יומנו של סנייפ

הארי פוטר, הארי פוטר הגיע לי עד לכאן!

יושב לו במרפאה וכולם אומרים: "הארי פוטר איזה אמיץ! איזה גיבור!

הוא וגריינג'ר הזאתי שחושבת שהיא יודעת הכל, וויזלי החסר טאקט הזה עם החיוך הדבילי שנראה כמנו חיוך של צבוע ג'ינג'י,

(נכון, אין צבוע כזה, לרונלד יש חיוך "יוצא מגדר הרגיל", נו באמת.)

הארי עומד לו ככה עם החרב של גריפינדור, שוויצר כזה! "הציל את הוגוורטס!"

נו באמת אחרי שאני כל הזמן הזה עמדתי מאחוריו והגנתי עליו!

לוהקרט הזה שכבר בקדוש מנגו למזל סגל המורים של בית הספר, פחדן עלוב...

כי מי חשב שוולדמורט בהוגוורטס? רק אני.

והארי כמו דביל שלא מבחין בעובדות בא לדמבלדור ואומר לו: "דמבלדור, אני חושב שסנייפ פתח את חדר הסודות" 

בדיוק כמו אבא שלו, בדיוק כמו אבא שלו.

הוא עוד מעז שיהיו לו את העיניים של לילי היקרה, בושה וחרפה!

והרמיוני הזאת - איך, בשנה הראשוונה שלו, במשחק שקווירל ( יימח שמו ) ניסה להרוג את הארי, ואני למזלו ראיתי זאת והתחלתי למלמל קללת נגד, 

אבל הרמיוני ישר בלי לחשוב אפילו באה אלי והציתה את הגלימה שלי!

יש לה מזל שהיא גם נתקלה בקווירל אחרת כנראה הארי פוטר, "הנבחר", היה כבר ז"ל. 

ואז הרמיוני מצפה שאתן עוד נקודות לגריפינדור!

ורון הזה, הלא יוצלח, כמו כל הוויזלים...האני לא רוצה לחשוב מה יקרה לו...

נמאס לי לשמור על השוויצר פוטר הזה, נמאס, נמאס!

הוא בדיוק כמו אבא שלו...אבל בדיוק!

הפרק הקודם		הפרק הבא