יום אצל הדארסליים

בבקשה תגיבו, אני רוצה לראות איך יצא !!

---  --- --- --- --- --- --- --- --- --- --- ---

שקיעה.

'זה היה יכול להיראות הרבה יותר יפה במחילה,' חשב הארי פוטר. 'שם, עם רון והרמיוני וג'יני, שבטח עושים חיים, ואני פה עם הדארסליים, שמתעקשים לעשות לי את החיים, קשים יותר'.

הארי ישב על חומת לבנים נמוכה שתחמה את גינת השעשועים הקטנה בדרך פריווט. בעוד חודש בערך הוא אמור לחזור להוגוורטס, לשנת הלימודים החמישית שלו, ולא היה יכול כבר לחכות לראשון בספטמבר.

הארי הבחין לפתע במבטו של דאדלי, אותו מבט שקדם לאימונים. הכוונה היא לשקי איגרוף. זאת אומרת הארי.

הוא התקדם לעברו בצעדי פר ביחד עם החבורה שלו, אחרי שסיימו להוציא ממקומה שרשרת על נדנדה.

"לא שוב," מלמל הארי בשקט והחל לחזור לאט לבית דודיו, לפני ש "ביג די" והחבורה שלו יספיקו להגיע אליו.

'ביג די,' חשב הארי בבוז. 'הוא לא הבין שביג זה שמן, ודי זה דאדלי? הוא כזה אדיוט כמו שהוא נראה?'

אמנם דמבלדור הסכים לו להשתמש בשרביט לאחר שאדון האופל חזר, אך לא נראה לו שלזה המנהל התכוון.

לא, הארי יאלץ להתמודד איתם לבדו, בלי הוקוס פוקוס, כפי שדוד ורנון כינה את הקסם.

"פוטר, עצור !" קרא אחד מחבריו, שהיה לבוש בז'קט עור שחור וקרוע ומכנסי ג'ינס, כיאה לבריון שכונתי.

קולו תמיד הזכיר להארי קרפדה בלי אוויר, מה שקצת הרס לו את ההופעה של הקשוח.

הארי לא חשב אפילו על לעצור, כי את העוצמה של הבחור הזה הוא הרגיש לא פעם. כמעט בכל התקלות שלו עם החבורה הזו, לפחות כשהיה צעיר יותר, הוא היה חוזר פצוע וצולע.

וכשדודה פטוניה הייתה שואלת אותו מה קרה לפנים שלו ולמשקפיים, מיד היה דאדלי מתרץ שהוא שוב החליק ברחוב ונפל.

ואז כמובן דודה פטוניה הייתה עושה כזו דרמה והייתה משבחת את דאדלי ואומרת "ואז הצלת אותו נכון? הו דאדלי !" ועוד באותו ערב כל השכונה ידעה שדאדלי שוב עזר לפוטר המוזר ההוא ודאדלי היה הופך לכוכב.

הארי הגביר את המהירות. עוד קצת והוא יגיע הבייתה. לא ששם כזה טוב לו. כשיחזור דודה פטוניה תתלונן על השעה המאוחרת בה חזר,

(והשעה הייתה 7 בערב, לפי שעון בריטניה, כמדומני), והדוד ורנון יצעק מאחורי העיתון שאולי זה לא רעיון רע לשלוח אותו למוסד על שם ברוטוס לעבריינים חסרי תקנה, כפי שאמר למארג' לפני שנתיים.

ואז מישהו תפס בכתפו ומשך אותו אחורה. דאדלי.

"היי דאדלי."

"פוטר תקשיב, אנחנו רוצים להתנצל על כל מה שעשינו לך במשך כל השנים, וזה באמת לא היה יפה מצידנו. סליחה."

הארי לא האמין למשמע אזניו. דאדלי השתגע, בדוק. הארי הציץ מאחורי כתפיו הרחבים של בן דודו וראה את חבריו של דאדלי מהנהנים לכיוונו. יש פה משהו מסריח, הוא חשב.

"באמת?" הוא שאל וידע את התשובה ואת התגובה שלהם, אבל לא היה אכפת לו, העיקר שילכו כבר.

"נראה לך, אידיוט !" דאדלי צחק והוריד להארי כאפה.

כל חבריו צחקו סביבו והלכו משם.

"סתומים," מלמל הארי. הוא חזר לביתם של דודיו ובדיוק מה שהוא דימיין; פטוניה צועקת על השעה המאוחרת, ו-ורנון צועק משהו על ברוטוס.

הארי עלה לחדרו בלי ארוחת ערב, שעליה הוא במילא וויתר, כי היא בטוח תכלול רק צמחים מוזרים וסלטים.

--- --- --- --- --- --- --- --- --- --- ---

תגובותתתתתתת