בוא - סונגפיק

~ אזהרה- הסונגפיק עוסק בסלאש! ~

גרינדוולד פסע חרש בשערי כיכר גרימולד. רוח קלה נשבה על ערפו ונענעה קלות כל דבר שנראה לעין; בחושך, הכל נראה כמו אוסף עלים בשלכת. גרינדוולד נשך את שפתיו כשהבחין בדמבלדור, שישב שם כמו המתין לו פרק זמן נכבד ביותר.

"גרינדוולד!" קרא חברו בהתלהבות ברגע שכף רגלו התגלתה לעיניו, וכבר החל לספר לו על תוכנית חדשה. אולם, עיניו שידרו משהו שגרינדוולד התקשה לפענח לגמרי.

בוא נפזר את מסך הערפל 

בוא נעמוד באור ולא בצל 
עד מתי נמשיך לברוח 
אל משחקים של כוח 
מותר לך לבכות לפעמים 
כשמשהו נשבר בך בפנים 

ספר לי קצת על רגעי הפחד 
קל הרבה יותר לפחד ביחד 

גרינדוולד ידע שמשהו לא רגיל עובר היום על חברו. הוא קיווה שימצא לנכון לשתף אותו; הוא שנא שאל הסתיר ממנו כל כך הרבה- גם אם הצליח לקרוא אותו כמו ספר פתוח, דבר שקרה בדרך כלל בקביעות... כמו עכשיו.

וכשרוחות קרות יסערו בחוץ 
אשלח בך אש חמה 
יום אחד אולי תפסיק לרוץ 
בין הצללים בנשמה 

אלבוס המשיך לדבר, מפרט את תוכניתו על "למען טובת הכלל", אולם גרינדוולד כבר הפסיק להקשיב- הוא רק חיכה למילים הרכות שיזכירו לו כמה הוא מאוהב בנער שמולו. הוא רק חיכה למשפט האחד שישבור את הקרח, שימיס את ליבו, שישנה הכל...

הרוח החלה להתגבר, ושניהם מצאו את עצמם מהלכים בשקט כדי להתחמם מעט. הם לא תיאמו דבר מראש, אולם לשניהם תמיד היה ברור מה הדבר הנכון ביותר לעשות...

בוא נפזר את מסך הערפל 
בוא נעמוד באור ולא בצל 
עד מתי נמשיך לברוח 
אל משחקים של כוח 
מותר לך לרעוד לפעמים 
כשמשהו נפלא קורה בפנים 

ספר לי קצת על רגעי האושר 
עד שיעלה עלינו הבוקר 

גרינדוולד סקר את פני ידידו בדריכות. הייתה לו הרגשה כי שניהם חשים רגשות דומים זה לרעהו, אולם שניהם היו גאים מדי מכדי להתוודות בכך ראשונים. גרינדוולד חשש- הפחד שטעה בשיפוטו היה עצום יותר מכל אושר שהיה יכול לחוש אי פעם עם אלבוס דמבלדור.

אולם הוא רצה אותו כל כך, הוא רצה אותו יותר מכל דבר אחר- הרבה יותר בכל אותן תוכניות שרקמו במהלך כל הקיץ...

וכשרוחות קרות יסערו בחוץ 
אשלח בך אש חמה 
יום אחד אולי תפסיק לרוץ 
בין הצללים בנשמה 

ספר לי קצת על רגעי הפחד 
קל הרבה יותר לפחד ביחד

ולפתע, הוא לא היה מסוגל להתאפק יותר; כשאלבוס סיים את נאומו המרשים והביט בו במבט שגרינדוולד נהנה לפרש כתשוקה, ממתין לדעותיו על הרעיון החדש, גרינדוולד מימש את הרגע עליו חלם מאז פגש את אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור בפעם הראשונה, כשהגיע לכאן בתחילת הקיץ- הוא נישק אותו. זה קרה כל כך מהר והיה כל כך מפתיע, שלקח לחברו שניות אחדות לעכל את המצב. 

אולם לאחר ההלם, חברו לא נרתע- להיפך, נראה היה כי החושך שהביא איתו הלילה נטע גם בו אומץ. שניהם כבר לא הצליחו להרפות...

וגרינדוולד חש סוף סוף אושר אמיתי מהו.

בוא נפזר את מסך הערפל

בוא נעמוד באור ולא בצל 

עד מתי נמשיך לברוח 
אל משחקים של כוח 
מותר לך לרעוד לפעמים 
כשמשהו נפלא קורה בפנים 

ספר לי קצת על רגע האושר

עד שיעלה עלינו הבוקר