טום רידל

טום רידל היה בן 9. 

היה בו משהו... מוזר. לא ידעו להצביע מה מוזר בו, אבל הוא היה שונה, זה היה ברור. הוא לא היה כמו שאר הילדים בבית היתומים המוגלגי המזעזע שבו גדל. אף אחד לא רצה לדבר או לשחק איתו. הוא היה בודד. אף אחד לא אהב אותו. המשפחה שלו הייתה מפורקת- אמא מתה, ואבא שנטש אותו. בבית היתומים הוא היה שנוא על כולם. טום ידע שהוא לבד בעולם. שאין לו למי לפנות. כאב לו. הוא הרגיש אלפי סכינים תקועים בלב. לפעמים, כשאף אחד לא היה שומע- הוא היה בוכה ומקווה למות.

טום רידל היה בן 11. 

"ט-ו-ם, בחור מזוקן רוצה לפגוש אותך!", צרחה מנהלת בית היתומים. "אותי? ממתי רוצים לפגוש אותי?", הוא חשב. האם זה אבא שלו? האם זה עוד אחד מהפסיכולוגים שהביאו כדי "לרפא" את טום מה"מוזרויות" שלו? מי זה יכול להיות?

"שלום, רידל. אני מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף וקוסמות. אתה קוסם. וחתיכת קוסם מבריק ומצטיין. אתה עובר מפה. תארוז מזוודה" , אמר האיש המזוקן. 

"אבל אין לי כ-", החל טום רידל לומר.

"כסף לציוד לימודי? זה בסדר, רידל, קניתי לך הכל.", אמר המזוקן. הוא היה די נחמד.

טום היה נרגש כל כך לעזוב את בית היתומים. הוא קיווה שבהוגוורטס יהיה לו טוב.

טום רידל היה בן 14. 

הוא היה נער מוכשר ויפהפה. אם הוא לא היה עסוק כל כך בלימודים ובחברים החדשים שרכש- אולי הייתה לו בת זוג.

בהוגוורטס הוא היה מקובל. הוא אהב את המקום הזה. הוא הרגיש שם, לראשונה... בבית. 

למרות שהיה לו טוב יותר, הלב שלו ספג בעבר המון פגיעות. הוא לא התגבר עליהן מעולם. הוא עדיין היה מדוכא ומתוסכל מהעולם. הוא עדיין הרגיש לבד. זה מעולם לא עבר.

טום רידל היה בן 17. 

טום רידל סיים את לימודיו בהוגוורטס. למרות שעברו כל כך הרבה שנים, הוא הרגיש צורך להתנקם. להתנקם בהוריו, להתנקם במנהלת בית היתומים, להתנקם בבוצדמית הזו- לילי אוונס, והחבר שלה- ג'יימס פוטר, שלא רצו להתחבר אליו.

הוא לא סבל אנשים שלא אהבו אותו. הוא הרגיש שמגיע לו שיאהבו אותו. "אתה מושלם. אתה יפה. אתה חכם. אתה צודק. אתה לא צריך אותם", כל יום הוא שינן את זה מול המראה. אבל הוא לא האמין בזה... זה לא היה שווה כלום.

טום רידל נעלם. 

אף אחד לא ידע איפה הוא או מה הוא עושה. הוא נעדר.

טום רידל כבר לא היה טום רידל.

טום רידל היה לורד וולדמורט. לא היה בו שום תום, הוא היה רוצח. רוצח מתועב. כולם שנאו אותו או פחדו ממנו. אלה שתמכו בו עשו זאת רק מתוצאה של פחד. הרי אם הם יסרבו לעזור לו, לורד וולדמורט יהרוג אותם. 

טום רידל קיווה שככה יעריכו אותו, אבל זה לא קרה. להפך. אף אחד בעולם לא מעריך רוצח מתועב ואכזרי. אמרו עליו שאין לו רגשות, וזה באמת היה נכון. טום רידל אטם את הלב שלו. הוא לא נתן לעצמו להיות חלש ופגיע. הוא לא נתן לעצמו להיפגע ולהתאכזב. הוא ידע שעליו להתרכז רק בדבר אחד- בנקמה.