חוטים

שמעתם פעם את המילה "אביס"? תהום גדולה שאינה נגמרת? מתוארת בברית החדשה כחור באדמה המוביל לגהנום?

ומאם האגדה הזו? היא לא נפוצה כל כך...לא הרבאה מכירים אותה.

סתם סיפור לילדים רעים, שהורים סיפרו להם לפני השינה...אבל...שמעתם אליה?

האביס, מתואר כבית כלא, נמצא במימד שונה, הגהנום בגוף עצמו....ושם מסתובבים ה"צ'יינס" יצורי האביס, יכולים להראות כמו כל דבר, בובה שבורה או אפילו מישהו מן הזיכרונות שלך, הסיפור הולך שאם תהיה ילד רע יבוא "מלאכי המוות" ויזרקו אותך לתוך התהום.

לא נשמע מאיים כל כך, נכון? אבל זה הסיפור, לא מפתיע כל כך, זה רק סיפור ילדים.

ומאם, זו האמת?

מעם, ה"אביס" קיים?

ומעם, גם יצורייו קיימים?

ומה קורה, כשהם איכשהו מוצאים דרך לעולמינו?

"אוהד?" קרא קולה של האחות לוסינדה, שערה המאפיר היה אסוף מאחורי ראשה בצמה ארוכה, על שמלתה השחורה לבנה נח צלב כסוף בין שני שדיה, הוא זז מצד לצד כשהאחות הלכה בצעדים גדולים מתנשפת, היא חיפשה בן החדרים החשוכים את אוהד, הנער בעל העניי הארגמן.

הוא תמיד היה שונה, לא רק במראהו, הוא התרחק מכולם, התבודד.

לוסינדה ידעה על מהשהילדים האחרים מהוללים לו, וטיפלה בזה פעמים רבות. רבים מן האחיות הסכימו איתה, שזה חוסר צדק לאיך שהילדים מתנהגים אליו, הוא ילד כמוהם, הוא אינו שונה כלל.

בערב הקיצי ההוא כשאוהד הופיע על סף בית היתומים, לוסינדה לא האמינה למראה עיניה.

הוא היה קטן, פלומת שיער שחורה הייתה על ראשו, ידיו הקטנטנות היו קפוצות לאגרופים, גופו היה בסלסלה, כרוכה סביבו, שמיכה לבנה עדינה ואם מכתב, השם "אוהד" סרוג לתוכה.

הוא לא בכה כשהכניסו אותו, אלא ישן שינה עמוקה ואז ביום הבא, הגיע הצרחה.

האחות לינדה ראתה את העניים האדומות של התינוק, בצבע ארגמן, זוהרות, בצבע דם טרי, בהתחלה כולם נבהלו מאוד, המשרתות סירבו להתקרב אליו והאחיות נבהלו ונמצאו במצב של הלם,

אך המנהל ניפנף את ידיו והכריז אם קולו הכבד " כיתום חסר בית, מטרתינו למצוא לו בית מצוין, מלא אהבה, מראהו אינו משנה זאת! הוא נשאר!".

ומאותו יום, אוהד, היה חלק מבית יתומים זה.

ומאז עברו עשר שנים, היום ב-12:00 בדיוק, אוהד יהיה בן 11.

שעת הקסם היא 12:00, שעת המכשפות, השעה שמפלצות הלילה זזות.

התחיל להקרא "השטן" בפני הילדים האחרים בגלל שעת מולדתו, ואפילו יותר בגלל האגדה המטומטת הזאת.

ה"אביס" לא קיים, וגם ה"צ'יינס" אינם קיימים, סיפור סאבריל הוא סתם תופעת טבע לא מובנת! והארנב ההוא...הכל התחיל לפני כמה שנים, אם המקרה ההוא.

זה היה יום סתיו קיצי, החדשות הופיעו כרגיל בשעת בוקר מוקדמת, הילדים הרעישו ברקע ואכלו את ארוחתם ואז התמונות הופיעו.

"תראו את זה! דמות ארנב הופיע מן הכיפה השחורה שכיסתה את סאבריל!" אם המילים הללו, החאזי תפס את תשומת ליבו של כל אדם בחדר והוא הצבע אם ידיו לתמונה.

לפני מאה שנה, סאבריל, עיר עתיקה שיום אחד נעלמה בחור שחור שהופיע משום מקום, הוא כיסה את העיר בכיפה שחורה ונוצצת והעלימה את כל משהתקרב אליה, תושבי העיר ואלו שלידה, נעלמו כלא היו. 

עד היום אין תשובה לתופעה זו, אך משארים שזה אפשרי, שאולי החור הזה...הוא פתח לאביס.

בתמונה ניתן היה לראות מראה משונה, ארנב ענקי, שחור כלילה, בגדיו אדומים ובידו כלי בצבע דם ובצורת חרמש, כשל מלאך המוות המצויר בציורים עתיקים, עיני זהרו בצבע ארגמן ובידו החזיק שעון זהב ישן.

"הוא נראה צעצוע" קראה האחות ולנטינה, ידה מחזיקה בסל פירות, "מזו השטות הזו?".

עיני הארנב נצצו פתאום, צבע הארגמן זוהר אפילו יותר ושינה את תנוחתו ובין רגע קפץ, ונעלם.

הילדים קיבלו עוד רעיון, וקיללו את אוהד כבן ברית למפלצת הארנבית הזו, בגלל עיניו האדומות.

ומאז הופיעו עוד מקריםשל אנשים שנעלמו, ועוד יצורים מוזרים שהופיעו משום דבר.

היו שמועות שהיה ארגון רב עולמי שטיפל במקרים אלו והם הפסיקו להופיע בחדשות, כלל.

אבל האחות לוסינדה ידעה, שזו רק ההתחלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא