מהליכה לריצה

מהליכה לרצה - נגה העליון

הוא הלך, הוא ידע שהם פרועים. כדי לאסוף אותם כעדר, כדי לאחדם, כשהם כבשים טועות והוא רועם, הוא חייב להיות זה שיחליט. אך כיצד יעשה זאת?

השאלה הנוראית הזאת שידע שקודמיו שָאלו, והבאים אחריו ישאלו, בחיפוש אחר מענה. אין הוא מנוסה, אך אין הוא בא מבלי ידע. הוא ידע את העבודה שלו. אך כיצד יוכל להביא זאת לידי ביטוי בצורה מעשית, נכונה ומעניינת?

הוא הגביר את קצב הליכתו והרים את מבטו. הוא צריך להתגבר גם על בעיית המשמעת, החום והאויבים. האויבים מבחוץ יכולים להיות מסוכנים. איך אומרים, כך חשב, שמור על חבריך קרובים ועל אויבך קרובים יותר. וכמובן החום בחוץ, השמש היוקדת, חמה, יורקת כדורי אש חמים וצורבים. הוא ידע שלא יוכל להפסיק באמצע עבודתו רק משום שחם או שהוא מפחד. הוא עצר, מפחד? הוא? אין הוא פחדן וביחוד לא אחד המפקיר אחרים. הוא המשיך ללכת אך כשראשו מוטה כלפי מטה. הבעיות יזחלו, הוא ידע, והוא יצטרך לטפל בהן, אך האם לבדו?

הרבה שאלות והרבה בעיות אך בכל זאת, הוא יודע גם להפיק את הטוב ממעשיו. הוא נהנה מהעבודה שלו. למרות החום, האויבים, והמכשולים, הוא יבלה כשהוא עושה את מה שהוא אוהב. הרי בשביל להדליק את האור הוא צריך להיות כבוי קודם, ובשביל לפתוח את הדלת היא צריכה להיות סגורה. הוא נולד לרגע הזה. נולד לרגע הזה של חששות, ציפייה וההתרגשות ובכל עצמותיו ידע זאת. הוא יצא מהשער. השמש בחוץ חייכה את חיוכה החם, והוא הוציא את לשונו. כן, זה הולך להיות עוד יום מהימים האלו. יום של ריצה, של אהבה, של עבודה. הוא התחיל לרוץ, רגליו התחככו בדשא הירקרק. טיפות טל הרטיבו אותן במקצת וגרמו לתחושת רעננות מעקצצת. הוא הגיע אל בעליו, עם לשון משורבבת, כמו הודיע "אני כלב רועים גאה!"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בבקשה תאמרו לי מה אתם חושבים!! ממש חשוב לי לדעת מה דעתכם.

תודה!!! :)