פוטר 2 והספרים המסתוריים

שלושת הימים שלאחר יום הולדתו, אלבוס הרגיש שבכל חייו הקצרים לא היה מאושר יותר. הוא שיחק קוודיץ׳ בחצר האחורית של ביתו יחד עם כל בני דודיו ואחיו, שבדרך כלל לא קרה כיוון ש ג׳יימס לא אהב לשחק איתו. הוא תמיד היה התפקידים שרצה, למרות שלא היה כל כך טוב בהם. כל הארוחות היו טעימות וכל דבר הכי קטן, כולם היו לצידו.
הוא כבר לא יכל לחכות ליום בו ילכו לסמטת דיאגון, בכדי לקנות את הדברים להוגוורטס, אבל יותר מכל, הוא רצה לבקר בהוקוס מוקוס של האחים וויזלי. מאז ג׳יימס החל ללמוד בהוגוורטס, הוריו לא הרשו לאלבוס להכנס לחנות, כדי שיהיה לו למה לחכות מלבד לנסיעה להוגוורטס.
ביום רביעי התעורר אלבוס לאחר ששוב חלם על הנחשים הכסופים והדמות שמשנה צורה. הוא עוד היה מבוהל כשלחדרו התפרצו ג׳יימס ופרד, מחזיקים במה שנראה כמו תג של ראש המדריכים.
״וויקטואר קיבלה את זה!״ אמר פרד וזרק לאלבוס את התג. ג׳יימס צחק בקול רם, ואז שניהם יצאו מהחדר בריצה.
אלבוס לא הבין למה, עד של חדרו נכנסה וויקטואר, פניה אדומים.
״אז זה היית אתה!״ היא צעקה עליו. ״אני מה?״ שאל אלבוס, נדהם מהגישה של בת-דודו.
״אתה לקחת לי את הסיכה!״ צעקה וויקטואר, ולקחה מידו את הסיכה הזהובה.
היא נראתה כל כך זועמת, שאלבוס פחד לנשום.
״ג׳יימס ופרד הביאו לי את זה...״ אלבוס מלמל, מנסה לפייס את וויקטואר, שאיימה להתפוצץ. וויקטואר נאנחה בכעס ויצאה מחדרו. אלבוס קם ממיטתו, ולחדר נכנס אדם נוסף.
״קינגס קרוס זה בצד השני של לונדון, לא בחדר שלי!״ אמר אלבוס והסתובב. רוז עמדה בפתח החדר, מעט המומה.
״סליחה רוז-״ אמר אלבוס, אבל רוז הפסיקה את דבריו. ״גם אותך וויק האשימה, נכון?״ שאלה ספק משועשעת, ספק מרחמת. אלבוס הנהן.
״היא העירה את כולם מלבדך היום בבוקר כדי להגיד לנו שהיא קיבלה את הסיכה, ואז ג׳יימס ופרד הספיקו לקחת לה אותה..״ אמרה רוז וציחקקה. אלבוס גילגל בעיניו.
״טוב כדאי שתתלבש, כי אחרי ארוחת הבוקר נלך לסמטת דיאגון״ אמרה רוז ויצאה מהחדר.
בבת- אחת אלבוס הרגיש טוב יותר. הוא לבש במהירות את בגדיו (מקפיד לנעול את נעלי הספורט הישנים), לקח את הפתק מג׳ורג׳ וירד בריצה לארוחת הבוקר. כאשר הגיע לקומת הקרקע הוא הלך על קצות האצבעות כדי לא להעיר את גברת בלק, ואז מיהר במדרגות לכיוון המרתף.
המטבח היה שקט באופן מוזר, שכן 21 אנשים היו בו. כשאלבוס פתח את הדלת הוא שם לב שכמה אנשים חסרים.
״איפה אבא?״ שאל. כולם הפנו אליו את מבטיהם.
״בעבודה,״ אמרה אימו, ״וגם סבא, ביל, רון, הרמיוני, פלר וג׳ורג׳״. ואז אלבוס נזכר שהמבוגרים הולכים לעבודה גם בקיץ.
הוא התיישב ליד רוז, וסבתו בנפנוף שרביט שלחה אליו ביצה ובייקון.
אלבוס אכל כל כך במהירות את ארוחת הבוקר, עד של שנייה נחנק והחל להשתעל. סבתו הסתכלה עליו בדאגה, אבל אימו לקחה את הענייניים לידיים.
״אנאפנאו!״ ואלבוס הרגיש הקלה בקנה הנשימה.
״תודה.״ אמר, וסיים את שאריות האוכל שלו מעט באיטיות יותר, ולגם ממיץ התפוזים שלו.
ג׳יימס ציחקק, ורוז גילגלה בעיניה לפני שחזרה לפטפט עם רוקסאן. אלבוס הסמיק.
״אני חושבת שאנחנו מוכנים ליציאה,״ אמרה ג׳יני. כל הילדים קמו ממקומם. כך עשו גם אנג׳לינה וסבתא מולי.
ג׳יני לקחה שקיק אפור מאחד הארונות, וסימנה לכולם להתקרב אל האח.
״אני לא סובלת את רשת הפלו״ מילמלה דומיניק. וויקטואר צחקה בלעג, שכן הייתה היחידה שיכלה להתעתק. דומיניק הסמיקה.
״גם להתעתק זה לא מסיבה אז שקט!״ אמרה דומיניק. עכשיו היה תורה של וויקטואר להסמיק, וכולם צחקו.
״טוב, מספיק עם הפיטפוטים. מי ראשון?״ שאלה סבתא מולי.
כולם השתתקו. ״אני אהיה ראשון.״ אמר ג׳יימס. הוא לקח מהשקיק שהחזיקה אמו קמצוץ גדול של אבקת פלו, ופיזר אותה באח. הלהבות נהפכו מיד לירוקות. ג׳יימס נכנס בין הלהבות ואמר בקול ברור: ״סמטת דיאגון״ ונעלם.
אחד אחד לקחו הילדים אבקת פלו ונכנסו לאח, ואחד אחד גם נעלמו. לבסוף הגיע תורו של אלבוס, והוא לקח קמצוץ מהשקיק.
״סמטת דיאגון״ הוא אמר ועצם את עיניו, כדי לא לקבל בחילה, אך זה לא עזר. גופו הסתחרר בקצב הולך וגובר, מרפקיו צמודים לגופו והוא מתאפק שלא להקיא, עד שהרגיש שהוא מאט, ופרש את ידיו לצדדים כדי לבלום את הנפילה.
הוא מצא את עצמו באח של מה שנראה כמסבאה עלובה במיוחד של פונדק.
״צא משם, אלבוס״, אמרה וויקטואר ועזרה לו לקום. אלבוס ניסה לנקות את האפר מבגדיו, עד שהגיעו אמו, דודתו, וסבתו, שעזרו לכולם להתנקות. יושבי הפונדק הסתכלו עליהם לרגע במבטים סקרנים, ואז חזרו לעיסוקיהם. מאחורי הדלפק עמדה אישה רזה ובלונדינית, וכשראתה שהגיעו ברשת הפלו, התקרבה אליהם.
״בוקר טוב ג׳יני״ אמרה האישה, בעודה מסתכלת על כל הילדים. ״באתם בהרכב מלא?״
״בוקר טוב גם לך, חנה״ אמרה ג׳יני. ״וכן, באנו לקנות דברים להוגוורטס."
״אם כך, לא אעכב אתכם״ אמרה האישה שהתברר ששמה חנה, והחלה לחזור אל מאחורי הדלפק.
"יש חדש?" שאלה ג'יני בעודה מנקה את גלימתה שלה. "כן, אגוסטה קיבלה את המכתב, וגם קיבלנו המון אורחים לפונדק" אמרה חנה, והגישה כוסית לאחד הלקוחות. ״את יודעת, בגלל חילופי התלמידים.״
"באמת? אגוסטה? איזה יופי!" אמרה סבתא מולי בחיוך. "טוב אנחנו נלך, אז נתראה בקרוב!" אמרה ג'יני, וסימנה לכולם לבוא אחריה.
הם הגיעו לחצר אחורית קטנה, שבאה היו פחי אשפה. סבתא מולי הוציאה את שרביטה ונגעה בו בלבנה מסוימת בקיר הלבנים. הלבנים בקיר החלו לנוע ולהחליף מקומות עד שנפתח השער לסמטת דיאגון.
אלבוס לא התפעל, כיוון שכבר מאז שג׳יימס היה צריך בפעם הראשונה ציוד להוגוורטס הוא היה מגיע מדי שנה לסמטת דיאגון.
ובכל זאת הסמטה תמיד העלתה חיוך על פניו. פתאום היה נדמה לו שיש המון קוסמים ומכשפות, ופתאום הדבר היחיד שרצה הוא לדעת גם לעשות קסמים.
״אז למה מחכים? בואו נלך כבר!״ אמר אלבוס.
״בסדר, ג׳יימס, פרד, אתם צריכים ללכת לקנות קדרות חדשות בגלל מה שקרה שנה שעברה״ אמרה ג׳יני ועיוותה את פניה.
לפי מה שהיה כתוב במכתב מהוגוורטס בשנה שעברה, ג׳יימס ופרד הצליחו איכשהו לפוצץ את כל חדר השיקויים, והיו זקוקים לקדרות חדשות.
״אז תקנו גם לרוז ואלבוס״ אמרה אנג׳לינה, בעוד ג׳יימס ופרד מתרחקים עם כמה אוניות. פרד הרים את ידו כדי להגיד שהבין, והשניים החלו לרוץ לכיוון האחר של הסמטה.
״טוב, אז קדרות יש. אולי רוקסאן ודומיניק ילכו לרוקח?״ שאלה ג׳יני.
״גם אני אלך איתן״ אמרה וויקטואר והובילה את רוקסאן ודומיניק בעודן מגלגלות בעיניהן וצוחקות.
״מה שמשאיר אתכם.״ אמרה ג׳יני והצביעה על רוז ואלבוס.
״אני אבוא איתכם לקנות תלבושת ושרביט. אנג׳לינה, אני מציעה שתלכי להשגיח על ג׳יימס ופרד״רוזואלבוס הנהנו, ואנג׳לינה כבר הלכה לחפש את ג׳יימס ופרד ולבדוק שהם לא עושים צרות.
״אני אקח את לילי, הוגו ולואיס להסתובב בסמטה״ אמרה סבתא מולי. ״קדימה ילדים! אחרת לא נספיק ללכת לגלידה!״ ומיד יצאו באותו כיוון שהלכו אליו ג׳יימס ופרד.
בינתיים ג׳יני, רוז ואלבוס הלכו לחנות גלימות לכל עת בהנהלת מאדם מלקין. הדלת של החנות הגדולה נפתחה עם צילצול פעמון עדין, ומיד לאחר מכן ניגשו אליהם שתי מכשפות חביבות פנים, לבושות בגלימות ורודות. אחת המכשפות הייתה שמנמנה, שיערה היה לבן וכל פינה היו קמטים, ואילו האחרת הייתה צעירה וגבוהה, עם שיער בלונדיני מתולתל וחיוך מלא שיניים.
״הוגוורטס, נכון?״ שאלה המכשפה השמנמנה, שכנראה הייתה מאדם מלקין. אלבוס ורוז הנהנו ומיד המכשפות הלבושות בורוד ניגשו לדלת בחלק האחורי של החנות.
הם חיכו פחות מדקה וכבר חזרו שתי המכשפות עם ערימה גדולה של שקיות שחורות, עליהן בסגול אות H גדולה.
״תמדדו את התלבושת, ואחר כך ניתן לכם גלימות״ אמרה מדאם מלקין.
אלבוס מדד את התלבושת, שהייתה גדולה עליו לפחות בכמה מידות. קצות המכנסיים הסתירו את נעליו המרופטות, ומסוף השרוולים בסוודר נראו רק קצות אצבעותיו.
״לא טוב״ אמרה מדאם מלקין כשראתה אותו ונתנה לו שקית קטנה יותר.
אלבוס מדד גם את התלבושת הזאת, שמבחינת הגובה הייתה בסדר, אבל הייתה כל כך רחבה שלפחות ארבעה ילדים היו יכולים להכנס לתוכה.
התלבושת הרביעית הייתה חונקת מדי במותניים, והחמישית קצרה בעשרה סנטימנר במכנסיים.
אלבוס התייאש כשמדד את התלבושת השישית והיא הייתה עדיין גדולה מדי, כשרוז מדדה את התלבושת הראשונה והיא הייתה בול בגודל שלה, ולכן המכשפה הצעירהה סידרה לה את הגלימה בסיכות.
התלבושת השמינית התאימה לו בדיוק, ואז אלבוס עמד על שרפרף ומדאם מלקין כיפלה בשרוולים ובמכפלת את הגלימה שהלבישה אותו. בעזרת הסיכות והשרביט מדאם מלקין סידרה את הלגימה למידותיו של אלבוס, שלא היה גבוה במיוחד, בדיוק כמו הוריו. גם זה לקח כמה וכמה דקות ארוכות, ולאלבוס כבר כאבו הרגליים.
כשחשבו שסיימו, אלבוס עצר לשנייה לקשור שרוכים, כשמצא את מה שחיפש: נעליים בדיוק כמו אלה שהיו לו, מלבד שלנעליים שבחלון הראווה היה פס אדום מצד אחד, ופס זהוב מהצד השני מלבד הצבע הלבן.
״אמא! אמא! בבקשה תקני לי את הנעליים האלו!״ אמר אלבוס ונתלה על שרוול גלימתה של אמו.
ג׳יני הסתכלה על הנעליים הלבנות לרגע, ושאלה את מדאם מלקין בקשר למכירן.
״הו! הן במבצע לקראת השנה החדשה, לכן הן עולות תשע אוניות ושלושה חרמשים״ אמרה מדאם מלקין, בעוד המכשפה הבלונדינית רצה לדלת האחורית, וחזרה משם עם קופסא בה נחו הנעליים. ג׳יני הרהרה לרגע, ואלבוס בהה בה בפרצוף הכי חמוד שהיה מסוגל לעשות, בעוד רוז מצחקקת לצידם.
לבסוף ג׳יני שילמה למדאם מלקין, והם יצאו מהחנות עם שתי שקיות בהן התלבושות, והקופסאות בה הנעליים, לכיוון אוליבנדרס.
אלבוס לא חשב שראה אי פעם את רוז מתרגשת כל כך. היא תמיד התרגשה מכל דבר קטן, אבל לא ברמה כזאת שהתחילה לדבר בשטף על כל מה שאי פעם קראה על שרביטים.
״ובעיקרון השרביט בוחר את הקוסם על פי האופי״ אמרה לבסוף רוז, כשנעצרו מול החנות. ג׳יני נכנסה ראשונה, בעוד רוז ואלבוס מהססים מאחוריה.
אלבוס לא חשב שחנות השרביטים תיהיה כל כך עלובה. בחלון הראווה היה רק שרביט על כרית קטיפה אדומה, והשלט שהכריז על שם החנות היה כתוב באותיות זהב מתקלפות.
״זקוקים להזמנה מיוחדת?״ שאלה ג׳יני.
רוז קפצה במקומה ונכנסה מיד לחנות, ואלבוס בעקבותיה.
גם החנות מבפנים הייתה עלובה. לאלבוס היא הזכירה ספרייה מעוותת. היו שם מלא מדפים מלאים בקופסאות מלבניות בגדלים שונים וצבעים שונים, וסולם גבוה בכדי להגיע לקופסאות למעלה. על הדלפק היו רק כמה ניירות מקומטים, סרט מדידה, עט נוצה שקצהו שבור וקסת דיו חצי ריקה. בפינת החנות עמד כיסא שנראה כי בכל רגע הולך לקרוס, ולכן אף אחד לא התיישב עליו. במקום היה רעש של מן זמזום עמום, והיה ניתן להרגיש את הקסם באוויר שהזכיר לאלבוס שהוא בחנות שרביטים ולא מחפש ספרים.
״ יש פה מישהו בכלל?״ שאלה רוז, בלחש שנשמע מוטרד. אלבוס לא ידע, וגם הוא הרגיש לחוץ ומוטרד.
לפתע מבין המדפים יצא קוסם זקן ומקומט, בעל שיער שיבה וגלימה כחולה כהה.
״הוויזלית והפוטר הגיעו סוף סוף!״ אמר הזקן בקול רועד.
״שלום לך, מר אוליבנדר״ אמרה ג׳יני בקול קטן.
״בוקר טוב גברת וויזלי, כמה זמן לא התראנו! דרך אגב ראיתי את המשחק הקודם של ההרפיות והוא היה מדהים! אבל לענייננו.סוף סוף אני פוגש את אלבוס! ועוד איזה שם קיבל! של הקוסם הכי גדול בכל הזמנים! ורוז הבת של רון והרמיוני וויזלי! כמה זמן חיכיתי לכם!״ המשיך הקוסם, ומיד ניגש לדלפק ולקח את סרט המדידה ממנו, ולאחר מכן פתח מגירה מוסתרת לעין, והביא סרט מדידה נוסף. הוא החל למדוד את אלבוס ברוז כל מרחק אפשרי. מראש עד כף רגל, מברך עד ראש, מכתף עד הרצפה, סביב הגולגולת, ממרפק עד אוזן, בין הנחיריים ומרצות האצבעות עד ראש.
לפתע שם לב אלבוס שסרטי המדידה מודדים אותם לבד בעוד אדון אוליבנדר מוציא באקראי קופסאות מלבניות מהמדפים. ״אני חושב שזה מספיק״ אמר ושני סרטי המדידה נחתו על הרצפה בערימה, בעוד אדום אוליבנדרס הניח את כל הקופסאות על הכיסא הרעוע.
״טוב,״ אמר אוליבנדר ושיפשף את ידיו זו בזו.
״מר פוטר הצעיר, נסה את השרביט הזה. עשרים ואחד סנטימטר, ליבה של נימי לב דרקון, גמיש למדי״ הוא נתן לאלבוס קופסא ארוכה. הוא לקח את השרביט מתוכה וניסה לנופף בו, אבל אדון אוליבנדר לקח לו את השרביט. ״לא טוב, נסה את עץ הערבה הבוכייה, עשרים וחמישה סנטימטר.״ אמר ונתן לאלבוס קופסא אחרת. אלבוס לקח את השרביט אבל אוליבנדר לקח לו אותו מיד.
״זה לא זה. טוב, אולי עץ ארז, ליבה של נוצת עוף חול, עשרים ושלושה סנטימטר, גמיש״ אלבוס לקח את הקופסא הבאה ולקח את השרביט. הוא נופף בו וכמה ניצוצות זהובים יצאו מקצהו. ״נפלא!״ אמר אוליבנדר וסידר את השרביט בחזרה בתוך הקופסא. ״פשוט נפלא!״ אלבוס לקח מידיו את הקופסא. ״אל, אולי תלך לקנות לך ינשוף באיילופס, בינתיים אני אחכה עם רוז?״ אמרה ג׳יני. אלבוס הנהן ונתן לה את הקופסא המלבנית.
הוא יצא מהחנות, מותש כבר מהקניות שרק התחילו. בדרך לחנות החיות הוא עבר ליד חנות קווידיץ׳, וצחק כשראה תמונה של אמו על החזית של החנות. בהמשך הוא ראה את ג׳יימס ופרד, מחזיקים בארבע קדרות ברזל, רצים לכיוון פנים הסמטה, ול אלבוס היה חשד שהם רצים לעבר ההוקוס מוקוס. באחד הדוכנים שעבר על פניהם מכרו את העותק של עולם המטאטאים שבו נראה הנימבוס 3000. אלבוס המשיך ללכת, מסתכל על חלונות הראווה והאנשים המשונים, עובר ליד דוכני ממתקים, מתאפק לא לבזבז את עשרת האוניות שהיו בכיסו.
לבסוף הגיעה לחנות גדולה שממנה בקעו רעשים רבים, וריח קל של לשלשת ציפורים. בחזית החנות היה שלט גדול שהכריז כל-בו דורסי לילה של איילופס. החנות עצמה הייתה חשוכה מאוד אבל היה ניתן להבחין בדורסי הלילה הרבים בכלובים משונים. אלבוס הסתכל בתדהמה על החנות, כששמע שיעול מאחוריו. הוא הסתובב וראה שמאחורי הדלפק יושבת מכשפה שנראתה בלתי סבלנית בכלל.
״במה אפשר לעזור?״ שאלה המכשפה בקול רך.
״אמממ...״ אמר אלבוס שהופתע מהנימה של המכשפה.
״אתה מחפש דורס לילה, מן הסתם?״ שאלה והצביעה על מגוון החיות.
״כן אני מחפש ינשוף.״ אמר אלבוס.
״שום בעיה, בא אחרי חמוד״ והמכשפה ליוותה אותו לחלק הפנימי יותר של החנות, שהיה חשוך עוד יותר. האור בקושי נכנס, והיה קשה לראות את הכלובים בחלק הזה. האבל למרות זאת ראה שהיו שם ליליות, תנשמות, אוחים, ינשופים ואפילו ראה משהו שנראה כמו עטלף.
״אז תגיד לי, חמוד, איזה מהם אתה רוצה?״ אמרה המכשפה והדליקה את שרביטה כדי להאיר את המקום החשוך.
״אההה...״ אמר אלבוס והסתכל על כל העיניים הגדולות שהחזירו לו מבט.
לילית שחורה תפסה את עינו, והוא אמר למוכרת.
המוכרת לקחה את הכלוב לקדמת החנות, ואלבוס נתן מבט אחרון לכל דורסי הלילה שלא בחר.
ואז הוא ראה תנשמת לבנה מסתכלת עליו בעיני ענבר עצובות. אלבוס לא ידע למה אבל הוא הרגיש שהיא קשורה אליו, שהיא צריכה להיות שלו.
״סליחה?״ שאל אלבוס בקול כדי שהמוכרת תשמע.
״כן חמוד?״
״שיניתי את דעתי, אני רוצה את התנשמת הזאת״ אלבוס הצביע על התנשמת הצחורה כשלג.
המוכרת הסתכלה עליו רגע, ואחר כך החזירה את הכלוב של הלילית חזרה למקומו, ולקחה את הכלוב של התנשמת הלבנה. אלבוס הסתכל על הלילית, שעכשיו הסתכלה עליו בתיעוב כלשהו, שאלבוס הבין מעיניה, ומכך שמיד הפנתה לו את גבה.
אלבוס משך בכתפיו והלך לקדמת החנות, שם הייתה המוכרת מאחורי הדלפק, והתנשמת הלבנה שהסתכלה עליו במבט יותר שמח.
אלבוס שילם למוכרת תשע אוניות, ויצא מהחנות עם הכלוב מוחזק בין שתי ידיו.
הוא חצה את הסמטה בכדי להגיע לכרך ודף בע״מ. כשנכנס לחנות מצא שם כבר את אימו ואת רוז, את אנג׳לינה עם ג׳יימס ופרד ודומיניק, רוקסאן וויקטואר, כבר בסיום הקניות של הספרים.
״כל כך הרבה זמן?״ שאלה רוז, ואז הביטה בתנשמת. ״היא יפיפייה!״
אלבוס חייך.
״תראה!״ אמרה רוז והראתה לו קופסא מלבנית. היא פתחה את הקופסא, בה היה שרביט.
״שקדיה, עשרים ותשעה וחצי סנטימטר, עם ליבה של שיערה של חד קרן״ אמרה מאושרת.
״עכשיו נקווה שתשתמשי בו טוב, נכון?״ אמרה אנג׳לינה והיטיבה את אחיזתה בספרים שבידיה.
רוז הנהנה וחייכה.
לאחר ששילמו על הספרים, הם הלכו לקנות גיליונות קלף, קסות דיו ועטי נוצה בחנות ממול, ואז ניגשו לחפש את ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי. ג׳יימס ופרד רצו במהרה בסמטה, בין קוסמים ומכשפות, שהתעצבנו כאשר קניותיהם נפלו בגלל התנגשות בנערים הרצים. וויקטואר מלמלה משהו על עט נוצה, והלכה משם לכיוון הנגדי.
״וויק לא אוהבת את החנות של דוד ג׳ורג׳״ אמרה דומיניק לרוז ואלבוס.
״במיוחד מאז שמינו אותה לראש המדריכים״
אלבוס, רוז ורוקסאן צחקו.
״אז איפה החנות ה-״ אלבוס החל משפט כשמולו נגלה המחזה הכי מרהיב ראה אי פעם; החזית הייתה צבעונית ביותר, ובחלונות הראווה נראו עשרות מוצרים שונים ומשונים, כאלה חדשים וכאלה ישנים, קופצים, מרחפים, זוהרים או סתם יושבים שם, ואלבוס היה חייב לפעור את פיו בתדהמה גלויה.
״וואו!״ אמרה רוז שחייכה מאוזן לאוזן.
״זאת הסיבה שבגללה אתם תמיד מגיעים לבית שלנו מהדלת האחורית, כדי שלא תתקלו בחנות״ אמרה רוקסאן וחייכה בסיפוק.
אלבוס לא התאפק ורץ ישר אל תוך החנות. מבפנים היא נראתה ענקית! היו בה כל כך הרבה דברים, מסודרים לפי סוגים וצבעים, שאלבוס הרגיש קצת מסוחרר מהמגוון. הוא נגע בכיס הג׳ינס שלו, שם שמר את הפתק מתנה מג׳ורג׳, וחיפש את דודו בעיניו. המקום היה כל כך מפוצץ באנשים, שלאלבוס היה קשה עכשיו גם לראות את היציאה, ואת בני משפחתו איתם נכנס לחנות.הוא ניסה לפלס את דרכו בהמון, דורך על כפות רגליים, ומקבל צעקות מאנשים לא מרוצים, עד שהגיע לדלפק החנות, שם ישבה מכשפה צעירה בשיער בלונדיני, לבושה בגלימה בצבע מג׳נטה.
״במה אפשר לעזור לך, חמוד?״ שאלה המכשפה וחייכה אליו חיוך זורח.
״אההה.... אני מחפש את דוד שלי... הוא בעל החנות״ הוסיף אלבוס כשהמכשפה הסתכלה עליו במבט שואל.
״אה! כמובן, אתה מחפש את אדון וויזלי?״
״נראה לי... שמו ג׳ורג׳״ אמר אלבוס והבין שזה נשמע מטומטם.
״אז כן, הוא הרגע הלך לאנשהו, אם תבוא אחרי״ אלבוס עקב אחרי המכשפה הבלונדינית בין הילדים. חבורה גדולה של בנות הביטו בחול מניות על בקבוקים קטנים בצורת לבבות, עליהם כתוב שיקוי אהבה, ואלבוס שם לב שכולן מסתכלות לכיוון אחד, בו היו נער ג׳ינג׳י ונער שחור שיער, שמילאו את ידיהם בקופסאות ממתקים מהמדפים. אלבוס צמצם את עיניו, ושם לב שהן מסתכלות על ג׳יימס ופרד. אלבוס ציחקק ואז שם לב שהמכשפה הבלונדינית נעלמה לו, אבל תוך כמה שניות ראה שיער ג׳ינג׳י בוער וחליפה בצבע מג׳נטה, ואלבוס רץ למקום.
ואכן, ג׳ורג׳ היה עסוק בלהסביר לילד מבולבל על מוצר כלשהו שהחזיק בידו.
ג׳ורג׳ דיבר במהירות, ואז הוא שם לב לאלבוס. ג׳ורג׳ הפסיק מיד לדבר עם הלקוח, נתן לו את הקופסא, וניגש לאלבוס.
״אל! סוף סוף! תכיר את חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי!״ אמר ג׳ורג׳ והצביע סביבו.
״תבחר מה שתרצה, רק אני אבקש ממישהו שיעזור לך.״ ג׳ורג׳ עמד על קצות אצבעותיו, מתח את צווארו, והסתכל מסביב. אחר כך חייך, וקרא בקול רם ״פרד! בוא לפה!״
אלבוס לא הבין למה ג׳ורג׳ קורא לפרד שיעזור לו, שכן הוא לא עובד בחנות.
הם המתינו רק כחצי דקה, כשקבוצת האנשים שעמדה לידם התפזרה בצווחות.
אלבוס הסתכל לכיוון ממנו באו הצרחות, וניסה גם הוא שלא לצעוק. הוא הסתכל על דודו, שבהה במחזה במבט משועשע.
המחזה היה כל כך מוזר, שאם אלבוס היה צריך לתאר אותו, סביר להניח שהיה פשוט פוער את פיו באימה והלם יותר גדול ממה שהיה באותו רגע. אלבוס עצמו היה בטוח שאם מישהו היה מספר לו על דבר כזה, הוא לא היה מאמין.
היה זה העתק כמעט לגמרי של דוד ג׳ורג׳ אולי מלבד כמה שינויים קטנים: לדוד ג׳ורג׳ היתה חליפה בצבע מג׳נטה, ואילו להעתק הייתה גלימה מעט בלויה. לדוד ג׳ורג׳ היה חור בצד הראש איפה שאמורה להיות האוזן, ואילו להעתק היו שתי אוזניים שלמות. דוד ג׳ורג׳ היה גישמי, ולמען האמת בצבע אטום והוא עמד על הרצפה, ואילו ההעתק היה שקוף, בצבע כחול פניני, והוא ריחף כמה סנטימטרים מעל הרצפה. וההבדל האחרון היה שההעתק נראה כבן עשרים ולא יותר, ואילו דוד ג׳ורג׳ היה בן שלושים ותשע או שמונה. אלבוס לא זכר במדויק.
״זה -״ אמר ג׳ורג׳ והצביע על ההעתק. ״אחי התאום, פרד״.
אלבוס פער את פי ועוד יותר, אם זה בכלל אפשרי.
״כן, טוב, ככה תמיד מגיבים כשרואים אותי לראשונה״ אמר פרד וצחק. ״קודם ראיתי את הבת של רון והרמיוני, וחשבתי שהיא עומדת להתעלף, עד שג׳יימס בא והחזיק אותה שלא תיפול.
״אתה... את- אתה..״ גימגם אלבוס שלא היה בטוח מה להגיד.
״אני רוח רפאים״ אמר פרד. ״נרצחתי לפני תשעה עשר שנים, וחזרתי כרוח לעולם. פשוט לא יכולתי להשאיר את ג׳ורג׳י לבד״ ופרד טפח על שכמו של אחיו, אלא שידו במקום לנחות על כתפו, עברה דרכה, ואלבוס ראה שג׳ורג׳ מצתמרר.
״טוב, פרד. זה אלבוס, אחיו של ג׳יימס, הבן של אחותנו ושל הארי, ויש לו קופון של עשר״ אמר ג׳ורג׳. ״אני מוכרח לחזור ללקוח ההוא, שלא מוכן להכנס אם אתה בסביבה.״ וג׳ורג׳ נעלם בהמון.
״אז נעים מאוד אלבוס״ אמר פרד והושיט את ידו ללחיצה. אלבוס לחץ את ידו, או לפחות ניסה, כיוון שידו עברה דרך ידו השקופה של פרד, ואלבוס הרגיש כאילו טבלו את ידו במי קרח.
אלבוס צחק.
״אז רוקסאן ופרד מכירים אותך מזמן?״ שאל כבדרך אגב.
״כן, מאז שהם נולדו הם רגילים אליי, אבל כמובן היה אסור להם לספר עליי לשאר המשפחה״ אמר ופרד והוביל את אלבוס לחלק אחר בחנות.
״זו מסורת, שבאים לפה בפעם הראשונה ואז מכירים אותי, ולכן לילי, הוגו ולואיס אף פעם לא באים לפה״. אלבוס הנהן והסתכל על המדפים הגבוהים.
״אז מה אתה רוצה?״ שאל פרד.
אלבוס חשב לרגע. המגוון היה כל כך גדול, שהיה אפשר לטבוע בו. אלבוס הסתכל על הממתקים המוזרים, הטריקים המגניבים וכל הדברים האחרים שכאילו צעקו את שמו בכדי שיקח אותם איתו.
לבסוף הוא הצליח לבחור חמישה דברים במאמץ כביר: קופסא של אוזניעזר, שהייתה הקופסא האחרונה על המדף, חבילה קטנה של חטיפים למבריזים מכל הסוגים, ממתקיא ועד לחומיות חום והשוקולדימום, שרביטים מזויפים שמחליפים צורה לדג מגומי או דברים מסוג כזה, כובע מקפד שכשחובשים אותו הראש נעלם, וחבילה של זיקוקין-דה-ניזקין.
אלבוס לא היה מסוגל לחשוב מה עוד ירצה, ולכן פרד יעץ לו שאם הוא לא רוצה כלום, אז שילך לדלפק ויתן אותו, וישארו לו חמש פריטים בחינם לפעם הבאה.
אחר כך אלבוס ופרד חיפשו את שאר המשפחה, שמתברר שעמדו ממש ליד הכניסה, במבטים מעט מודאגים.
״הנה אתה!״ אמרה ג׳יני כשראתה את אלבוס וחיבקה אותו. ״חיפשנו אותך!״
״כן הוא היה איתי״ אמר פרד.
״מזל. אתה יודע, אמא רצתה לבוא, אבל היא שומרת על הקטנים.״
״טוב, אז פעם הבאה״ אמר פרד ומשך בכתפיו.
״אז בואו נשלם כבר!״ אמרה רוז שנראתה על סף עילפון, והביטה בפחד בפרד, שבדיוק עבר דרך המדפים לעבר קבוצה של ילדים שצרחו בבהלה כשראו אותו, וקבוצה אחרת שמיד ביקשה ממנו עזרה.
״בסדר, ״ אמרה אנג׳לינה. ״פרד, רוקסאן, תעלו הביתה, אני אלך לקחת את הדברים שלנו מכיכר גרימולד״.
פרד ורוקסאן מיד החלו למחוא, אבל אנג׳לינה הייתה נחושה.
לבסוף, אחרי הרבה זמן של וויכוחים הוחלט שפרש ורוקסאן יוכלו להשאר בחנות, אבל שהשאר יחזרו לכיכר גרימולד בכדי שיוכלו לארוז ואז כל אחד יחזור לביתו, למרות שנשארו שלושה שבועות עד לאחד בספטמבר.
הם יצאו מהחנות קצת מאוכזבים שאי אפשר להשאר, אולי מלבד רוז שעדיין נראתה מעט מבוהלת. החזרה לקלחת הרותחת לקחה מעט זמן, כיוון שהיה צריך לחפש את סבתא מולי עם הילדים הקטנים, ואת וויקטואר שנעלמה לפני הכניסה להוקוס מוקוס.
לבסוף מצאו את וויקטואר מפטפטת עם כמה מהחברות שלה בכניסה לגרינגוטס, בנק הקוסמים, וכך קרה שהיה צריך לחכות שג׳יני תכנס לקחת כסף קטן למקרה חירום, וכיוון שג׳יימס היה מעוצבן שהוא לא עם פרד, רוז מבוהלת, דומיניק עייפה, וויקטואר נבוכה, אלבוס היה צריך לחכות איתם בחוץ עד שאימן תצא מהבנק לאחר כרבע שעה.
אלבוס שמע את הבטן שלו מקרקרת, וידע שהשעה בטח כבר שעת צהריים.
את סבתא מולי, לילי, לואיס והוגו מצאו בגלידרייה של פלוריאן פורטסקיו הקשיש, בזמן שאכלו גלידות ענקיות, ומזל שכך, כי סבתא מולי מיד קנתה לאלבוס, רוז, ג׳יימס ודומיניק (ויקטואר לא רצתה) גלידה בטעמים שרצו, ואכלו בתיאבון. אלבוס בחר לעצמו גלידה בטעם פטל ושוקולד, רוז בטעם שוקולד ולימון, ג׳יימס בטעם סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים (אף אחד לא היה מספיק אמיץ מלבדו לטעום אותה) ודומיניק בחרה בטעם וניל ותות.
אחרי שגמרו לאכול את הגלידות הענקיות, הגיע הזמן לחזור הביתה, ולכן פנו מיד לקלחת הרותחת, בעוד לואיס, הוגו ולילי שואלים על ההוקוס מוקוס. כפי שאמר פרד, רוז ואלבוס שתקו, בכדי לא להרוס את המסורת המשפחתית, ולואיס, לילי והוגו היו צריכים להסתפק בתיאור שהיה כיף ומבהיל באותו זמן.
הם שוב השתמשו ברשת הפלו, ואחרי חמש דקות כולם כבר עמדו בכיכר גרימולד מספר 12 בשביל לאכול ארוחת צהריים שקרייצ׳ר הכין.
את אחר הצהריים בילו באריזת המזוודות וסידור החדרים, ולקראת הערב הגיעו גם שאר המבוגרים לעזור במלאכה.
ג׳ורג׳ הגיע בסביבות שש בעדי לקחת את המזוודות שלהם, ואז כולם אכלו ארוחת ערב, והאורחים אחד אחד הלכו דרך רשת הפלו או בהתעתקות בחזרה לבתיהם.
אלבוס שמח לתשומת הלב שקיבל בימים האחרונים, אבל יותר שמח לשקט ששרר תמיד בביתם. טוב, לפחות עד שג׳יימס בא בכדי להציק לו שוב בנוגע למיון הבתים.
״אני מוריד את האפלפאף מהסיכויים שלך בבתים״ אמר כשנכנס לחדרו של אלבוס, שבדיוק סידר את הדברים החדשים שלו בארגז שלו.
״וזה כי..?״ שאל בלי להרים את מבטו, בעודו מקפל גלימה שחורה לחורף.
״כי אתה לא מספיק טוב לב, אבל אידיוט אתה כן, אז אני לא בטוח..״ אמר ג׳יימס וצחק בלעג.
אלבוס גילגל בעיניו, והתעלם מההערה של אחיו.
ג׳יימס היה רגיל לכך שאלבוס מגיב בכעס או עלבון, ולכן היה המום.
״אבל סלית׳רין זה בול בשבילך!״ המשיך בכדי לראות את התגובה של אלבוס.
״וזה כי..?״ ענה אלבוס והמשיך לקפל את התלבושת בהפקדת יתר, בכדי שלא להגיב בכעס או באלימות.
״כי בסלית׳רין יש את טהורי הדם השחצנים שרוצים להיות הכי טובים אבל לא מצליחים.״ אמר ג׳יימס.
״אז פלא שאתה לא שם.״ אמר אלבוס והסתובב, לצערו, בדיוק כשג׳יימס הבין את דבריו, והנחית אגרוף על פניו.
אלבוס צעק בכאב.
״מה קורה פה?!״ קרא הארי עוד לפני שנכנס לחדר. כשראה את ג׳יימס רושף, ואת אלבוס עם ידיו על אפו ופיו, הבין מיד.
״ג׳יימס אני מזהיר אתך בפעם האחרונה. לא יהיה נוגס מיד אם תמשיך להציק לאחיך״ אמר בכעס.
ג׳יימס הנהן, נאנח בכעס ויצא מהחדר. אחרי כמה שניות שמע אלבוס משהו נופל בחדר של ג׳יימס, כנראה שמרוב עצבים הוא שבר משהו.
״בוא פה אלבוס.״ אמר הארי.
אלבוס התקרב לאביו וחשף את אפו המדמם.
״אוי באמת.. אפיסקי״ אלבוס הרגיש שאפו מתחמם מאוד, ואז מתקרר מאוד, ולאחר מכן נגע באפו, שהפסיק לדמם.
באותו רגע נכנסה לחדר ג׳יני, פלטה קריאה המומה, ומיד ניקתה בשר יאה את הדם מפניו של אלבוס.
״אני לא הייתי נותנת לו עוד הזדמנות״ אמרה ג׳ינג׳י והסתכלה על הארי. הארי משך בכתפיו והביט באלבוס.
לאלבוס עצמו הייתה הרגשה שהם פשוט לא רוצים להמשיך את השיחה לידו, ולכן בירכו אותו בלילה טוב, ויצאו מהחדר.
אלבוס לבש את הפיג׳מה שלו, נכנס למיטה, אבל לקח לו זמן להרדם. הוא חשב על שם בשביל התנשמת החדשה שלו, שכרגע הסתכלה עליו בעיני הענבר שלה.
אלבוס קם ממיטתו, והסתכל דרך החלון. הוא ניסה להזכר בדם כלשהו, שהיה יכול להיות יפה לתנשמת, אבל לא עלה כלום בדעתו.
הוא יצא מחדר בכדי למצוא את אביו, ומצא אותו בטרקלין, למרות השעה המאוחרת.
״מה קרה, אל?״ שאל הארי שהביט סביבו במבט מותש.
״כלום, פשוט חשבתי על התנשמת החדשה שלי, ובאיזה שם לקרוא לה.״ אמר אלבוס והתיישב ליד אביו.
״אתה יודע, אל, התנשמת הזאת מזכירה לי את התנשמת שהייתה לי כשלמדתי בהוגוורטס״ אמר הארי והסתכל על בנו.
״מה קרה לה?״ שאל אלבוס בסתמיות.
״היא נרצחה, בגלל שניסתה להגן עלי״ אמר הארי בעצב והוריד את מבטו.
״ואיך היא נראתה?״
״כמו התנשמת שלך, לבנה עם עיניים גדולות כאלה״ אמר הארי, ונראה לא שם, נזכר ככל הנראה בתנשמת שלו.
״איך קראו לה, אבא?״ שאל אלבוס.
״הדוויג״ אמר הארי, ומבטו העצוב חזר.
אלבוס חשב כמה רגעים, ואז אמר ״לילה טוב אבא״ וחזר לחדרו.
הוא המשיך לחשוב, מתהלך בחדרו ופוחד להרדם ולחזור לסיוטי הלילה שראה בכל פעם שנרדם, ולכן ניגש אל התנשמת שלו.
״אוהבת את השם הדוויג?״ שאל והכניס את אצבעו בסורגים בכדי ללטף את התנשמת.
היא הביטה בו בעיניים הגדולות, וניקרה את אצבעו בחיבה.
אלבוס חייך.
״אז מעכשיו, זה השם שלך״ אמר.

אלבוס לא זכר איך עברו עליו השבועות האחרונים לפני הוגוורטס, הוא רק זכר שג׳יימס הציק לו רק שאביו ואימו לא היו בסביבה, ולא העז להרביץ לאלבוס.
לילי החלה ממש להתעצבן בכל פעם שמישהו אמר את שם בית הספר, עד שהייתה מתחילה לבכות ולהגיד ברצף ״גם אני רוצה ללכת לשם!״ שוב ושוב ושוב.
הדוויג היה שם טוב לתנשמת, ואביו החל לבוא לחדרו של אלבוס רק בשביל להביט בתנשמת, שהחלה להסתגל בבית, וגם החלה לקבל הצקות מהרנולד, הינשוף החום של ג׳יימס.
לבסוף הגיע הערב שלפני האחד בספטמבר, ואלבוס בקושי הצליח להכניס משהו לפה. הארגז שלו כבר היה בכניסה לבית ליד הארגז של ג׳יימס, והדבר היחיד שהיה חסר היה לשים שם את הדוויג, שהעדיף להשאיר בחדרו בכדי שלא תיהיה ליד הרנולד.
התוכנית הייתה לפגוש ברציף את רון, הרמיוני, רוז והוגו, ואז רוז ואלבוס יוכלו לעלות ביחד לרכבת, ולא כל אחד לבד.
הלילה עצמו עבר על אלבוס בשינה עמוקה, בלי חלומות זוועה, אלא על חלום אחד, בו הוא ממוין יחד עם רוז לגריפינדור.

תגובות בבקשה:)

הפרק הקודם		הפרק הבא