שערי המתים

ווילו הייר התעוררה. חצי מהמיטה היתה קרה. היא התגלגלה מצד לצד כדי לחפש את החלק החם.

כשלא מצאה אותו, היא קמה, משפשפת את עיניה. ״ווילו!״ נשמעה צעקה מלמטה. 

ווילו קמה עם הפיג׳מה ודידתה לעבר המדרגות.

״אני באה,״ אמרה. כשהגיעה לסוף המדרגות ( מה שנראה כמסע ארוך ומייגע) שמעה צלצול בדלת.

״ווילו, תיפתחי בבקשה,״ אמרה אמה של ווילו, מארי, בעוד היא מקפיצה את החביתה.

ווילו ניגשה לדלת. ״מי זה?״ שאלה.

״ מארק- מארק, החבר שלך״.

ווילו פתחה את הדלת, ומולה עמד מארק לוסקין, עם שיער שחור פרוע, עיניים ירוקות בוהקות, חיוך גדול ונמשים.

הוא לבש חולצה בצבע שחור עם גולגולת ועצמות. היו לו מכנסי ג׳ינס קצרצרים, ונעלי ״ג׳ואי״ שחורות.

״יום שחור, אה?״ שאלה ווילו בעייפות.

״יום שיזואקי, לא?״ שאל אותה.

״שיט!״ צעקה ווילו וטסה למעלה. היא חזרה תוך שתי דקות, תפסה בידו של מארק, אמרה ״ביי אמא״ ויצאה איתו מהר.

״הבאת את הכרטיסים?״ שאלה ווילו, בעוד הם ממהרים ופונים לסמטה צרה. ״כן,״ אמר מארק והוציא מכיסו 2 כרטיסים.

״מושלם,״ אמרה ווילו. הם המשיכו לרוץ ברחובות עד שהגיעו לרחוב עם בניין ענק ועליו שלט:״ שיזואקי, מי יזכה?״

״הגענו בזמן״ אמרה ווילו, כשהם נתנו את כרטיסיהם לשומר בכניסה.

הם נכנסו לאולם, והלכו לשבת בשורה שלהם. ״בדיוק בזמן,״ מלמלה ווילו וחייכה.