ילדותו של אלבוס דמבלדור- האמת

כל הזכויות שמורות לגיי קיי רולינג, ואני לא מתכוון להרוויח מזה כסף

אלבוס ברכבת. אני לא מאמין, חשב לעצמו. סוף סוף,אני מגיע להוגוורטס.

הוא שוטט בין הקרונות, וראה מקום פנוי באחד מהם: "שלום, אפשר לשבץ כאן?"

"כל עוד אתה מיועד לסלית'רין, תתקבל בשמחה". ענה לו נער ענק שנראה כמו דב קוטב.

 ממבט שני, זאת נראית חבורה קצת לא סימפטית אמר חשב לעצמו אלבוס. הוא ראה שם ילדים מתוחכמים, בריונים שנראו שלא יודעים כמה זה 5+5, ומנהיגים ששואפים לכוח.

"אני אלך לשבת במקום אחר". הם צחקו.

אלבוס המשיך לשוטט ברכבת, וראה תא ריק, מלבד ילד אחד, עם פנים שמוטים, שנראה בוכה. אלבוס נכנס, ושאל מה קרה ואם הוא יכול לשבת כאן. הילד הינהן, ובתגובה לשאלתו הראשונה הוא הרים את ראשו, ואלבוס הקפיד לשמור על הבעה חתומה, למרות שנחרד:לילד היו אבעבועות דרקון. אלבוס שאל:"איך קוראים לך?" 

"אלפיאס דוד'ג"

"תשמע אלפיאס, לי לא אכפת איך בן אדם נראה מבחוץ, אכפת לי רק איך הוא נראה מבפנים," חייך אלבוס.

יש לי עסק עם גאון אמיתי, חשב לעצמו אלפיאס וחייך אל אלבוס.

לפתע נכנסו 5 בריונים גדולים, וילד אחד, עם שיער שטני ופנים ערמומיות.

"יש לכם אוכל?" שאל הילד בגסות. "לא", ענה אלבוס.

"טוב, אז נרביץ לכם ונלך", גיחך הילד. הוא נראה תלמיד שנה ראשונה חשב אלבוס.

"איך קוראים לך?", שאל אלבוס בנועם.

"ואנדרולו גונט". ואנדרולו לא הבין איך הילד נשאר שליו. מה שהוא לא ידע הוא שלאלבוס יש זיכרון צילומי, והוא זכר את כל מה שהוא קרא.

באותו זמן, אלפיאס פחד מאוד, וניסה לא להראות את זה, אבל ואנדרולו היה ערמומי, וזיהה את זה.

"היי, אתה" הוא נטפל לאלפיאס, הלך לכיוונו והבריונים אחריו.

"אני מבקש שתעזבו עכשיו", אלבוס התחיל להתעצבן.

ואנדרולו אמר: לא, אני לא חושב-טפלו בו" והבריונים ניגשו לאלפיאס, אבל לפני שהספיקו לעשות משהו, אלבוס הרים את שרביטו, ויצאו ממנו ארבעה כישופים שונים, והוא עשה אותם כל כך מהר שזה נראה כאילו הוא עשה אותם בו זמנית.

אחד מהבריונים נפל ולא הצליח לזוז, אחד צימח פצעונים נוראיים וברח, השלישי, שהיה לא שיער ארוך, איבד את כולו, הפך לקירח, וברח. הכישוף הרביעי של אלבוס החמיץ, אבל שני הבריונים לא שמחו להתקרב שוב אל השרביט שלו, והם לקחו את המשותק וברחו.

הילד עם השיער השטני, ואנדרולו, נשאר במקום קפוא. הבעת פניו של אלבוס חזרה להיות חתומה.

ואנדרולו, עם העת שנאה תהומית על פניו, אמר: "אתם עוד תשמעו ממני"

זהו מקווה שאהבתם