נערת הוורדים

"רוזי!"

רוז התהפכה במיטתה, מתעלמת מהקול שקרא לה.

"רוזי!" חזרה הרמיוני. רוז לא טרחה להגיב, או לקום, או לעשות משהו אחר.

"רוז וויזלי!" צעקה הרמיוני. "קומי! עכשיו!"

הקול הקפיץ את רוז המבוהלת, שהתעוררה מיד. ראשה של הרמיוני הציץ אל תוך החדר. "אמא, הבהלת אותי!" אמרה רוז. הרמיוני התעלמה. "תתארגני, רוזי. אנחנו יוצאים עוד מעט."

רוז הטתה את ראשה לצד אחד, בדיוק כמו שוולדמורט עשה רגע לפני שניסה להרוג את הארי פוטר, לפי סיפוריו של הדוד.

"יוצאים...?" היא שאלה באטיות. הרמיוני גלגלה עיניים. "הוגוורטס, רוז! בואי כבר!" הרמיוני יצאה מהחדר. רוז נשארה יושבת על מיטתה.

"אהה, ברור! הוגוורטס!" היא צעקה. "רוזי? הכל בסדר?" הגיע קולו של רון מחדרם של הוריה. רוזי ענתה שכן, והתחילה להתלבש.

כמה דקות לאחר מכן היא כבר הייתה מוכנה, וחיכתה בקוצר רוח לאחיה, הוגו, שעדיין לא סיים את הקורנפלקס שלו.

"הוגו, בוא כבר! אני מאחרת!" היא אמרה בעצבנות, אך הוגו המשיך לאכול בשלווה. "אמא, תגידי לו!" פנתה רוז המיואשת לאמה. "הוגו, אנחנו לא רוצים לפספס את הרכבת. אתה רוצה לפגוש את לילי, נכון?" התערב רון. אזכור שמה של בת דודתו האהובה עליו גרם להוגו לאכול כל כך מהר עד שכמעט נחנק. רון טפח על גבו. "זהירות, בן, אל תיחנק." קצב האכילה של הוגו נרגע, אך לאחר כמה דקות המשפחה כבר ישבה במכונית, בדרכה לתחנת קינגס קרוס.

"מתי מגיעים?" שאלה רוז, שהייתה עצבנית מאוד ופחדה לפספס את הרכבת. הרמיוני הסתובבה אליה. "נגיע עוד מעט, מתוקה. לא שכחת כלום, נכון?" רוז הנידה בראשה. "אם שכחת משהו, אז נשלח לך מהבית. אל תדאגי," הרגיע אותה רון. רוז חייכה.

"באיזה בית את מקווה להיות?" שאל הוגו, שנושא הבתים העסיק אותו ואת בת דודתו האהובה לילי רבות. רוז משכה בכתפיה. "אני לא יודעת. אני לא רוצה להיות בסלית'רין – " " – ואת גם לא תהיי," קטע אותה רון. "את בטח תהיי ברייבנקלו." "למה?" שאלה הרמיוני. "אני לא הייתי." רון צחק. "רוזי היא לא את, הרמיוני."

"אבל אנחנו דומות," נעלבה הרמיוני. רוז גלגלה עיניים. "אמא, תרגעי." הרמיוני חייכה. "אני חושבת שאני אשמח להיות בגריפינדור, או ברייבנקלו, או אפילו בהפלפאף. כן," הוסיפה כשראתה את פניו ההמומות של רון, "אני חושבת שבית הפלפאף הוא הבית שראוי להכי הרבה הערכה, ולא מקבל אותה. שמעת פעם על קוסם אפל שלמד בהפלפאף?" רון חשב על זה קצת, ונאלץ להודות שרוז צודקת.

"הגענו!" הוא קרא זמן מה לאחר מכן. רוז נמלאה התרגשות- זו הייתה הפעם הראשונה שלה ברציף 9 ושלושה רבעים.

הרמיוני הובילה את רון, הוגו ורוז אל המחסום בין רציפים 9 ל-10, ואחזה בידה של רוז. "מוכנה?" היא לחשה לבתה, וכשרוז הנהנה הן פתחו בריצה.

הרציף היה מדהים.רכבת גדולה בצבע ארגמן חנתה על הפסים, ותלמידים עלו עליה בהמוניהם. מכיוון שהיו לבושים כולם בבגדי מוגלגים, הם היו נראים רגילים לחלוטין. רוז הבינה שכל אלה ילמדו איתה בבית הספר.

"איפה הם?!" היא שאלה בעצבנות כשגם רון והוגו הגיעו, משום שהתרגשותה הפכה להיות עצבנות, והיא חיפשה משפחה בעלת 5 נפשות: אב, אם, ושלושה אחים.

"הנה!" צעק הוגו. רוז הסתכלה סביבה, וראתה אותם: הפוטרים הגיעו.

"היי!" קראה רוז, וחיבקה את אלבוס, בן דודה האהוב. מרחוק ראתה גם את ג'יימס, שנופף לה וחייך.

"לילי!" קראה רוז כשהתנתקה מאלבוס, וראתה את הילדה הג'ינג'ית הקטנה, שהייתה כה דומה לה. "היי, רוזי," אמרה לילי, שהייתה שקועה בשיחה עם הוגו. "אני הולכת למצוא לנו מקום על הרכבת, בסדר?" היא שאלה את אלבוס. הוא הינהן, ורוז עלתה על הרכבת.

המסע להוגוורטס סוף סוף התחיל.

		הפרק הבא