frozen hearts

סיפור זה הוא פאנפיק המשלב בין הסרט לשבור את הקרח (באנגלית frozen) לבין הסרט שומרי האגדות.
תחילת הסיפור מתרחשת בנקודת מפגש של שני זמנים שונים.
מנקודת המבט של אלסה הסיפור מתחיל כאשר היא בורחת מההעיר שלה אל היערות כדי למצוא שלווה אחרי שהראתה לכולם שיש לה כוחות.

מנקודת המבט של ג׳ק הסיפור מתחיל כאשר הוא מסתובב בארץ והולך להפיץ את החורף במקומות רחוקים, לפני מחויבתו לשומרי האגדות.
אשמח לראות אם הסיפור שווה משהו..


היא רצה. ולא הפסיקה לרוץ.
משהו בה אמר לה שאם היא תפסיק לרוץ היא תכלא שוב, בתוך הכלא של עצמה.
תחושת השיחרור הזאת שנלוותה לריצה ערערה אותה אך גרמה לה לרוץ עוד יותר מהר.
היא הגיעה כל כך רחוק, מספיק רחוק כדי שתשכח מהכל.
מכל הצרות שהיא גרמה להם ומכל תחושת הבדידות שנהפכה כבר לחלק מהאישיות שלה.
היא עצרה, התבוננה סביבה, המקום היה שומם וקפוא.
והיא לא יכלה לראות למרחק של יותר ממטר בגלל הערפל הקריר שירד על כל האזור.
היא רק עכשיו התחילה לעבד את כל מה שקרה, מההכתרה עד לחשיפת כוחותיה, תחושות הבושה והאשמה שעינו אותו היו חזקות מאיי פעם וכל מה שהיא יכלה לחשב עליו היה אנה, אנה המסכנה, אותה היא השאירה לבד להתמודד עם הבלגן, אותה היא בעצם השאירה לבד כל חייה והרחיקה אותה ממנה מהפחד שתפגע בה.

היא הסתכלה על הכפפות שעיטרו את ידיה וזכרונות עלו במוחה.
מהיום שקיבלה אותם ומהפעם שהם כבר לא עזרו, לא עזרו להסתיר את הכוחות שלה.
ואז, ברגע אחד של שיחרור הורידה אותם, והתחילה, כנגד כל מה שלימדו אותה, לממש את כוחותיה. 
היא התמסרה לתחושה, ואכן זה היה חזק ממנה.
היא עשתה דברים מופלאים, גדולים ואפילו העניקה חיים. היא לא ידעה לשלוט בכוחותיה אך כרגע כל זה לא עניין אותה.
ולפתע, כאילו משום מקום, היא הפסיקה.
אלסה הבחינה בדמות יושבת על קצה העץ. היא פחדה מהדמות, מחשש שיפגע בה, או יותר גרוע, מחשש שראה כל מה שהיא עשתה.

אלסה הזיזה את ידה וכמו פקודה הערפל התפוגג לו והשאיר לאלסה טווח ראייה נקי. 
עכשיו היא ראתה אותו.
הוא היה ילד מוזר אך לא מוכר לה, הוא סחב איתו מקל עץ קפוא ובכלל לא התלבש לקראת החורף, למעשה, הוא היה יחף.
משהו בהופעתו ערער את אלסה. שערו של הילד היה אפור ועורו כחלחל וכאשר היא הסתכלה עליו, היא חשה צמרמורת עוברת דרכה, דבר שהיה מוזר כי היא לא חשה שום תחושת קור.

הילד ירד מקצה העץ בתנועה קלילה, ולשנייה היה נראה כאילו הא עף.

הוא הלך סביבה והסתובב לידה, כאלו הוא בטוח שהיא לא הבחינה בו, או לא ראתה אותו.
אלסה הסתכלה עליו, והוא החזיר לה מבט, מופתע. עינהם התנגשו במבוכה.


״את.. את רואה אותי?״ שאל הילד, שאלה מגוחכת חשבה אלסה ״כמובן, למה שאינני אראה אותך? או שמא אני לא אמורה לראות אותך?״ ענתה במבטא המתנשא שהיה תמיד אופייני לה.


״לא חשוב״ אמר הילד וניפנף את ידו בתנועת ביטול ״אז מהו שמך?״ הוסיך בחיקוי של המבטא שלה בלעג.


״אני אלסה, מלכ..״ התחילה לומר. ״רק אלסה״ הוסיפה לאחר כמה שניות.


״שם נחמד, אני ג׳ק. ג׳ק פרוסט״ הוא אמר וקד קידה קלה ״חוששני שלא שמעתי עלייך ג׳ק, ג׳ק פרוסט״.


אלסה לא ידעה עם היא חיבבה אותו או לא. הוא היה קופצני ושמח, והיה נראה כאילו לא היו לו דאגות.

אבל היא ידעה, איכשהו היא ידעה שהוא כנראה לא כמו שהוא נראה, היא לא ידעה איך, אבל היא ידעה.


עובדה שעד עכשיו ג׳ק לא הזכיר את הכוחות שלה, למרות שהיא הייתה בטוחה במאת האחוזים שהוא ראה אותם.


לאחר דקה או שתיים של שתיקה החליטה אלסה ללכת, להמשיך לברוח.
״אז ביי ג׳ק, היה נעים מאוד להכיר״ היא אמרה ניפנפה בידה והתחילה ללכת במהירות במורד השביל.


ג׳ק הסתכל עליה והחליט, אותה הוא לא עוזב. הוא חייב להכיר אותה, עוד מישהי שהיא כמוהו. בדיוק כמותו.


״אל תלכי״ צעק ג׳ק ואחז בידה ״בבקשה אל תעזבי אותי״ הוא התחנן בפניה, הוא לא היה מוכן להינטש, לא היה מוכן להיות שוב לבד בעולם.


״ג׳ק אני לא מבינה, מה קרה?״ היא אמרה, חוששת מהגרוע מכל. שהוא ראה.
״אלסה, אני ראיתי אותך״ הוא אמר והפעם בקול שונה. לא עוד ג׳ק השמח והקופצני. פתאום הוא היה רציני. 


חשכו פניה של אלסה. הוא ראה, היא חשבה לעצמה ועמדה לפרוץ בריצה.
״חכי, בבקשה אל תלכי. את לא היחידה״ אמר ג׳ק בהתחננות.


״ג׳ק מה אתה אומר?״ ענתה אלסה בקול מופתע וחשדן, ג׳ק החזיק את המקל שלו חזק ונצמד לחיבוק עם אלסה.
״רוח״ הוא קרא כאילו לחלל הריק.
ובאותה שנייה אלסה שניסתה להתרחק ממנו נצמדה עוד יותר כי, עד כמה שהיא ידעה, הם עפו באוויר, נסחפים על ידי הרוח.
אלסה הסתכלה עליו והמבט השובב חזר שוב לפניו.
אחרי ההלם הראשוני אמרה ״אז יש לך מקל שגורם לאנשים לעופף?״ וצחקה ״כן, אבל לא בדיוק״ ענה ג׳ק בצחוק והושיט את המקל קדימה.


אלסה נדהמה, מהמקל יצא שלג, שלג אמיתי בדיוק כמו שהיא יכלה לעשות.
אלסה השיטה את ידה קדימה והוסיפה עוד שלג וג׳ק בינתיים הסתכל עליה מדושן עונג.


שתי מקורות השלג יצרו מחזה יפייפה. מערבולות של שלג אוויר וקרח ביחד, יוצרות צורות מלאות חיים באוויר ואחכ נופלות לאדמה, חסרות רוח חיים.


ג׳ק הוריד טיפה את המקל והחליש את הרוח, אלסה וג׳ק ירדו לאדמה ונחתו עליה ברכות.
״אני חושבת שאני אשאר קצת״ אמרה אלסה והסתכלה על ג׳ק.


לפתע הם קלטו את המרחק בינהם והתרחקו אחד משני במהירות ובמבוכה.


״אני חושב שאני אהנה משהותך איתי, אלסה״ הוא קרץ וצחק.


אלסה וג׳ק התחילו ללכת ביחד, להסתובב ביער.
והם דיברו, על החיים, על הכוחות שלהם, על משפחה וההחלטות שלהם.


ג׳ק לא ידע מיהו, חוץ מאת שמו ואת כוחותיו, הוא לא ידע למה הוא קיבל אותם ומה הוא היה אמור לעשות איתם, אבל הוא עשה מה שהוא ידע.
אלסה דיברה איתו, סיפרה לו על משפחתה ועל הבחירות שהיא עשתה.

היא בעיקר הרחיבה על אחותה אנה, אנה המסכנה שהייתה כלואה בבית 3 שנים בלי אף אחד בגללה, בגלל הכוחות שלה.
הם ניחמו אחד את השני ומצאו גם את הטוב בהם.
וככה ממש לאט, בלי שאף אחד ישים לב, הידידות בינהם התחילה להירקם.