גיא ומחתרת המניפות

גיא עמד בכניסה לשרוול הטיסה,בעוד רגע הוא יעלה,ויתחיל חיים חדשים,באמריקה.

הוא מתרגש.

שנים חלם ורצה בזה,התלבט,הרהר והחליט.

והנה הגיע הרגע,והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו.

כבר לפני חודשים בחר את הקורסים,קנה כרטיס טיסה,קנה ספרים,אביזרים,התאמן והכיר בסקייפ חברים לקורס,הוא כבר חודשים משפר את האנגלית שלו ללא הפסקה,מתעדכן במה שחם ובין לבין עובד במסעדות.

ועכשו הוא מרגיש,מין,ריקנות כזו.

מה לא בסדר?

הוא אמור לצהול משמחה,לחייך,להנות,למה הוא לא עושה את זה?

מסביב היתה המשפחה בפקעת רועשת של התרגשות,וכמו מתוך חלום,גיא מדי פעם לחץ יד,קיבל חיבוק וענה לשאלה.

הוא הרגיש ממש מוזר.

אמו תפסה אותו,והושיבה אותו לידה,גיא בהה בה,כאילו ראה אותה בפעם הראשונה,אישה ממוצעת,עגלגלה מעט,עם שיער שחור וכובע פרחוני על ראשה,אמו,ששמה לב למבטו המוזר,החלה במטר שאלות: "נרשמת לכל הקורסים?"

"כן,לשלושתם,היסטוריה,שינוי צורה ולמידה"

"כל הדברים הפרטיים שלך אצלך?"

"כן,כל הספרים,המחשב נייד,הפלאפון,כלי הרחצה והבגדים" השאלות המשיכו שוב ושוב,שאלה תשובה,שאלה תשובה,והרגיש איך כמו בכל הסרטים הוא שומע רצף של בלהבלהבלהבלה ועונה מוכנית.

השאלות הפכו להיות מוזרות יותר ויותר,והוא הרגיש שזה הזמן,הגיע הזמן להפרד,לשאת נאום קצר ולקבל הר של מתנות וברכות צבעוניות.

הוא קם,והחל לדבר.

"היום,אני הולך לאוניברסיטת אוניברסיטת ווררג'ן למקצועות הקסמים,ו" כאן קול גיא נשבר "אני רוצה להגיד,שבאמת,אתם עזרתם לי יותר מכל אחד להגיע לכאן,ואני אשמור איתכם על קשר,בסקייפ ובחופשות,אז,ביי"

בסוף הנאום המאולתר,חוץ מהחיבוקים ומהנשיקות שהופרחו עליו,גיא ראה גם כשלושה תיירים סינים למראה שמוחאים כפיים בהתרגשות.

לאחר עוד כרבע שעה של תהליכי פרידה,בעוד נשמע בכריזה "נוסעים אחרונים לטיסה לניו יורק נא לעלות על המטוס" גיא נפרד מהגוש הגדול,נתן לאמו חיבוק אחרון,הביט באביו,גבר גבוה,זקוף,בעל רעמת שיער חומה,שנשא עליו תמיד סווצ'ר שחור,מעין אבן חן כחולה ושעון כסף.

גיא הביט בכולם כאחוז טירוף,וניסה לזכור כל אחד מהם,את אחותו,שירה דקת הגוף שמנופפת בהתלהבות את אייל,אחיו הצעיר שחיבק אותו חיבוק קצר ואת דודה ברכה,שנראית כאילו עברה קסם להפיכת אנשים לשזיפים,את דוד חיים,את סבתא איילה ואת סבא משה.

הוא החל להתקדם בשרוול והביט אחורה בפעם האחרונה.

ואז זה השתחרר,בכי בלתי נשלט של פחד,שמחה והתרגשות.

הוא הגיע,לאחר חודשים של עבודה,לטיסה.

הכל מוכן.

הוא עלה למטוס,התיישב ושם את מזוודותיו,הוא התנשף בהקלה.

זה מתחיל,בעוד המטוס ממריא,הוא הביט מהחלון וראה את החוף,גוש דן,וההרים במרחק.

"ביי ביי ישראל" לחש ונרדם.

איש העסקים שישב לידו נשף בבוז "איזה קיטשי,חתיכת קלישאה"