חייה של הרמיוני

היי כולם,

אני מעריצה גדולה של ספרים, ובעיקר את ספרי הארי פוטר!

פאנפיק ראשון שלי אז מקווה שתאהבו :)

פרק ראשון: פחדנית

"אמא..-" ייבבה הרמיוני בקולי קולות, "-זה כואב!" המשיכה, דמעות זלגו מעיניה והחליקו על לחייה העדינות של הרמיוני. "אני יודעת מתוקה" עודדה אמה ברכות וליטפה את הברך הכואבת של בתה. " זה תכף יעבור, אל תדאגי!","מתי אבא חוזר?" שאלה הרמיוני בקול חנוק מדמעות. "אבא בעבודה, את יודעת את זה, אבל הוא עוד מעט יחזור". "הוא יכעס עליי!" לחשה הרמיוני בתקווה שאמה לא תשמע אותה. "לא נכון.." הרגיעה אמה,"דינג דונג" נשמע והיא קמה ממקומה לכיוון הדלת. "הו בטי, יקירתי. איפה הרמיוני הקטנה שלנו?" קרא לירוי-אביה של הרמיוני. "אאני... אני פה.." גמגמה הרמיוני בחשש. "לך אליה" הציע בטי לבעלה, "עבר עליה יום קשה.. ותיהיה עדין" ביקשה בטי ויצאה מחדר המשפחה.

"הרמיוני ילדתי, איך היה לך היום בבית הספר?" שאל האב. הרמיוני שתקה. "הלוו את שומעת אותי?" צחק וחיבק אותה בחוזקה. "אייה!" צעקה הרמיוני בקול גבוה, "היום שון הרביץ לי בברך." ספרה לאביה והחוותה מבט לכיוון רגלה הכואבת ששינתה את צבעה לכחול. "אוי, הרמיוני! למה תמיד את חוזרת מבית הספר כאילו את חוזרת ממלחמה?!" הרעים קולו של האב. הרמיוני לא יכלה להחזיק עוד את הדמעות ופרצה שוב בבכי. "אני-לא-יודעת" אמרה כמילה אחת. "כולם שונאים אותי!" היא משכה באפה בעצבנות והרכינה את ראשה. חלפה שתיקה ארוכה והיא המשיכה "גם, למרות שהתכוננת איתי והשקעת בי כדי שייהיה לי ציון טוב במבחן בהיסטוריה קיבלתי 54! אני פשוט גרועה בהכל! אני.." נעצרה הרמיוני לפתע, היא לא יכלה לשאת את כל הרגשות והכאבים האלו יותר. "את הילדה שלי, ואני ואמא אוהבים אותך הכי בעולם!, את מבינה את זה?" עודד אותה אביה ונשק על מצחה. "מחר יהיה יום חדש, לכי לישון" אמר לה לירוי בנחמה "לילה טוב אבא!" היא נגבה את הדמעות מפרצופה והלכה לישון.

כך עבר כל יום עליה, על הרמיוני. היא חזרה מבית הספר כשכל גופה מלא חבולות, בלי חברים, וגם בלי ציונים טובים. פוחדת מהכל, עדינה, ובודדה. כל יום חשבה: למה אני כזו פגועה, פחדנית למה אני לא כמו שאר הילדים?

עוד פצע. עוד נכשל. עוד עלבונות. עוד לגלוגים. עוד מכות. עוד איומים. עוד חרטות. עוד מלמולים. עוד בכיות.

הרמיוני כל לילה בכתה לתוך הכר, כל לילה התפללה שיהיה לכל זה סוף!

"הרמיוני, ארוחת בוקר! צעקה בטי מהמטבח בעוד היא בוחשת את השוקו המתוק שהכינה לביתה. "הרמיוני נכנסה למטבח, היא נראתה חיוורת מהרגיל, עייפה ומפוזרת. נמאס לה לקום כל בוקר בשמחה ולחזור כל אחר צהריים בוכה ועצבנית.

"אוי! תראו אותך! למה את לא ישנת גברתי הצעירה?" נזפה אמה כשראתה את הופעתה של הרמיוני. "אני.." דמעות הציפו את עיניה, "חשבתי שאם אני לא אירדם לא אקום ולא יהיה בוקר ולא אצטרך ללכת לבית הספר ולא אראה את הילדים ששם.." נבהלה הרמיוני מגילויה המהיר, והתיישבה מיד במקומה כראשה מונח על ידיה. "אי אפשר ככה" מלמלה בטי, "אי אפשר.." אמרה ויצאה מהמטבח. "אהה!". צעקה נשמע מכיוון פרוזדור הכניסה. קול משק כנפיים חזק נשמע וינשוף בצבעי חום-זהב יפה תואר נכנס למטבח.

		הפרק הבא