הארי, אפשר לשאול אותך שאלה?

הפאנפיק (למען האמת פיקצר) הראשון שלי, נקווה שתאהבו...

 וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג המדהימה, ואני לא מתכוונת להרוויח כלום מפאנפיק (פיקצר) זה.

הארי עלה במדרגות, נרגש. מחר בן הסנדקות שלו הולך ללמוד בהוגוורטס. מי היה מאמין שטדי שלו כבר בן אחת עשרה?

פתאום הופיע מולו טדי. מדברים על החמור והחמור מגיע, חשב הארי וחייך. "טדי," הוא הביט בבן הסנדקות שלו בחום. "חסר לך משהו, אתה צריך עזרה באריזות?"

"לא, לא תודה הארי." טדי השפיל את מבטו לרצפה "למען האמת אני רוצה כבר ממזמן לשאול אותך שאלה, אפשר?"

"בטח" השיב הארי ונכנס לחדר. רובו כבר היה ארוז, מקופל ומאורגן בתוך מזוודה גדולה שעמדה פתוחה באמצע החדר.

"כן טדי, מה רצית לשאול?" שאל הארי בעודו מתיישב על המיטה ומקפל זוג מכנסיים אקראיים.

טדי עמד מכונס בפינת החדר. "מוזר" חשב הארי. בדרך כלל טדי היה פתוח, והצחיק את כולם.

 לאחר כחצי דקה פצה טדי את פיו. "רציתי לדעת אם אני יכול, כלומר, סליחה, רציתי לדעת אם זה מפריע לך ולג'יני שאני לא קורא לכם אמא ואבא?"

הוא ירה את המשפטים במהירות, כאילו הם יושבים לו על הלב כבר הרבה זמן.

הארי קם וחיבק את טדי. "מה פתאום! טדיל'ה. זה בכלל לא מפריע לנו. להפך, אתה יודע שבענינים כאלו אנחנו לגמרי נותנים לך להחליט בעצמך." הוא לקח הפסקה קטנה והתכופף קצת יותר. "אני מניח שהשאלה הראשונה שרצית לשאול אם אתה יכול לקרוא לנו אבא ואמא?" הוא המשיך בקול יותר אבהי.

טדי הנהן בבישנות. באמת לא התאים לא להיות כזה ביישן. הארי פתח את פיו שוב. "אני נגד. לא, חסה וחליל, בגלל שאני לא רוצה קשר כזה איתך, או משהו כזה. אלא פשוט בגלל שאני חושב שאנחנו לא ראויים להיות ההורים האמיתיים שלך. או, ליתר דיוק, אנחנו לא מגיעים לחצי מהרמה של ההורים שלך, בסדר?" 

טדי חייך. הוא אהב לשמוע דברים טובים על ההורים שלו. הארי ייצא מהחדר, משאיר את טדי לארוז לבד אם המחשבות שלו.

טדי שמח. הוא ציפה לתשובה אחרת. הוא ציפה לתשובה כמו אנחנו לא ההורים שלך, רק של ג'יימס ואלבוס, ושל התינוק שבדרך. טדי הביט בדלת הסגורה. הוא באמת אוהב את המשפחה האומנת שלו.

                                                                           __________________________________________________________________

למחרת בבוקר, כשהמזוודה של טדי כבר הונחה על המשטח המיועד לכך בקצה המטאטא וכולם כבר ישבו במקומותיהם על הזבוב 352 המשפחתי שלהם סיפר הארי לג'יני על פרטי השיחה אתמול. היא נאלצה לישון בחדרו של ג'יימס, שהיה בן ארבע בשבת האחרונה (הוא כל הזמן הזכיר את זה) כי בכה על כך ש"טדי שלי נוסע להוגסוורטס ולא נראה אותו יותר", כך שהארי לא היה יכול לספר לה בלילה. ג'יני הסתכלה אחורה, על טדי שהצמיח אף בגודל אבטיח כהרף עין, והצחיק את הבנים עד שג'יימס שכח שהוא צריך לבכות ולאלבוס יצא מהאף מיץ הדלעת ששתה. 

ג'יני הסבה את מבטה בחזרה להארי ואמרה בקול עצוב "הוא כל כך מזכיר אותם." הארי חייך בעצב. "אני גאה בך על התשובה שלך" היא אמרה. "תודה" הוא חייך, והחל להנחית את הזבוב בתחנת קינגס קרוס.

זה יצא קצת חסר פואנטה, אבל אשמח לתגובות, בעיקר בונות, וגם אם הן לא טובות.