זכרונות

החדר חשוך. את רואה רק כמה צלליות, בצורה של מיטות שעליהן שוכבות דמויות חסרות תנועה.

הנערות ישנות, כמובן.

את מתעכבת בכניסה, מבטך בוחן את המקום החדש. לפתע את שומעת קולות מהקומה התחתונה.

"לילה טוב, הארי." זה הוא קול נערה לוחשת. קול נוסף לוחש משהו אחר, אך את לא מצליחה להבין את דבריו.

צעדים עולים במדרגות. את ממהרת להיצמד לקיר.

צללית נערה חולפת על פנייך, כאילו את לא קיימת. היא נכנסת לחדר.

את נכנסת מיד אחריה, נשכבת על אחת המיטות הפנויות ונועצת את מבטך בתקרה. בזווית העין את רואה את הנערה הנוספת נכנסת גם היא למיטה, ועוטפת את עצמה בכילות האדומות.

עכשיו את שומעת נשימות איטיות, המבשרות לך שהנערה נרדמה.

השינה מסרבת להגיע. את מחכה לה, מתחננת שתבוא, אך השינה אינה חברתך.

את מתהפכת על צידך ומסתכלת על הנערות, תוהה אם הן יהיו חברותייך. הנערה שראית לפני חן מתהפכת מתוך שנתה, ומחייכת.

לאט לאט את מרגישה את עינייך נעצמות, ומבינה שהשינה נענתה הפעם לבקשתך.

לילה טוב, סקרלט.

הפרק הקודם