אש וקרח

כל הזכויות שמורות לדיסני המדהימים שהפיקו את הסרט המהמם הזה :)

אלסה ישבה בחדרה והתבוננה באלבום גדול על מיטתה. היא העבירה עמוד, צוחקת.

לחדר התפרצה אנה.

"היי אלסה, אני לוקחת את השמלה הירוקה הבהירה, את זוכרת, זו שלבשתי בנשף שעבר. היא הייתה פשוט מדהימה עלי, ו-"

אלסה הרימה את מבטה מהאלבום לרגע וחייכה אל אנה. "בואי לשנייה. מצאתי בחדר זיכרונות בארמון משהו שתרצי לראות."

הבעת פניה המתלהבת של אנה הפכה לבלבול לרגע קט, ואז היא התקרבה לאלסה והתיישבה לידה.

"תראי," אמרה אלסה בגעגועים. היא הצביעה על התמונה הראשונה בעמוד השמאלי.

"אני זוכרת את התמונה הזאת," אמרה אנה, מחייכת. "לפני שלוש עשרה שנים, כשהייתי בת ארבע, ועשינו אמבטיה ביחד והחלטת לקחת את הקצף גילוח של אבא-"

"ולרסס אותו על פני כל הבית." אלסה פרצה גם היא בצחוק. "והתמונה הזאת-"

"-הייתי בת שנתיים, את חמש-"

"-והרטבנו צמר גפן וזרקנו אותו מהחלון על הבית שהיה ממול-"

"והוא נדבק-"

"-ולדעתי הוא נשאר שם עד היום." סיימה אלסה. "אמא צילמה אותנו על רקע הבית. אני זוכרת את זה. נראה לי שזה שיעשע אותם באותה מידה שזה הצחיק אותנו."

אנה הנהנה מעט בנוסטלגיה. "ואת זוכרת-"

"מלכתי, נסיכתי?" משרת הציץ מבעד לדלת. "אני מצטער להפריע, אבל מלכתי, בחור אחד מהקבוצה שאליה התכוונת הגיע לארמון. הוא מחכה לראותך."

"אני מבינה." אלסה ירדה מהמיטה ואספה את שולי שמלתה. "אני כבר מגיעה."

המשרת קד קידה קצרה ונפנה לדרכו.

אלסה התקדמה אל הדלת והעיפה מבט לאחור על אנה. "אנה, יש לי פרוייקט חדש שאני עובדת עליו. אם לי יש מגע של קרח, חשבתי שאולי בממלכה שלנו יש עוד אנשים כאלה, לא בהכרח עם מגע של קרח. גם עם אלמנטים אחרים. ושלחתי שליחים מהארמון להזמין את האנשים האלה להתאמן איתי, כאן בארמון. הקצבתי להם אגף בארמון. את יודעת, האגף השמאלי."

אנה הנהנה.

"טוב, אני חייבת ללכת." אמרה אלסה במהירות. "אחד מהאנשים האלה הגיע לארמון. אני הולכת לפגוש אותו." היא הסתובבה במהירות ויצאה מהחדר.

"היי!" אנה שמטה את האלבום על המיטה ורצה לתפוס את אחותה. "אני יכולה להצטרף לראיון?"

"כן, בטח." אלסה חייכה והחישה את צעדיה. אבל חייבים למהר."

שתיהן נבלעו במסדרון הארוך.

"היי, אני אולין מממלכת וויזלטין. כבוד הוא לי לפגוש אותך, הוד מלכותך."

אלסה הנהנה וסקרה את הבחור. הוא היה די גבוה, בערך מטר שמונים. שיערו היה חום כהה, ועיניו ירוקות בהירות. הוא לבש מעיל חם שמתאים לחורף וכובע צמר תכול. "אני אלסה, וזאת אחותי אנה."

"שמעתי שלאחת מכן יש כוחות קרח." ציין הבחור. "אני מתנצל שאני לא יודע יותר, אני פשוט מנסה להתבודד יותר כדי לא לפגוע באנשים שאני אוהב."

אלסה יצרה בידה גביש קרח גדול ושלחה אותו לטוס על פני החדר. "כן, אני יודעת על מה אתה מדבר. תאמין לי." היא שלחה חיוך לאנה.

"את אנה?" אולין פנה לכיוון אנה. "את יפהיפיה."

"ומאורסת." השיבה אנה בארסיות.

אלסה שלחה מבט מקפיא לאחותה. "אם נשוב לעניינינו." היא פנתה בחזרה לבחור. "איזה כוח יש לך?"

"אמ, אש." הוא השיב, מכווץ את פיו בהבעה של אומללות. "אני לא אוהב את זה. זו קללה."

"זו מתת." השיבה אלסה. "ואין לך שום סיבה לפחד מזה. עוד כמה אנשים צפויים להגיע השבוע. למה לא תתמקם לך בחדר?"

אולין הנהן. אלסה מחאה כף וקראה למשרתת שתראה לאולין את חדרו.

"מה את חושבת עליו?"

אלסה ואנה חזרו לחדר של אלסה והתיישבו שוב על המיטה.

"אני לא יודעת." אמרה אנה. "הוא... בסדר."

אלסה הנהנה. "יש בו משהו מוזר קצת."

"כן, אני מבינה על מה את מדברת. זה כאילו...."

"באמת או כאילו?"

אנה נשפה בקוצר רוח. "כאילו הוא עבר המון. הוא נראה עייף מהכל." היא קמה מהמיטה ופיזזה אל חדר ההלבשה של אלסה.

אלסה הרימה גבה בחשדנות. "מה את עושה?"

"לוקחת את השמלה הירוקה. יש לי דייט הערב, עם-"

"קריסטוף המתוק." אלסה עשתה פנטומימה של נשיקה דביקה.

"איכס, אלסה! תהיי נחמדה!"

תגובות?

		הפרק הבא