קול למתים: מספר 3

יושב בחדר האפריקאי משוחח עם הספאן שלי כאילו אני עדיין לא הבא בתור

היתושים מזמזמים מסביב הכילות והספאן שלי צוחק

לפתע הדלת מתחילה לרעוד היא מפסיקה אחרי זמן קצר אבל הרוגע כבר הלך 

צליל פיצוח עץ נופל לא רחוק מהבית משמיע חבטה

אני מנסה לשאול מה זה אך הספאן משטיק אותי ומקשיב    שקט 

הספאן עומד לקום ולפתע חבטה נוספת הדלת שוב רועדת אך הפעם חזק יותר 

הספאן קם בשקט אל הדלת מושיט יד ולפתע אני חש את זה   גם הוא

הוא לוחש "לא" בבעתה וחוסר אונים כאשר החרב חודרת את הדלת ואת חיזהו הוא לוחש לי "ברח" ונופל מתץ

אני בורח חודר בהירות דרך הקיר העבה ורץ בג'וונגל בכל מהירותי אני מרכז את חושי העל אנושיים במטרה לאתר את רודפי

אך גם הם מהירים וגם הם מאמצים את החושים מעבר לכך יש איתם מיפלץ עצום שמפיל דברים פיקן מעולם לא חשבתי שאפגוש אחד

הקולות קרבים ואני יודע שהם מתקרבים אך יש למולי תהום עצומה שאם אפול אמות

לא נותרה לי בררה אני לוקח תנופה ומזנק צורח באוויר ונוחת בצד השני ונבלם על ידי עץ זקן 

אני ברחתי אבל עדיין לא מרשה להרפות פונה אל הג'ונגל להמשיך ולהעלם, או זה לפחות מה שאני חשבתי.

בדרך לג'ונגל לופתת אותי יד עצומה ומניפה אותי אני מנסה להאבק אך אין טעם יודע שטעיתי הם לא היו משאירים נתיב בריחה פנוי הם היו גם בצד השני

המוגדוריאני מניף אותי לברר שאני אכן מה שחיפש ומגלה שאכן כן

כשהו שולף את החרב אני מסתכל בעיני ואומר לו "המורשות חיות. הן ימצאו זו את זו,וכשהיו מוכנו,ישמידו אותכם"

הוא רק צוחק ומניף את החרב שבוהקת וחותכת מסלולה אלי

התקווה האחרונה שלי שחלק מימני ישרוד ויחזור הביתה

החרב פוגעת בי ואז זה נגמר.