ילדותו ובגרותו של סנייפ

תודה רבה לבטאי dambelari! על הבטאות !!!

והינה הפרק:

בחור ענק בעל שיער שחור, עיניים שחורות וזקן שחור ארוך ומסורבל קרא לכולם 
"בואו תלמידי שנה ראשונה!" בקולו החזק והעמוק "ולשאר, תמשיכו לבד, אתם כבר יודעים מה לעשות!"
סנייפ הלך ליד לילי ועקב אחרי הילדים ההולכים העוקבים אחרי האדם המוזר. הוא לא אהב אותו,
אך לא שנא, אבל הרגיש שאין לו חיבה כלפיו. הם המשיכו עד שהגיעו לאגם גדול. האיש אמר "עכשיו
חכו, דבר ראשון אני רוצה שתדעו מי אני. שמי הוא רובאוס האגריד, אני שומר היערות והקרקעות בהוגוורטס, הבית ספר לקוסמות הכי טוב בעולם עם המנהל הכי טוב בעולם, איפה שתלכו ללמוד השנה ובשנים הבאות. יסבירו לכם הכל שם, טוב, אז ככה, תתחלקו לרביעיות, וכל רביעייה תקבל סירה ואתם תשוטו עד שתגיעו לבית הספר." כמובן שסנייפ מיד רצה להיות עם לילי, אך הבעיה הייתה שג'יימס פנה אליה ואמר "רוצה להצטרף עלינו?" "אממ," היא היססה ואמרה "אני חושבת שלא, אני מעדיפה לבוא עם סוורוס" 
סנייפ הסמיק אך בא איתה והם מצאו להם זוג נוסף, אך ג'יימס היה חייב לצעוק לה "תעזבי אותו הוא סתם שמנוני!!" אז לילי ענתה לו "אני יודעת אבל הוא לפחות חמוד לא שוויצר כמוך!!" ג'יימס הסמיק לא דיבר איתה יותר.
הם הגיעו לטירה וגברת קשוחה למראה יצאה לקראתם ואמרה "תודה האגריד, בואו אחרי." קראה אחריהם. היא אמרה להם את שמה שהיה מינרווה מקונגל אך אמרה להם שבהוגוורטס קוראים למורים בשם פרופסור או אדוני, אז "מעתה תקראו לי הפרופסור מקונגל".
"חכו כאן" היא אמרה לאחר מכן "ואני יחזור עוד מספר דקות" ובאמת כעבור מספר דקות היא חזרה וקראה לכולם להיכנס. הם הגיעו עד שולחן המורים ושם הייתה מונחת מצנפת על כיסא קטן לפני השולחן. אז קראה פ. מקונגל שמות וכל מי שהיא תקרא יחבוש את המצנפת והיא כבר תגיד לו באיזה בית הוא נבחר להיות. היא התחילה לקרוא שמות "אנג'לינה בוד" הילדה קמה וחבשה את המצנפת והיא קראה "רייבנקלו!!" וכך הלאה עד שהגיעה לג'יימס. "ג'יימס פוטר" קראה המצנפת. הילד שסנייפ כה תיעב עלה לבימה וישב על הכיסא והמצנפת קראה "גריפנדור!!" אחרי זה רמוס ג'ון לופין הילד השני בחבורתו, שהציג את הצד היותר ביישן ושתקן, עלה, חבש את המצנפת וכעבוד דקה קראה "גריפנדור!!" וכך סיריוס בלק ופיטר פטיגרו כולם מויינו לגריפינדור. אחריהם קראה הפרופסור "סוורוס סנייפ".
סנייפ עלה לבימה וקיווה להיות בסלת'רין. הפרופסור מקגונגל הניחה את המצפת לראשו, והוא שמע אותה מלחששת "אוקיי, המון אומץ, יש גם שכל, טוב לב רב למדי, אך השתוקקות לכוח ועוצמה, אממממ. מקרה מעניין ביותר...." "סלית'רין.... סלית'רין..." "אתה בטוח? בגריפינדור תהיה אדם דגול, הרבה קוסמים גדולים באו מגריפינדור, ומה עם רייבנקלו, בית החכמים? תהיה טוב גם שם. בית הפלפאף ממש ממש יתאים לך, אבל יותר מדי בולט לי הכוח ועוצמה, טוב, אם כך..." סנייפ רעד מפחד "סלית'רין!" .
מיד אחר כך עלתה לילי אוונס. סנייפ חשש מה יהיה אם היא תהיה בגריפנדור, הוא לא רצה אפילו לחשוב על זה. היא עלתה לבימה, חבשה את המצנפת, וכעבור שנייה – "גריפינדור!!" סנייפ כמעט בכה. זהו, ההתידדות ביננו נגמרה, נגמרה! הוא לא זכר אפילו מה דיברו יומיים לפני זה, אך זה מה שהוא חשב, כך המשיך המיון, אבל סנייפ מרוב עצבותו לא הקשיב. אח"כ מנהל בית הספר ששמו הוא {ממה שהוא הקשיב} אלבוס דמבלדור, עלה על הבימה, הוא גם לא שם לב לנאום הזה {"שנה טובה לכולם..." נגמרה! "...לשמור על החוקים ולא להיכנס ליער האסור..." כל הזמן הזה... נגמרה! "...בתיאבון..." למה זה קורה תמיד לי?.} וכאשר סיים את נאומו, הוא מחא כף, ואז, התחילה הסעודה. 

תגידו לי בבקשה מה דעתכם ואם תרצו אני ימשיך (:

אממ והשם של הפרק לא משהו כי לא ידעתי מה וזה נראה לי הכי מתאים (:

הפרק הקודם