להיות אל

כששמעתי על זה בהתחלה לא האמנתי גם לזה. אבל אלי האולימפוס אמייתים. אני אחד מהם. קוראים לי טריסיאוס, אני אל הרוזמרין.
תצחקו שיש אלים משניים במיתולוגיה. לא קל להיות אחד מהאלים האוליימפים, זה מצריך הרבה אמונה בך.
מה שמחזיק אלים הוא האמונה. ככול שפוחתת האמונה, ככה האל נחלש. ובבוא היום, נעלם.
וככה מצאתי את עצמי מתרסק על עגלת סופר בסופרמרקט.
"זהירות!" צעקה אישה זקנה והסיתה את העגלה הצידה. ואני, מצאתי את עצמי אחרי 2 דקות פותח עיינים במחלקת הבשר הקפוא ש30 עיינים מסתכלות עליי.
"אהה !"
כמה אנשים נבהלו והלכו אחורה. פתחתי את העיינים. "אתה רוצה כוס מים..?"
"לא, גבירתי"
האישה הזקנה הסמיקה. הבטתי הצידה. ממחלקת הבשר הייתה פנייה חדה למחלקת הירקות. ושם, בין עשבי התיבול, היה גם רוזמרין.
אני חייב להגיע אל הרוזמרין.
ניסיתי להרים את עצמי, ונפלתי. כמה ניסו לעזור לי, אחרים כבר הלכו לדרכם. ואז הוא חזר.
המיניוטאור.
אני שומע כמה אנשים צועקים. כמה מצאו את עצמם בתוך המקררים של הבורקסים. המיניוטאור התקדם בכבדות אליי.
הנשימה שלו הייתה מסריחה יותר מהבשר עצמו. היה לו ריח כול כך מסריח כאילו לא התקלח חודשים. הוא לבש בוקסר חום ובידו השמאלית נחה גרזן שלא נראתה נחמדה במיוחד. הוא היה שעיר כולו ושתי קרניים ביצבצו מראשו.
הגיע הזמן להגיע לרוזמרין, עכשיו.
המיניוטאור הרים את גרזנו. קפצתי קדימה, והגרזן נחתה במקום בו שכבתי. וואו, הגרזן הזאת מסוגלת לשבור את הרצפה.
והנה אני מוצא את עצמי רץ במחלקת ירקות, מנסה להגיע אל הרוזמרין, שאחריי מיניוטאור שואג ואנשים צורחים.
 

----

נקעתי את הרגל בדרך, הגרזן השיג אותי. המיניוטאור תפס אותי בידו הימינית והרים אותי גבוה באוויר. הוא היה 3 מטר גובה. הוא תפס אותי כול כך חזק שלא הרגשתי את העצמות. הבטנו אחד לשני בעיניים. הריח המסריח שלו הגיע ישר לאף שלי. ואז הוא שאג אליי, וכמו מאורר של פח זבל הגיע אליי. מסביב אנשים צעקו והסתובבו, והיו כאלה שפשוט עמדו מהצד והסתכלו.
עצמתי עיינים עמוק. ואז זה קרה. הרוזמרין השתלשל סביבנו במהירות, ואז היד של המיניוטאור שיחררה אותי ונפלתי על הרצפה. ראיתי מה שקרה. הרוזמרין קשר את המיניוטאור בכוח, והמיניוטאור שואג ומנסה להשתחרר. אבל לשווא. הרוזמרין הרים אותו באוויר ואז המיניוטאור התפוצץ פתאום, לאבק צהוב. הרוזמרין נפל על הרצפה, ואני התעלפתי, שוב.
 

---

המשטרה הגיעה למקום, סיירה ושאלה אנשים. אני קמתי באיטיות, מנסה לא למשוך צומת לב. לאט לאט יצאתי מהסופר דרך הכניסה הראשית, שלפתע שוטר עצר אותי.
"אתה עד למקום האירוע ? ראית מה קרה עכשיו?"
"לא אדוני"
השוטר עיקם את מצחו. "חבורה של אנשים יירתה לכול הכיוונים ואתה לא שמת לב?"
ואז אני עיקמתי את המצח. הם לא ראו את המיניוטאור ?
ואז חיוך גדול התרחב על הפנים. "לא אדוני"
"אוקיי, אתה משוחרר בנתיים" הוא אמר ברשמיות. "אם תיזכר בפרט הכי קטן, צור איתנו קשר"
ואז הוא נתן לי כרטיס כחול. היה שם מספר טלפון. יצאתי מהסופר מרקט סוף סוף. התחלתי לצאת משם, שבין המכוניות בחנייה אני רואה רוזמרין. רוזמרין, יבש ומלא אבק, קטן וחסר מים. מה עשו לך?
השומר בכניסה לסופר חשב שזה ממש מוזר שאדם מלטף רוזמרין בחנייה. אבל אז השומר בעצמו התעלף. הרוזמרין הפיח חיים, נהייה ירוק ועשבי ובעל ריח חזק של רוזמרין. הוא צמח וגדל, ופרחים סגולים-כחולים קטנים עלו ממנו, ואני חייכתי באושר. הסתכלתי למעלה בשמיים, רעם הרעים. ואז התחיל לרדת גשם.
אתם שם באולימפוס, חשבתי לעצמי, האמונה כול כך חזקה בכם שאתם רק יושבים עם היין על הכיסא. אנחנו האלים המשניים, מנסים לשרוד יום יום.
וככה מצאתי את עצמי שוכב על הרוזמרין, בין המכוניות בחניית הסופר, והרוזמרין עטף אותי כמו שמיכה. הלכתי לישון.

סוף פרק