המסע לעיר הנצח

אזהרה! אם לא ראיתם את כל דוקטור הו, הפאנפיק הזה יעשה לכם ספוילרים!!!!!!!!!!!!

האור הזהוב עטף אותו. הוא לא יכול לראות. הוא הרגיש איך הפנים שלו מאבדים צורה, משתנים, הוא הרגיש כאילו משהו דוחק אותו מהגוף הזה. זה כאב.

כשהוא טיפס קודם על מגדל השעון, הוא בחיים לא חשב שהמועצה תיתן לו עוד חיים. עוד התחדשות. הוא לא ידע אם זאת ברכה או קללה. לפחות היקום ימשיך להיות מוגן.

הוא נפל אל תוך החשכה,  לא ניסה לעצור אותה, לא נופף בידיו כמנסה לעוף. הוא השלים אם הנפילה ועם המוות המתקרב לו. הרי לכל בור יש תחתית. עברה דקה. עברו שתיים. עברו חמש, ועדיין לא נראה שום סימן שהוא מתכוון לעצור.

לפתע, רגליו נגעו בקרקע, אם אפשר לקרוא לה קרקע. רצפת אבן שחורה חלקה. פתאום, המקום הואר באור נוגה, הוא כיסה על עיניו, כי אחרי זמן כה ממשוך בחושך המוחלט, אפילו האור הזה הכאיב לו.

הוא התבונן על סביבתו והבחין שהוא עומד במרכזו של מבוך.

פתאום, עוד מישהו היה שם, עומד לידו בדממה. הוא רק הספיק להבחין ברעמת השער הג'ינג'י לפני שאיימי מחצה אותו בחיבוק.

 הוא לא האמין שהוא יראה אותה שוב בחייו! הוא נשם עמוק את ריח הבושם שלה וחיבק אותה חזק, אימץ אותה את ליבו. היא התנתקה ממנו, והוא התבונן בפנים שלה, כאילו מעולם לא נפרדו.

 "דוקטור! כמה טוב לראות אותך!" היא לחשה. "אני יודע, נכון? תמיד טוב לראות אותי!" הוא השיב לה בחיוך. היא צחקקה. "איפה רורי?" הוא שאל אותה בנימה מצפה, כאילו רורי סתם מתחבא איפשהו. "אני לא יודעת. הוא לא הגיע איתך?" היא שאלה, על פניה מבט חושש. הוא הזעיף את מבטו בחשד והביט סביב. "לא." הוא אמר בשקט. פתאום, הופיע פתק מקומט על הרצפה ביניהם.

"אם אתם רוצים לראות אותו ולהגיע למנוחה בעיר הנצח,

תצטרכו להיות חכמים יותר וחזקים יותר ממני!

אני מחזיק ביצור האנוש הזה, אז לא כדאי לכם להתעכב.

קדימה! אני מזמין אתכם להסתובב במבוך שלי.

בדרך יהיו מכשולים. אם תגיעו עד לכאן בחיים, תילחמו בי.

אם אחד מכם ימות, תתחילו מהתחלה.

רק אני יכול להרוג אתכם לצמיתות, אז תיזהרו.

שלא תגיעו לכאן עייפים מידי."

		הפרק הבא