האמת הנוראה מכול

שלום לכל הקוראים והקוראות!

קודם כל,תודה שאתם קוראים את הפאנפיק שלי. כפי שכתבתי בתקציר הפאנפיק מדבר על הגירושים של כמה מזוגות הקוסמים המפורסמים ביותר.

בשיפים כתבתי רק את השיפים המקוריים,יהיו עוד שיפים אך החלטתי לא לכתוב כדי שיהיה מתח.

ממש חשוב לי שתגיבו, וגם תת"בבו-זה נותן לי רצון להמשיך יותר מהר.

הערה קטנה: הגירושים חלים כעבור שנתיים, כלומר ש-אין- לאף אחד מהזוגות ילדים.

קריאה מהנה!

פרק I: להחלטה לפעמים יש משקל כבד

"למה אתה לא יכול לעשות משהו אחד כמו שצריך?!" צרחה ג'יני על הארי. "הו בטח, קל כל כך לדבר כשאת יושבת כאן בבית ומחלקת לי פקודות!" השיב הארי. "ביקשתי סוכר לבן,ואתה הבאת לי סוכר חום! איך אני יכולה להכין עוגה עם זה?!" ג'יני צעקה,כועסת במיוחד. "אפשר,העוגה תהייה יותר בריאה." הארי גלגל את עיניו,מסתכל על ג'יני. "לא!אי אפשר!זה מה שאתה לא מבין!" אמרה ג'יני. "מה אכפת לך?! זאת רק עוגה למען השם!"הארי אמר. "זאת לא רק עוגה,זאת העוגה ליום הולדת של אבי,ואם אתה לא מבין את זה אז יש לך בעיה חמורה מאוד!" צרחה ג'יני שוב, היא כבר הייתה אדומה. "הבעיה היחידה שלי זאת את!" אמר הארי-נועץ בג'יני מבט. ג'יני לקחה את השקית עם הסוכר החום ושפכה אותו על רצפת המטבח. "אופס,עכשיו יש לך שתי בעיות!" אמרה ג'יני ועלתה למעלה לחדרה. "ג'יני!" צרח הארי-אבל הוא כבר שמע את טריקת הדלת ונעילתה. הארי נאנח והתחיל לאסוף את הסוכר שנמלים כבר מתחילות להגיע עליו. כעבור שעתיים אחרי שהארי גם העביר ניגוב ודאג לזרוק את השקית עם הסוכר לפח השכונתי כך שלא נשאר אפילו פירור סוכר אחד, הוא עלה לקומה השנייה. 'אולי הייתי לא בסדר,אולי באמת לא הקשבתי לה כמו שהיא אומרת.' הרהר הארי כשהוא עולה במדרגות. פשוט.. בזמן האחרון היחסים שלו עם ג'יני היו מאוד מתוחים,מאוד. הוא פחד כשהיא כבר לא אוהבת אותו יותר, אבל הוא אהב אותה. הוא מאוד אהב אותה,ולכן הוא התכוון להתנצל בפניה. הארי הרים את ידו כדי לנקוש על הדלת,ואז הוא שמע את קולה של ג'יני מהחדר. 'לצוטט? לא לצוטט?אסור לי לצוטט. זה לא יפה.' חשב הארי,כשהוא מושיט ומחזיר את ידו שוב ושוב על הדלת. לבסוף,הארי החליט שישמע קצת מדבריה של ג'יני. אבל לא הרבה. פשוט אסור לו,זה לא יפה ומאוד לא מכובד.

"אני לא יודעת אימא,באמת שלא." נשמע קולה של ג'יני מהחדר,"אני מרגישה שמה שהיה.. נעלם. פשוט נעלם." ניכר כי היה פחד בקולה של ג'יני. "לא,אימא,אני לא חושבת שזה ריב חולף. זה התחיל בערך חמישה חדשים מאז שאני והארי התחתנו,והתחלה זה היה בריבים קטנים ועכשיו זה כל הזמן." אמרה ג'יני. "אני לא מרגישה את מה שהרגשתי פעם אימא,אני לא מבינה אותו." אמרה ג'יני בקול חלוש. "אני מרגישה שזה לא זה, אימא.זה לא זה." אמרה ג'יני-קול של בכי קטן נשמע מהחדר. הארי החוויר. "הרגשתי פעם שזה זה אימא,אבל עכשיו..אני לא יודעת. לאורך כל הריבים האלה-אני לא מרגישה שזה זה, אני מרגישה שאנחנו רק מאמללים אחד את השני." אמרה ג'יני. זה הספיק להארי,הוא פתח את הדלת.

____

ג'יני שנאה עורכי דין.היא לא הבינה את המקצוע המוגלגי הזה בכלל,לדעתה הוא לא היה נחוץ בכלל. מאז אותו היום שהארי פתח את הדלת וג'יני הבינה שהוא שמע את הכול- הם הבינו. פתאום הם פשוט לא יכלו לישון באותה המיטה,לא יכלו להסתכל זה על זה ואפילו לדבר זה עם זה. כשהארי הציע את הגירושים,היא פחדה. היא מאוד פחדה,היא אפילו לא ידעה אם היא רוצה בכך. הם הלכו לטיפול זוגי של מוגלגים והיועץ ייעץ להם שיפרדו. ג'יני הסתכלה על הארי ועל העורך דין שדיבר ללא הרף. היא הסתכלה על משקפיו העגולים,על צלקתו,על שערו ועל פרצופו. היא הסתכלה על כל הדברים שגרמו לה להתאהב בו. האם היא מתחרטת? האם היא לא רוצה בכך? האם היא רוצה לנסות שוב את הנישואים? למרות שהיה בכך כאב רב,היא לא רצתה. הדברים שבגללו התאהבה בהם הפכו לדברים שהיא העריכה בו כל כך, דברים שכמה שניסתה לגרום לעצמה להתאהב בו שוב, הכל פשוט נעלם. איך הכול נעלם ככה? איך האהבה נגרמת ככה? פתאום? בלי סיבה? אבל למה? היה לג'יני כל כך טוב. היא חשבה על הילדים שיהיו לה ולהארי ביחד,היא חשבה על החופשות העתידיות שלהם ביחד,היא חשבה על ימי הנישואין שלהם. עכשיו,היא לא חשבה על זה. היא חשבה על כך שיכול להיות שהיא תעשה את טעות חייה,ויכול להיות שעצם זה שתסרב לגירושין תהיי טעות חייה. "גברת פוטר,תחתמי בבקשה." אמר העורך דין. גברת פוטר. הפעם האחרונה שיקראו לה כך,אחרי שהיא תחתום היא תחזור להיות גברת וויזלי. פעם השם גברת פוטר העביר בה גאווה,היום היא  חושבת שזה קצת מעיק עליה. "אני לא רציתי שככה זה ייגמר,חבל." אמר הארי כשג'יני לקחה את העט."גם אני לא.ואני מצטערת." אמרה ג'יני כשהיא חתמה על טופס הההתגרשות. "את לא אשמה." אמר הארי וחייך אליה. היא אשמה, היא אשמה בהכל. היא התחילה את זה,הארי אהב אותה-האם הוא אוהב אותה עכשיו? היא לא ידעה. העורך דין מסר לה את תעודת הזהות החדשה שלה,והיא והארי יצאו ממשרדו לאחר מלמולים של תודה. כל אחד מהם נכנס למכונית נפרדת,ומעכשיו כל אחד מהם ילך לבית נפרד. אכן,יש החלטות שיש להן משקל כבד ומשמעות רבה-אך ג'יני הרגישה שהיא מסוגלת לעמוד בה.

		הפרק הבא