בון סקאלאר; אסיריפיום

בון סקאלאר הביט לצדדים באימה. הליצן בעקבותיו. הוא ראה את פטישו של הליצן באוויר, עומד למחוץ אותו.

׳באמת׳ חשב לעצמו בון בעוד הוא רץ, שרוי בפחד נוראי. ׳בבוקר עוד חשבתי שזה מצחיק׳....

בבוקר:

בון התעורר בתנוחה מוזרה. אוף. חצי מיטה קרה. הוא חיפש את הצד החם של המיטה.

פתאום הרגיש משהו מתחתיו. הוא קם באנחה, וראה שיש שם ספר. 

הוא נזכר שאתמול נרדם עם הספר בידים. בון כעס על עצמו. 

עכשיו, בגלל שישן על הספר כואב לו הגב.

הוא רצה להירדם שוב. בון זרק את הספר. מה זה? הספר נדבק לו ליד.

׳נו מה הקטע של הספר המעצבן הזה!?׳ חשב לעצמו בעוד הוא מנער את היד.

הספר נשאר תקוע.

הוא התחיל לנער בקדחנות את היד, אבל הספר נשאר תקוע.

״נו ספר, תתנתק לי מהיד״ נאנח בון, למרבה הפלא, הספר התנתק לו מהיד.

בון חייך, והסתכל על כריכת הספר. ׳אסיריפיום; פחד נוראי׳ היה כתוב בגדול.

על הכריכה ראה ציור של ילד שקצת דומה לו בורח מליצן עם פטיש. בון צחק.

״מי פוחד מליצן עם פטיש?״ בון צחק. ״הלוואי שאני יכנס לספר, חחחח, איזה פחד!״

פתאום בון הרגיש מסוחרר. הוא נגרר בכוח על הספר, ונשאב לתוכו במערבולת של צבעים.