סוורוס סנייפ ואהבה גדולה

הוצאתי את ספריי הבית-ספר מתיק העור החדש והכחול שקיבלתי. מילאתי אותו בחומרים שונים כדי להתאמן עליהם. פרחים, עלים יבשים, אבנים, מקלות, איצטרובלים ובקבוקון מלא בשיקוי מעודד שרקחתי.

שפכתי את השיקוי אל הקדרה שלי, והכנסתי אחד- אחד את החומרים שאספתי. " סקטמפרה!!!" צעקתי. צבע הנוזל הפך מחום כהה לסגול לילך. הסתכלתי עליו בשביעות רצון. "הפעם זה הצליח. שיקוי מעודד מחודש. אולי כדאי לשים את השיקוי בכוס של פטוניה," אמרתי לעצמי. " אולי אז היא תפסיק להקנית אותי...".

 יצאתי אל השדה הפתוח שמאחורי הבית. הלכתי במסלול שקבעתי לעצמי עד שהגעתי לעץ השזיף הגדול בו תמיד אני מסתתרת מפטוניה. התברר שלא רק אני שם. ילד שחור שיער ועניים שחורות כלילה ישב בתוך העץ וקרא ספר. הוא הבחין בי. 

"שלום. אני סוורוס." אמר הילד. " רואים שגם את קוסמת," אמר. " גם אתה קוסם?" שאלתי בפליאה. "כן, ואם את רוצה הוכחה, אז הנה." הוא שלף שרביט דק וגמיש וצעק:" אקספקטו פטרונום!!!". אילה כסופה יצאה משרביטו.

"וואו!" קראתי. "זה פטרונוס מוגשם!". "נכון. אני לומד קסמים מתקדמים ביותר וזה לרוב מצליח. אני גם כותב ספר על לחשים שאני ממציא. רוצה לראות?" אמר. " בטח!" אמרתי. הוא הוציא מתיק שהיה מוחבא טוב בין הענפים של העץ ספר קטן והרבה דפים. הוא גם הוציא מהתיק עט נוצה ודיו. אני הרגשתי משהו לא מובן בבטן. הרגשה שכאילו יש לי פרפרים בבטן והכל מתקשר לסוורוס. הרגשתי דבר שלא ידעתי כל ימי חיי:  ♥ אהבה ♥.....