שלום כולם!
אני יודעת ששינית את זה לפיקצר, לעלילה כבר לא הייתה משמעות וכשקראתי את הפרק ממש התאכזבתי. סליחה אם רציתם המשך.. :(
האמת של נוויל
קול בכי של תינוק נשמע מהקומה העליונה של הבקתה הקטנה שבה גרו פרנק לונגבוטום ואשתו אליס. באותו חודש-חודש יולי, לפני כשנה נולד להם בנם הבכור וגם היחיד.
התינוק היה כה קטן כה זעיר כשבאו אוכלי המוות אל הבקתה הצנועה והשלווה שלהם, פרנק לונגבוטום עמד בראש הוא יצא לקראת אוכלי המוות, בתקווה שאישתו ובנו נוויל ימצאו מחסה. ללא הצלחה החל לתקוף אותם אך, הם היו ארבעה והוא רק אחד. עמד מולם לבד. גיבור. הם עינו אותו בקללת קרושיאטוס. חסרי רחמים. אוכלי מוות.
אליס החביאה את תינוקה הזעיר בן השנה, ומיהרה לעזור לבעלה, היא לא יכלה לשאת את כל המצב שנגרם. גם היא עונתה. ארבעה אוכלי מוות אכזריים היו בתוך ביתה, ליד בעלה, קרובים לתינוקה הצעיר. כמבקשת תחנונים היא צעקה. נתנה את כל כוחה לשווא. הם היו חזקים מדי.
אליס לונגבוטום ידעה, היא תמיד לקחה את הסיכון. תמיד ידעה שיש את האפשרות שאוכלי המוות יתקפו אותה ואת משפחתה. היא ובעלה האהוב פרנק, מותקפים מוענים על ידי חבורה של אוכלי מוות רצחניים! היא תמיד לקחה בחשבון את האפשרות שהדבר יקרה. רק אף פעם לא חשבה על גורל בנה.
*****
"סבתא" אמר נוויל בחשש, כשסבתו הכינה לו ארוחת בוקר. שניהם היו נרגשים מאוד. זה היה היום שבו נוויל לונגבוטום, בנם של פרנק ואליס, יתחיל את שנת לימודיו הראשנה בהוגוורטס-בית הספר לכישוף ולקוסמות.
"אם.. אם.." התחיל נוויל מגמגם. הוא מעולם לא חש פתוח לגמרי כלפי סבתו. הוריו עונו בצורה קשה וחסרת רחמים כשהיה בן שנה וסבתו תמיד סיפרה לו על כמה היו מוצלחים ואהובים. נוויל לעומת זאת מאוד נלחץ מהסיפורים ומהשבחים. כל יום וכל לילה מאז שקיבל את המכתב מהוגוורטס, הוא פחד. פחד להיות לבד, פחד להיות פחות טוב ממה שהיו הוריו, פחד לאכזב את סבתו. "אם לא אצליח לעשות קסמים? אם אני לא טוב מספיק הוגוורטס?" הודה ודמעות הצטברו בעיניו העייפות. "אל תדאג", עודדה סבתו. "בנם של אליס ופרנק לונגבוטום יהיה הקוסם הכי טוב בשכבה!" קראה סבתו של נוויל בקול מלא ביטחון ועוצמה.
ובשעה 11:00 בדיוק, כשההוגוורטס אקספרס יצאה לדרכה נוויל חשב איפה הביטחון והעוצמה שלו, של נוויל הקטן והביישן?
|