אוהבת/לא אוהבת

ערימת השקיות שבפינת החדר גדלה ברגע בו ג'יימס פוטר הגיע.
הוא התיישב בכבדות על מיטתו, נושף אויר ברעש.
"יום ארוך," אמר באנחה.
"כן," הסכים סיריוס. "יום ארוך בהחלט."
"לגמרי," הוסיף רמוס.
"לחלוטין," הסכים פיטר.
"אנחנו פשוט חבורת זקנות," סיכם סיריוס באותה נימה עייפה.
"רגל וחצי בקבר, אחי," הוסיף ג'יימס, שומר על ארשת פנים רצינית.
"עוד מעט יישארו רק העצמות, חברים. אני מוכן להתערב שרך-כף ייהנה מהן," אמר פיטר.
רמוס התאמץ לא לצחוק. "תשתדל רק לבחור בעצמות טובות, חבר. אני רוצה להיזכר כעצם לעיסה ראויה, לא כמשהו שנשבר אחרי שתי שניות."
הארבעה הסתכלו זה בזה בהבעה רצינית ועצובה מעט. רמוס היה הראשון שנכנע, גורם גם לשלושת האחרים להתקפל מרוב צחוק.
"קדימה, תראו את השלל," אמר סיריוס.
פיטר היה הראשון לפשפש בערימת השקיות ולמצוא את שלו.
"אני קניתי סוכריית מציצה שאינה נגמרת בדובשנרייה, שתי חבילות של המסטיק הכי מתנפח של דרובל ועכבר מגומי. לזנב תולע טיפה נמאס מזה שכל החברים שלו גדולים ממנו בהרבה."
הוא הושיט את חפיסת המסטיקים לרמוס, שלקח אחד ללא היסוס. רמוס זרק את החבילה לסיריוס, שלקח מסטיק והעביר אותה אל ג'יימס בזריקה מסובבת. ג'יימס תפס אותה מבלי להניד עפעף, ביד אחת, והחזיר אותה לפיטר אחרי שלקח אחד בעצמו.
הארבעה ספרו לאחור והכניסו את המסטיקים לפיהם בו זמנית. סיריוס היה הראשון שהתחיל לנפח בלון, רמוס מיד אחריו. ג'יימס ופיטר התחילו במרחק קצר מאוד מאחוריהם. 
הבלון של פיטר היה הראשון להתפוצץ. של רמוס הגיע כמעט לגודל פרצופו לפני שהתפקע בקול פיצוץ. הבלון של ג'יימס הגיע לגודל מרשים של כמעט פי שלושה מגודל פרצופו לפני שפקע, אך הישגי כולם התגמדו ליד הבלון של סיריוס. המסטיק שלו התנפח לגודל עצום, כמעט נוגע בתקרת המיטה שלו לפני שפקע בקול גדול.
רמוס ופיטר מחאו לו כפיים, וג'יימס הסתכל עליו בעניין. "איך?"
סיריוס חייך. "לקחתי שניים."
ג'יימס הכניס לו מכה, והשניים נכנסו לקרב אגרופים ידידותי.
"זה לא הוגן, רימית."
"זה לא נחשב לרמות אם אף אחד לא הגדיר את החוקים."
"יש בזה משהו, רך- כף. אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל להשתמש בזה, זה לא רע בכלל."
"לא רע בכלל? זהו? זה כל מה שיש לך להגיד על ההברקה שלי?" שאל סיריוס במבט נעלב.
"גאוני, אחי! מבריק, מרהיב, מרטיט. מרוצה?"
"האמת היא שכן, קרניים. אני מרוצה. ירחוני, תורך להראות לנו את השלל."
רמוס נאנח וקם מהמיטה, מביא עמו שקית מלאה.
"טוב, קניתי שוקולד בדובשנרייה. הרבה שוקולד."
"איך לא?" שאל סיריוס. "אתה תמיד קונה שוקולד. לאן הוא נעלם בעצם, ירחוני? אתה קונה עוד ועוד ולא משמין בכלל!"
"אני לא אוכל את כולו לבד," הסביר רמוס. "אני חולק אותו עם חברים."
ג'יימס גיחך ומירפק את סיריוס. "איתך הוא חלק פעם חפיסת שוקולד?" סיריוס נאלץ להודות שזה היה מצחיק, אך הוא בכל זאת זיכה את ג'יימס בכמה סימנים כחולים בזרוע.
"אתה לא נורמאלי, קרניים. זה לא מצחיק. מה עוד קנית, רמוס?"
"קניתי כמה מרכיבים שחסרים לי לשיעור שיקויים, עוד כמה גיליונות קלף ועט מתפוצץ מהחנות של זונקו. באמת נמאס לי מזה שטיילר ממשיך לקחת לי עטים."
סיריוס גיחך. "זה רע, רמוס. כל הכבוד לך. האמת היא שמגיע לטיילר ללמוד לקח. אני ממש גאה בך, אחי."
"מה אתה קנית, רך- כף?"
סיריוס גיחך. "אוהו, מה לא קניתי? קניתי בושם מושך בנות,"
"כאילו שאתה באמת צריך אותו, רך כף. אני חושב שאני אגנוב אותו ממך מדי פעם," סינן ג'יימס.
"פצצות סירחון עם אפשרות שליטה מרחוק מהחנות של זונקו, מדבקות עגולות שעושות חור זמני בקיר או ברצפה ואוניית זהב מזויפת. יש לי כבר רעיון למתיחה, חברים. סבר מאוס ימות על זה."
"הפצצות סירחון נשמעות מדהימות, רך כף. בני השנה הראשונה לא יבינו מאיפה זה בא להם," גיחך ג'יימס.
"תעשו לי טובה, רק תשאירו אותי מחוץ לזה. בסדר? אני חושב שפרופסור דמבלדור ניסה לרמוז שאני אמור לעצור אתכם, עכשיו כשאני מדריך. המבטים המאוכזבים שלו מתחילים לעשות לי רגשות אשמה."
סיריוס גיחך. "בלי להעליב, ירחוני, צריך הרבה יותר ממך כדי לעצור אותנו."
"לא נעלבתי. אני יודע את זה בדיוק כמוך. קרניים, מה אתה קנית?"
"למען האמת,קניתי רק דבר אחד: זונקו אמר שהגיעו לחנות פרחים מיוחדים, שאומרים אם מישהו אוהב אותך או לא."
"קצת דומה למשחק המוגלגי, 'אוהב- לא אוהב'. המוגלגים- בדרך כלל הבנות- קוטפים פרח ותולשים את עלי הכותרת שלו אחד אחד, תוך כדי אמירת 'אוהב אותי, לא אוהב אותי' על כל עלה. אם העלה האחרון אומר 'אוהב אותי', היא מאושרת עד הגג. ואם לא..."
"זה בדיוק מה שזונקו ייצר, ירחוני. רק שבמקרה שלנו, התוצאות אמיתיות. הפרח מכושף כך שהתוצאה תהיה מדויקת במאה אחוז, זה מה שזונקו אמר לי," אמר ג'יימס. 
"אז למה אתה מחכה, קרניים? תנסה," אמר סיריוס.
ג'יימס הוציא בזהירות פרח סגלגל מהשקית. הוא החזיק אותו בעדינות בין אצבעותיו, עצם את עיניו ונשם עמוק. "אני צריך לחשוב עליה, כדי שהפרח יראה לי את התוצאה הנכונה."
הוא פקח את עיניו ותלש את העלים אחד אחרי השני. "אוהבת, לא אוהבת, אוהבת, לא אוהבת..." לפרח היו כמה עשרות עלים, מסודרים בשכבות במלאכת מחשבת.
"לא אוהבת," הורה העלה האחרון. ג'יימס הרים אל חבריו מבט עצוב. "איך זה יכול להיות? היא חייכה אליי היום בדרך לשיעור שיקויים."
"תנסה עוד אחד, קרניים. יכול להיות שהתבלבלת בספירה," הציע רמוס בידידותיות.
ג'יימס הנהן, מעודד במקצת. "אני חושב שיכול להיות שפספסתי אחד." לרמוס היה ברור שג'יימס לא טעה בספירה, אך כאב לו לראות את האכזבה על פניו.
ג'יימס הוציא פרח נוסף מהשקית, ורד תכול בגוון יפהפה אם כי לא טבעי.
"אוהבת, לא אוהבת, אוהבת..." כל הקונדסאים בהו בו, עוצרים את נשימתם. 
"אוהבת," סיים ג'יימס. "אוהבת! היא אוהבת!"
"וואו, קרניים! כל הכבוד, כנראה שכבשת אותה סוף כל סוף," אמר סיריוס בחיוך.
"אני רוצה לנסות עוד פעם, רק כדי להיות בטוח..." אמר ג'יימס בהתרגשות ולקח מהשקית פרח כתמתם.
עלי כותרת נתלשו, ובסופו של דבר נשמעה צעקת תסכול. "לא אוהבת! מה קורה לפרחים האלה היום?"
אחרי עוד ניסיון, ג'יימס הסתכל על הרצפה המלאה בעלי כותרת כלא מאמין. "עכשיו זה שוב אוהבת. מה לעזאזל קורה כאן? אני הולך לוזנקו, להתלונן. רך כף, בוא איתי."
השניים בדקו היטב במפה שלהם, פיתוח חדשני שעבדו עליו במשך שנתיים. הם וידאו שאין אף מורה בשטח, התכסו בגלימת ההיעלמות של ג'יימס ויצאו מהחדר.
הם הגיעו למרתף הדובשנרייה במהירות, יוצאים בשקט לרחוב. זונקו בדיוק עמד לסגור את החנות כשהם הורידו את הגלימה, מתנשפים.
"פוטר, בלק! שניים מהלקוחות המועדפים עליי. במה אני יכול עזור לכם היום?"
"היינו פה מוקדם יותר היום, זוכר? קניתי ממך את הפרחים האלה."
"הו, כן, פוטר. איך אפשר לשכוח... נו, קיבלת תשובה? אני מקווה מאוד שהמכשפה שלך כבר נפלה בקסמיך," אמר זונקו בקריצה.
"למען האמת, זונקו, קיבלתי ארבע תשובות. שתיים חיוביות ושתיים שליליות."
"איך זה יכול להיות, פוטר? הפרחים שלי אמינים במאת האחוזים, אני יכול להתחייב על כך. ניסיתי אותם בעצמי."
"אני לא מפקפק בפרחים שלך, אדוני. אני פשוט אומר שזה לא הגיוני," אמר ג'יימס.
"אולי לא חשבת על הבחורה הנכונה? אולי התבלבלת בספירה...?"
"תאמין לי, זונקו, היא לא יוצאת לי מהראש כבר כמה שנים, כך שאין סיכוי שחשבתי על מישהי אחרת. ובקשר לספירה, סיריוס עד לכך שדייקתי. נכון, רך כף?"
סיריוס הנהן. "קרניים היה מאוד זהיר בספירה, אני מוכרח להסכים."
זונקו נאנח. "אני לא יודע מה להגיד לך, פוטר. אני מאמין לך, אבל הפרחים שלי לא משקרים... אתה יודע מה, בחור? מה דעתך לנסות אחד, על חשבון הבית? אולי הפעם תצליח."
ג'יימס לקח את הפרח הלבן שזונקו הושיט לו, עצם את עיניו וחשב על לילי. לאחר מכן הוא פקח אותן, והחל לתלוש את העלים העדינים באיטיות. "אוהבת, לא אוהבת..." הפעם התשובה הסופית הייתה "אוהבת".
זונקו חייך. "נו, יפה מאוד. שיחקת אותה, בחורצ'יק."
"רגע, זונקו. כבר קיבלתי את התשובה הזאת קודם, והיא השתנתה בכל זאת. אולי תיתן לי לנסות רק עוד אחד-? אני קניתי ממך עשרים הבוקר."
"בסדר, נערי. קח את הורוד ההוא, שם."
מספר דקות מאוחר יותר, הרצפה הייתה זרועה בשילוב יפהפה של ורוד ולבן, וג'יימס היה מיואש יותר מאי פעם. התשובה הייתה שלילית.
אפילו זונקו נראה מבולבל. "אתה לגמרי בטוח שחשבת על הבחורה הנכונה?"
ג'יימס נעץ בו מבט זועם.
"בסדר, בסדר. רק בדקתי..."
ג'יימס התיישב על הרצפה, מוקף בעלי הכותרת הרבים שעיטרו את הרצפה. "עכשיו אני לעולם לא אדע," קונן.
סיריוס חשב שזה קצת מביך, שהחבר הכי טוב שלו יושב באמצע ערימת עלים ורודה ובוכה כמו ילדה קטנה. אך חבר טוב שכמוהו יודע איך מתנהגים במצבים כאלה, והוא כרע ליד ג'יימס המושך באפו.
"די, קרניים. הכול יהיה בסדר, אני מבטיח. אנחנו נמצא את הפתרון לתעלומה המתמשכת הזאת- בשביל מה אנחנו הקונדסאים?"
"אני... מניח שאתה צודק, רך-כף. תודה." הוא נעזר בסיריוס ונעמד על רגליו, מבריש עלי כותרת מעוכים מאחורי מכנסיו. "מצטער על הבלגאן, זונקו."
"תודה על הכול," הוסיף סיריוס.
זונקו חייך אליהם והניף את שרביטו, גורם למטאטא גדול לעוף אל תוך החדר ולהתחיל בניקיון הרצפה.
ג'יימס וסיריוס התעטפו שוב בגלימת ההיעלמות והתגנבו לאורך רחובות הוגסמיד. בסופו של דבר הם הגיחו מהפסל שבקומה הרביעית ורצו בשקט את כל הדרך בחזרה למגדל גריפינדור.
חבריהם כמעט פצו עליהם כשחזרו. "מה לקח לכם כל כך הרבה זמן? כבר חשבנו שמקגונגל תפסה אתכם ושהסתבכתם בצרות."
"זונקו לא יודע למה זה קרה," עדכן אותם סיריוס. "וקרניים קצת... התאכזב."
רמוס הנהן בהבנה. "אז אתה לא יודע איך לילי מרגישה כלפיך, חבר?"
ג'יימס הניד בראשו בעצב. "שום מושג."
חבריו מעכו אותו בחיבוק דוב קבוצתי ומעודד, וג'יימס כבר הרגיש טוב יותר.
"תודה, חברים. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיכם."
הלימודים היו אמורים להתרחש כסדרם ביום המחרת, לכן הארבעה נכנסו למיטות כבר בשעה אחת עשרה בלילה. במהרה החלו נשימות עמוקות להישמע מכיוון המיטות של סיריוס ושל פיטר, אך ג'יימס ורמוס לא הצליחו להירדם. את מנוחתו של רמוס טרד הספר האחרון שקרא, ואת ג'יימס... טוב, לילי בילתה בראשו של הגריפינדורי שעות רבות.
"ירחוני?" לחש ג'יימס לאחר כחצי שעה של מחשבה.
"כן, קרניים?"
"תוכל לעשות לי טובה?"
רמוס התיישב במיטתו והביט בצללית החשוכה שהייתה ג'יימס. "אני מקשיב."
ג'יימס התיישב אף הוא ונאנח בכובד ראש. "תראה, חשבתי על זה כבר הרבה זמן. אני אוהב את לילי, נכון? אבל היא לא מוכנה לדבר איתי. אתה חבר טוב שלה, אז חשבתי שאולי... אולי תוכל לדבר איתה בשבילי? לא משהו גדול, אתה יודע. רק לזרוק איזו מילה טובה עליי? לומר לה שאני עדיין אוהב אותה?"
רמוס נאנח. הוא לא רצה לנצל את הקשר שלו עם לילי בשביל ג'יימס ובמיוחד לא להסתכן בכך שיקלקל אותה, אבל ברית הבנים ביניהם הייתה חזקה יותר.
"בטח, קרניים. אני אדבר איתה בשבילך."
רמוס לא ראה את תווי פניו של ג'יימס, אך החיוך נשמע בקולו. "תודה רבה, ירחוני. כבר אמרתי לך שאני אוהב אותך?"
"לא אמרת ואני מעדיף שלא תגיד. אני לא בקטע של בנים." הוא צחק.
ג'יימס צחק ונשכב על גבו, לבו מלא בהקלה.
"לילה טוב, ירחוני."
"לילה טוב, קרניים. חלומות פז."

רמוס התחיל להתחרט על ההבטחה שלו כבר בבוקר המחרת. ג'יימס התעורר בבוקר עם חיוך ענקי מרוח על פניו, ושלושת הקונדסאים האחרים שמעו אותו שר בדרכו למקלחת.
"קרניים שר?" תהה סיריוס. "תגידו, מישהו יודע מה קרה?"
פיטר צחק ורמוס חייך. נחמד לראות שההבטחה שלו גרמה אושר לחברם, אך הוא בכל זאת הרגיש רע. הוא לא חשב שציפיותיו של ג'יימס יעלו כל כך, ופחד שלא ישיג את התוצאה הרצויה.
הוא ראה את לילי ביחידות כבר בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, שם חלק איתה שולחן. הם ניהלו שיחה עליזה ורגילה במהלך השיעור, ויצאו מהכיתה בסופו כשהם מדברים וצוחקים. 
"אני יכול לדבר איתך קצת יותר ברצינות לרגע?" שאל רמוס ברגע בו הם התרחקו מחבריהם. 
לילי כבשה את פרצי הצחוק האחרונים. "בטח, רמי. על מה אתה רוצה לדבר איתי?"
הוא נשם עמוק. "רציתי רק ליידע אותך שקרניים מדבר עלייך כל הזמן."
היא הרצינה באחת. "ג'יימס? אני לא חושבת ששמעתי ממנו מאז סוף השנה החמישית."
"אז זהו, הוא לא הפסיק לאהוב אותך. הוא מנסה להפוך לאדם טוב יותר, וזה ממש מעצבן אותו שהוא לא מצליח. אם את שואלת אותי, כל הסיפור הזה שיגע אותו לגמרי."
לילי הסמיקה. "באמת?"
רמוס הנהן. "הוא מדבר רק עלייך כל הזמן. זה מתחיל להעיק, לשמוע רק 'לילי עשתה ככה, ולילי אמרה ככה, וראיתם איך שלילי יפה היום?'
היא השפילה את מבטה, חיוך קטן מעטר את פניה.
"ואתמול הוא קנה את הפרחים האלה אצל זונקו," המשיך. "זוכרת את המשחק הזה, 'אוהב- לא אוהב'? אז מסתבר שזונקו ייצר פרחים כאלה שאמורים לעבוד. הוא ניסה ארבעה אתמול בערב, והתשובות שקיבל השתנו כל הזמן. רך- כף לא אמר על זה כלום, אבל אני חושב שהוא בכה."
"והוא- הוא בעצם רצה לבדוק אם אני אוהבת אותו?"
רמוס הנהן. "מה את אומרת על זה?"
לילי הרימה את ראשה, ורמוס ראה שהסומק צבע את לחייה בגוון דומה לגוון שיערה. "אני- אני חושבת... אני חושבת שאני יודעת למה התשובה שלו השתנתה כל הזמן."
"נו?"
"אני בעצמי לא יודעת אם אני אוהבת או לא אוהבת."