקי ושתינו מחייכות "אבל את" אני אומרת ומשפילה את מבטי "אני מה?" שואלת ריקי כאשר היא מרימה את ראשי "את תישארי לבד" אני אומרת בעצב וברחמים "הו, פני" היא אומרת ומגחכת "יש לי ילדים ובעל אהוב ולך......" היא עוצרת "כלום חוץ מתואר מטופש, בת אצולה" אני ממשיכה אותה , דממה שררה אף פעם זה לא קרה לנו.

עברוו כמה דקות "אני אעזור לך לברוח, כדי שיהיה לך מה שאת רוצה" אומרת ריקי ואני רק מחייכת "אבל בלילה" היא אומרת ותופסת את ידיי "בואי".

ריקי הובילה אותי אל החדר הקטן שבו היא מתגוררת שם העברנו את היום, לא נפרדתי מאף אחד, אני לא אוהבת אף אחד כולל את אבא שלי בעצם את ריקי אני אוהבת.

כשירד הלילה יצאנו שתינו אל החצר "מה עכשיו?" אני שואלת "רוצי, רוצי כמה שיותר רחוק ואל , אל תיכנסי ליער" היא אומרת.

אני נותנת לה חיבוק אחרון, היא נושקת לי על המצח ומאחלת "בהצלחה" ואני מתחילה לרוץ ולרוץ ולרוץ...........

		הפרק הבא