האהבה תנצח

''בוצדמית!'', סנייפ קרא לעברה של לילי אוונס. לילי הביטה בו במבט מזועזע, כאילו שסנייפ תקע סכין בליבה. היא לא ציפתה מבן הזוג שלה שיכנה אותה כך. היא באמת חשבה שהוא שונה. 

אבל הוא סתם, סתם עוד אחד שמנסה לפגוע בה- כמו כל הסלית'רינים. 

''סוורוס, זה נגמר בינינו.'', היא הכריזה בקול פגוע ועמוק. היא הביטה בו. 

''לא, חכי, אני מצטער. לא התכוונתי'', אמר סנייפ. הוא באמת הרגיש קצת חרטה לפתע. הוא בכל זאת אהב אותה. הוא לא התכוון... הוא רק כעס, זה הכל! ''כולם כועסים! מה לא בסדר?'', הוא חשב לעצמו.

''אני מצטערת, סוורוס. זה נגמר. אתה בכל מקרה תחזור על זה שוב. לא, אתה שייך לעבר שלי. זהו זה.''. נראה היה שלילי כבר החליטה סופית שהוא מחוק אצלה.

היא יצאה מהחדר בטריקת דלת ורצה. סנייפ ניסה לרוץ אחרייה ולתפוס אותה, אך ללא הצלחה. לילי אוונס רצה מהר מדיי. 

---- 

לילי נפלה על הרצפה והחלה לבכות. 

''מה קרה, לילי?'', התיישב לידה ג'יימס פוטר ושאל. ''אלוהים, למה דווקא הוא בא לכאן?'', היא שאלה את עצמה בלב. 

''פוטר, אם באת לצחוק עליי כדאי שתלך. אתה רואה שבכל מקרה אני לא במצב רוח לשטויות המטומטמות שלך'', לילי אמרה בכעס.

''לילי'', ג'יימס החל לומר. לילי הביטה בו במבט שנאה. למרות שהיא נפגעה מסנייפ ונפרדה ממנו, היא עדיין חשבה שזה לא הוגן. שזה לא הוגן שג'יימס והחבורה שלו מתנהגים ככה למישהו.

''מה אתה רוצה, פוטר?'', היא שאלה בקול קר. היא רק רצתה שקט. היא רק רצתה שהפוטר הזה יעוף מפה כבר והיא תוכל להיות לבד. 

''לדבר איתך, כי אכפת לי ממך.''

''לך? אכפת ממני? ממתי בדיוק?''

''תמיד היה אכפת לי, אבל את שונאת אותי סתם'', היתמם ג'יימס. 

''סתם? פוטר, אתה מתנהג כמו בריון לסנייפ.''

''באמת תהיתי למה הוא לא כאן לעודד אותך'', הוא אמר בקול נעלב מעט. 

''אנחנו לא מדברים, בסדר? עכשיו תעזוב אותי ותן לי ללכת. בבקשה.'' , לילי המשיכה לבכות. ג'יימס ליטף את שיערה האדמוני והלך, בדיוק כפי שביקשה. 

----

מאז אותו יום שלילי וסנייפ נפרדו, עברה שנה וחצי. זו הייתה שנתה השביעית והאחרונה של לילי אוונס בהוגוורטס. 

ג'יימס ניסה תמיד לתפוס אותה ולדבר איתה. הוא היה מאוהב בה קשות. לא יכול לעבור יום בלי לראות אותה ולחשוב עלייה.

''לילי, בבקשה, השתניתי. למה את לא מוכנה לנסות?''

''כי כולם אומרים שהם השתנו. כולם אומרים שהם הפכו להיות נחמדים. וכולם בסוף מאכזבים ופוגעים. מאיפה לי לדעת שאתה שונה?'', לילי אמרה בכעס. היא נראתה כאילו היא עומדת לזרוק את הספר הכבד עליו.

''לילי, התבגרתי. אני לא אפגע בך, אני מבטיח. ''

לילי שתקה. 

''טוב'', היא אמרה לאחר כמה דקות של שתיקה רועמת. ''אני מוכנה לנסות''. 

ג'יימס הביט בה במבט עמוק ואוהב.

---- 

''אהובה, אני רוצה לשאול אותך משהו'', אמר ג'יימס בקול רך. 

''תשאל'', לילי חייכה. 

''האם... האם תינשאי לי?''

''אתה אפילו לא צריך לשאול.''

לילי וג'יימס נישאו. לא היה זוג יותר יפה ויותר אוהב מהם. רבים קינאו באהבה שלהם, בייחוד ובקסם שלהם...

נולד להם גם בן אחד. 

הארי פוטר. הוא היה דומה לג'יימס. 

''אבל העיניים? שלך'', ג'יימס אמר. היו להארי עיניים ירוקות, עמוקות ומדהימות.

---- 

שנה עברה מאז שהארי פוטר נולד. הכל היה מושלם, עד לאותו רגע נורא. הלורד וולדמורט פרץ לביתם של הפוטרים.

''אבדה קדברה!'', הוא שלף שרביט וצעק. המון אור ירוק הבזיק. לילי וג'יימס צנחו על הרצפה. 

רק הארי פוטר נשאר בחיים. הילד ששרד. הילד שנשאר בחיים. 

ג'יימס ולילי כבר היו בשמים, ביחד. הם הביטו בבן שלהם בגאווה. 

''תזכור לאהוב, הארי'', חשבה לילי. ''זה מה שהציל אותך...''.